נח מצליח להפוך את טבע העולם, לעולם שאינו נקי לחלוטין מן הרע, אבל רובו טוב. המפגש שלנו עם עולם הטבע

הקדושה כמציאות עליונה מוסיפה בעולם את הפן של חיוב המציאות, מוציאה את העולם ממקריותו ואקראיותו, והופכת אותו לגילוי מעמקים חופשיים

כשאנו עומדים להיכנס לארץ ישראל מתחלפת ההנהגה האלוקית בעם ישראל. הנהגת יהושע מתדמה לירח הזורח בלילה. הלילה הוא זמן ההתכנסות

הבחירה בחיים אינה פשוטה. כשאנו מתפללים 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים' אנו מבקשים חיים שיש בהם חפץ ד', חיים בעולם

הליכת רשב"י למערה ליד לוד יוצרת מצב בו אין חיבור גלוי בין הנגלה לבין הנסתר. כשבבית המדרש מתקשים בשאלה המשיקה

כשמכינים את הכוחות מחדש בעשרת ימי תשובה, עת המלך נמצא ולא רק תשוקת הנשמה מדברת 'את פניך ד' אבקש',

מעשי האדם הנובעים מעומק בחירתו מכים גלים בעולם, נחקקים במציאות, ועל מנת לחשוף אותם צריכה להתגלות נקודת תצפית העומדת מעל

כל עוד יש לנו מגע עם חטא אדם הראשון מחמת קלקול הדורות בחטא העגל, בפירוד שבין השבטים, אנו צריכים להופיע

העולם נברא באות ב', לכן מתחילה התורה במילה בראשית. השניות הזו יוצרת מצב של אור וכלים, תוכן והתלבשותו. אמנם לכלים

יחוד ד' הפנימי, הפועל את יחוד כל העולמות, ומוציא את הכוחות הגנוזים במציאות, מופיע בפירוט במצות האהבה בכל הלב. האהבה

משנה תורה הוא ספר המרכז בתוכו את המסקנה העולה מכל התורה כולה באופן שנהיה ראויים להיכנס לארץ ישראל. עומק התוכחה

בליל הסדר אנו בשמחה גדולה כי אותה נקודה צפונה מתחילה להאיר, וכל כולנו מצפים לפרסום הנס, להארת החיים הגלויים מכח

נדר אלוקי הוא הגלות. כשם שהנדר מצמצם את ההקשבה לסערות החיים מתוך מציאת פן קבוע המתעלה על גביהם, כך הגלות

יוסף ופנחס זכו לחיות את נקודת ציון גם בחייהם האישיים. הקנאות של פנחס, היא ריכוז האהבה הגדולה של כנסת ישראל

הראיה הממשית אינה זו הנתפסת דרך חוש הראיה. היא נזקקת לתיווך ולפענוח, עד שעצם הראיה תלויה בהטית הלב 'ולא תתורו

מצבי הערבוביה אליהם מגיעה הפרה האדומה יוצרת מצב בו היא מטמאת את הטהורים, אבל בעומק החוק העליון גנוזה טהרה ועליית

השבת מגלה את מקור ההכללה של העולם, וממילא בקשת השלום של שבת מגלה את המרחב המגביר באופן איכותי את השלום.

שבת קודש מאירה את הארת המנורה. בערב שבת, עת אנו עסוקים בהכנת העונג של שבת, אנו קושרים את כל גילויי

יום מתן תורה נקרא בפי חז"ל 'יום חתונתו' ואילו בניין בית המקדש הוא 'יום שמחת ליבו'. שלושה שלבים בחתונה –

סדר השבטים מסביב לאוהל מועד נקבע מתוך התאמה מופלאה בין הגילויים שבארץ לתכני הרוח שבשמים. כל שבט ושבט בפני עצמו

ישנן מדרגות רוחניות ההולכות ומתגלות מתוך הבחירה הטובה של האדם. גילוי זה חושף את אשר היה טמון ומכוסה מאז ומעולם,

בעומק השנה השביעית טמונה השנה השישית. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית... וציויתי את ברכתי בשנה השישית ועשת את התבואה

הקדושה היא מגמה רוחנית, כל כולה טמירה ונעלמת. אמנם עבודת בית המקדש מתבטאת בצורה מעשית וגלויה במעשה הקורבנות אך יסודה

כשאנו מצווים 'קדושים תהיו' אנו מצווים להיות גילוי והמשך של אופן ההתגלות האלוקית של 'קדוש אני ד' אלוקיכם'. הקדושה היא

שתי מדרגות בעבודת ד', מדרגה אחת תלויה בנו והשניה הופעה מלמעלה – היראה והשמחה. ההתגלות בעולם ההכרה, ההתוודעות המתקבלת בעולם

פגם הלשון נובע מראיה חלקית של המציאות, מראיית חוסר ההלימה שבין המציאות הנראית לעיניים לבין מה שאנו מצפים שיהיה. רעי

השכיבה היא השחרור מכל עולם העשיה, שביתה מכל פעולה ותנועה מתוך בקשת איכות חדשה והתכווננות לעולם עליון יותר. 'ונר אלקים

עניינו של יום הוא גילוי סגולתה של כנסת ישראל, וסגולה זו מתגלה בתכונת הפרה, בפרט זו האדומה. 'דבר אל בני

הקושיות הרעות הן קושיות שאינן נובעות מריבוי הגוונים של דבר ד', המתגלים ומאירים את העולם המוגבל, אלא מערבוב עולמי שאינו

ההשתוקקות מלאת הכיסופים להתכלל באלוקות יוצאת אל הפועל בעבודת הקורבנות. השתוקקות זו הופכת להיות עבודת ד' קבועה, ובקביעותה היא מגלה

לפני בניין המקדש אנו מצווים להעמיד מלך ולמחות זרעו של עמלק. העמדת מלך יוצרת מצב בו שאיפות הדבקות שלנו הופכות

כשמשה היה בהר סיני הוא קיבל את הציווי האלוקי במקוריותו, כפי המחשבה העליונה – 'מאת כל איש אשר ידבנו ליבו

מציאות המקדש כפי שנתבארה בפרשה הקודמת היא מציאות חיה וקבועה של דבקות ישראל בקב"ה. מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש

כשהקב"ה פונה אל משה ואומר 'אתה' הוא מגלה את עומק פנימיות החיבור בין משה לאלוקות. ה'אתה' של משה, הוא מעמד

התפילה, שהיא מדברים העומדים ברומו של עולם, הרי כפי רומה כן זילותה, אך רבים אומרים מי ייתן טוב לנפשנו לזכות

בכדי לחיות את הליכות העולם, בכדי להיות חלק מהותי מהופעת הליכות עולם, עלינו לקרא 'הלכות עולם'. הלכות אלה אינן נובעות

ממדים הפנימיים של עם ישראל, אלה העומדים בגובה הנשמה, שמורים תמיד, אף בגלות. שליטת הרע פגעה רק בממדים החיצוניים, בגוף.

הפרשה מתחילה מתיאור של 'העם' 'ויהי בשלח פרעה את העם', ...'פן ינחם העם בראותם מלחמה..'. כל הדרך הארוכה דרך ים

ישעיהו הנביא מתאר את מכות מצרים ונגף ד' את מצרים נגוף ורפוא' – נגוף למצרים ורפוא לישראל (זוהר הקדוש לו.)

בעת הגלות אנו משולים לגן נעול. הגן הנעול אינו מאפשר לבאים מבחוץ להיכנס אל תוכו וכל כולו רווי צפיית עתיד.

בעת הגלות אנו משולים לגן נעול. הגן הנעול אינו מאפשר לבאים מבחוץ להיכנס אל תוכו וכל כולו רווי צפיית עתיד.

יהודה ניגש אל יוסף ומדבר עימו לא כנציג של כל האחים, אלא כיהודה העומד לבדו בפני יוסף. לא לחינם עומד

בחנוכה אנו מתחילים לתקן את אי פתיחת הדלת. המפרשים מביאים מדרש, שלצערי נעלם ממני מקורו 'ועל פתחינו כל מגדים זה

בסוף הלילה, לקראת השחר העולה, לקראת גאולתם של ישראל, מתעורר כח הקטרוג של עשו, ומולו, על יעקב לגלות את כוחותיו

בסוף הלילה, לקראת השחר העולה, לקראת גאולתם של ישראל, מתעורר כח הקטרוג של עשו, ומולו, על יעקב לגלות את כוחותיו

בסוף הלילה, לקראת השחר העולה, לקראת גאולתם של ישראל, מתעורר כח הקטרוג של עשו, ומולו, על יעקב לגלות את כוחותיו

השראת השכינה המקורית של ארץ ישראל – באר שבע, הופכת להיות באר בשדה. השכינה מתגלה בצורה אחרת, כחלק מגידול המציאות,

יצחק אבינו מחדש מדרגה מיוחדת בתפילה – ריבוי תפילה 'ויעתר יצחק'. מהיכן בא הכח להרבות בתפילה? מדוע אברהם אבינו התפלל

אברהם, כל כולו מסתכל בנשמה הקדושה, היוצרת כפל של חיים. שרה מגלה שגם החיים בעולם הזה הם חיים עליונים. שרה

מתי אנו צוחקים? כשאנו נפגשים עם תוכן שמחד אנו מרגישים עומק של שייכות אליו, ומצד שני כשאין אנו מסוגלים לעכל

אברהם אבינו מוותר על המדרגות העליונות של גילוי האלוקות על מנת לקחת עימו את לוט. לוט, כאביו הרן בנוי מטוב

הארץ היא אותה מהות עליונה המקבלת אל תוכה את כל המגמות האלוקיות העליונות ומוציאה אותן אל הפועל מתוך אחדות גמורה.

לפני שמזכירים את תולדותיו של אדם, את לידת שת, מזכיר לנו רבונו של עולם את מהותו של האדם. לפני שאנו

הפער בין האמונה הפנימית לבין נתיבותיה בחיים, בין שתי הדיברות אותן שמענום מפי הגבורה לבין כל פרטי התורה, יצרה מצב

התוכן הפנימי של נטילת לולב הוא המשך של פעולת הימים הנוראים. הסוכה, שהינה זכר ליציאת מצרים, מגלה לנו תוכן עליון

כל עוד יש שגגות בישראל, הרי שחטאים אלה יוצרים מצב בו יש החטאה, אין התכווננות מוחלטת לרצון ד'. להיות יכול

תהליכי הגאולה יוצרים את התשתית למפגש עמוק עם רבש"ע. ההבנה כי אין לנו לחפש שום פתרון זמני וחלקי אלא להישען

כשרוצים באמת לשוב, אע"פ שמעוכבים בשביל כמה מניעות... אע"פ שהעכוב הוא גדול מאד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גדל

דווקא יראת השמים הפרטית הזו, שהתמודדה שנים רבות עם קשיי הגלות ולא שינתה את טעמה, התמידה את היחס לאלוקות עד

היותנו גוי אחד בארץ מגלה ומאמתת את האחדות האלוקית המופיעה מבעד לכל הסתירות והניגודים. ולכן בראש השנה שעיקרו בארץ אשר

מגמת החיים היא לקדש את השם. קידוש ד' משמעותו יצירת תנועה מתמדת של הופעה שאינה מותירה חלל ריק הפנוי חלילה

המפגש שלנו עם בריאת העולם הוא מפגש של סוד, של סתר, של צנעה. המפגש של החוזים בכוכבים הוא מפגש היוצר

פרשת ראה היא הפרשה המכניסה אותנו לארץ ישראל ומתארת את חיי הקודש והחול בארץ ישראל. הפרשה מעמידה במרכז את הבחירה

עולם הקודש הינו עולם של חיים. כמה קל ליפול למהמורת ההשוואות בין קודש לחול ובזה להמעיט את יכולת ההקשבה. בטעות

דווקא מתפילה אשר כזו, מאי התקבלותה של תפילתו, אנו למדים שעיקרה של תפילה אינה איזו התוצאה החיצונית, כלומר התמלאות המאוויים

הקדוש ברוך הבטיח לאבות לתת להם את הארץ, והלא מתו לפני נתינת הארץ לבני ישראל? מכאן מדייקים חז"ל שנשמותיהם של

הצמאון לאלוקים שאינו יודע גבול, מתגלה פעמים רבות בעצם היותו בחיפוש. אישיותו של הצמא מתאפיינת בניסיון מתמיד להעמיד את עצמו

הצמאון לאלוקים שאינו יודע גבול, מתגלה פעמים רבות בעצם היותו בחיפוש. אישיותו של הצמא מתאפיינת בניסיון מתמיד להעמיד את עצמו

מרכז עבודת ד' היא לנסות ולהתאים את הליכתנו בעולם אל המקצב האלוקי הכמוס. התאמה זו יוצרת מצב בו, בעצם הליכתנו,

אין כוונת חז"ל לומר שהנחש היה רק מעורר להשתעבדות הלב לאבינו שבשמים או ליצור הכוון כלפי מעלה. אם כך היה,

בכל מקום שיש עשרה מישראל יש השראת שכינה, ואנו מצווים ויכולים לגלות השראת שכינה זו בפועל. דרך הבחירה של כל

כדי להיכנס לארץ צריך לעורר את כח הגבורה מכוחה של אמונה גדולה. מראה העיניים תלוי בכיוון הלב, ולכן בסוף הפרשה

שני צדדים יש לנו בגילוי הקשר הקבוע שיש בינינו לריבונו של עולם – התורה והתפילה. האדם המתבונן בעולם, במהלכי ההיסטוריה,

פרשת סוטה מפגישה אותנו עם מקור השלום ולעומת זה עם מקור החטא והסטיה. נקודת השייכות העמוקה, נקודת האמון הפנימית שבין

היה מקום לומר שהמלמד תורה את בן חברו תורם תרומה משמעותית לעיצוב דרכו מכאן ולהבא, מגביר את יחסו לנשמה, עד

כשרוצים לרתום שור לחרישה שמים עליו עול. עול זה מטה ומוריד את ראשו של השור כלפי מטה ובכך מנתב הוא

הזמן בשנה; המקום בעולם; האדם בנפש. הזמן - ל"ג בעומר, כשפסקו תלמידי רבי עקיבא למות, מיתה שנגזרה עליהם בגלל שלא

המועדים מתגלים דרך הזמן הטבעי. הילוכם של גרמי השמים – סיבוב כדור הארץ מסביב לשמש וסיבוב הירח מסביב לארץ –

הצדוקים והבייתוסים שאינם מאמינים בעולם הבא, יצרו יחס של מרחק מרבונו של עולם. גורסים הם כי אין לנו אפשרות להתקרב

כשאנו מוצאים דעות כוזבות המהרסות את העולם, זה סימן שיש להם כח פנימי גדול. לכן הרב קוק דן על מקור

רבונו של עולם מודיע לנו כשנבוא לארץ כנען הוא יתן נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. נחלקו תנאים במסכת סנהדרין (עא.)

מתוך רוממות יום הזכרון אנחנו ניגשים לעסוק בקדושת יום העצמאות. מהי הקומה החדשה שנתחדשה עלינו ביום העצמאות, מהו 'עיצומו של

עומדים אנו על סיפו של היום הקדוש, על סיפה של ראשית שנה לאומית. חוזרים אנו לאותו יום ראשון, ערב שבת

עומדים אנו בסיפו של היום הגדול, בנקודת המעבר מיום הזכרון ליום העצמאות, בוי"ו החיבור שבין שני אלה התכנים, שתי צורות

עומדים מולנו 'מזנבי מחנות', רשעים שאיבדו לכאורה מטרה. עומדים מולנו בנסיונות לפורר אותנו מבפנים. עלינו לזכור שזבוב אין לו כח

שבעים ושתיים אותיות היו לשם המפורש, קריאת השם המפורש על מדינת ישראל היא הדבר הנצרך מאז ומכבר אבל צורך זה

צם מציאותו של בית המקדש בעולם מגלה את חפץ ד' בכל הרבדים. עליית ישראל ברגלים אל בית המקדש, מגבירה את

'מצה זו שאנו אוכלים על שום מה...' שלוש שאלות אנו מבררים לפי שיטת רבן גמליאל, שרק אם מבררים אותם, אנו

צם מציאותו של בית המקדש בעולם מגלה את חפץ ד' בכל הרבדים. עליית ישראל ברגלים אל בית המקדש, מגבירה את

קרבן אינו רק מעין מונולוג חי, אותו נושא הרוצה להקריב לד', קרבן הוא גילוי של מציאות קיימת, של שייכות עצמית

" 'ועתה יגדל נא כח ד' ' זהו שאמר הכתוב 'ויאחז צדיק דרכו וטהור ידיים יוסיף אומץ… 'ויאחז צדיק דרכו'

" 'ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך' אמר רבי ארידימוס ברבי יוסי וכי מה ראה הכתוב ליתנה באמצע

" 'מאת בני ישראל' – לזכות ישראל, אבל הוא אור, ועימו שרוי אור, ומלבושו אור, ומשרתיו אש לוהט, וכרסייה שביבין

" 'אשר ידבנו ליבו' – לפי שהתנדבו ישראל במלאכת המשכן בכל ליבם, אף הקב"ה מפייסן בלב דכתיב 'דברו על לב

" 'וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום'… רבי סימאי אומר: הדן את דין האמת לאמתו נראה כמטיל קנאה

" 'החודש הזה לכם' רבי חייא בר ווא פתח: 'תוחלת ממושכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה'…. אלו ישראל עד

"… נמצא 'ויהי' משמש לשון שמחה ולשון אבל, לכך נאמר בתחילת העניין 'ויהי מקץ'. דורשי אגדות אומרין, מסורת היא בידן

" 'ופרצת ימה וקדמה' מלמד שניתנה לו נחלה שאין לה מצרים. מכאן אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג

"תנו רבנן שאלו את הזקנים מפני מה אמהות עקרות היו? אמרו להם מפני שהן צדיקות וכשרות, כדי שלא יהוא בטוחות

בס"ד " 'כי תצא למלחמה על אויביך… וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאישה'. לא דברה תורה

בס"ד " אמר ריש לקיש פעמים שביטולה של תורה היא יסודה דכתיב 'אשר שברת' אמר לו הקב"ה: יישר כח ששברת."

"… אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת, אין אתם רשאין לישבע בשמי אלא

" 'ויהי בנסוע הארון'. פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה (לפני שני הפסוקים 'ויהי בנסוע' 'ובנחה יאמר' מופיעה

" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני באוהל מועד' עד שלא עמד אוהל מועד דיבר עימו בסנה שנאמר 'ויקרא מלאך

" 'ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות' רבי שמעון אומר מאתים אמה, רבי יהודה אומר מאה אמה כאדם הראשון…" (ילקוט

"מה כתיב למעלה מן העניין? 'ואיש או אישה כי יהיה בהם אוב או ידעוני', מה כתיב אחריו? 'אמור אל הכהנים',

"… לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעין, אבל לעתיד אמר הקב"ה: אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב 'וזרקתי עליכם

" 'זאת תורת העולה'. אמר רבי אבא בר יודן: משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים. אמר

"… אמר לפניו תן לי אות. אמר לו 'השלך מטך ארצה'. ולמה הראה הקב"ה למשה בנחש? אלא מה נחש ממית

" 'המלאך הגואל אותי' רבי אלעזר אומר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה

 " 'ויהי מקץ שנתיים ימים'. 'קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר' וגו'. זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפלה.

"כתיב 'ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל' – מדבר ביעקב דכתיב 'ויחלום והנה סולם'… רבי ברכיה בשם רבי

" 'עטרת זקנים בני בנים' – האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות. האבות עטרה לבנים שנאמר: 'ותפארת בנים אבותם', והבנים

להורדת המאמר לחץ כאן עבודת התשובה המיוחדת של אלול השם של החודש, ככל שמות החודשים עלו אתנו מבבל, ולכאורה אין

 " 'אתם נצבים היום', זה שאמר הכתוב' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד' וגו', כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של

צדק שלום ואמת "ושפטו את העם משפט צדק – שיהיו מטין את העם לכף צדק, אמר רבי יהודה ברבי שלום

בס"ד טהרת השבת והמעשרות "…רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: בזכות שני דברים ישראל מתחטאין (=נטהרים) לפני המקום, בזכות

" 'והיה עקב' זה שאמר הכתוב 'למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני', יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שנתן

" 'ואתחנן אל ד' ', זה שאמר הכתוב 'אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה', אמר משה: רבש"ע

"אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר לו

" 'ויאמר אל ד' אל תפן אל מנחתם' – אל תקבלם בתשובה. היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם

"ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים? כך שנו רבותינו אין מפליגין את הספינה לים הגדול שלשה

כינור של לעתיד לבוא בסוד דרך המדבר – לפרשת בהעלותך  "ילמדנו רבינו כמה נימין היו באותו כנור שהיו הלוים מנגנין

"…ודיינים צריכין לחמוצי (=להמתין) דינייהו (=דינם) כדדרש בר קפרא מנא הא מילתא (=מה המקור) דאמרו רבנן 'הוו מתונים בדין'? שנאמר

"ולמה לא נתנה התורה כשיצאו ממצרים, לא כך אמר למשה 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה'?

"זה שאמר הכתוב 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה

" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני', זה שאמר הכתוב  'צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה' וגו', 'צדקתך כהררי אל'

"  'אלה הדברים' יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתעלה זכרו שכל הנסים שעשה לישראל במדבר

" 'ויהי ביום כלות משה', אמר רבי יהודה בר סימון: יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר, קול

אמירה שלעתיד לבא – לפרשת אמור ול"ג בעומר " 'ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם'

בס"ד נכנס יין יצא סוד – לפרשת שמיני וספירת העומר " 'וידבר ד' אל אהרן לאמר: יין ושכר אל תשת'…

" 'ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרן איש איש מבית ישראל אשר ישחט' ורוח הקדש צווחת 'כי ממזרח שמש

"דבר אחר 'אדם כי יהיה בעור בשרו' למה אינו אומר 'דבר אל בני ישראל' כמו שכתב בכל הפרשיות כלם אלא

  " 'וידבר ד' אל משה לאמר נפש כי תחטא'… זה שאמר הכתוב 'גם בלא דעת נפש לא טוב, ואץ

 "וידבר ד' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר וכי (=והלא) לא היה הדבור אלא למשה בלבד, ומה תלמוד לומר

"כי גאה גאה – גאוני (הקב"ה 'הגאה' אותי) וגאיתיו. גאוני במצרים 'בני בכורי ישראל',  גאיתיו במצרים 'השיר יהיה לכם כליל

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן ח " 'ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה', והנה ילד בוכה לא נאמר

   "…אמר רבי יהושע בן לוי: בא וראה שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם, מידת בשר ודם –

" ויאמר ד' אל אברם- ילמדנו רבנו, אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך? רב אידי ורב הונא