השראת השכינה בעדה – לפרשת קרח
" 'הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע' משנה. אין פורסין על שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים, וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם פחות מעשרה… גמרא. מנא הני מילי? (מה המקור לצורך בעשרה לפחות) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' – כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? – דתני רבי חייא: אתיא תוך תוך, (נלמד בגזירה שווה מהמילה 'תוך') כתיב הכא (כתוב כאן) 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכתיב התם (וכתוב שם) 'הבדלו מתוך העדה', ואתיא עדה עדה, (גם המילה עדה של פסוק זה מתפרשת מתוך גזירה שווה) דכתיב התם 'עד מתי לעדה הרעה הזאת', מה להלן עשרה (שם מדובר על המרגלים שללא יהושע וכלב היו עשרה מכאן אנו למדים שעדה היא לפחות עשרה) – אף כאן עשרה."
ט"ז כ"א; מגילה דף כ"ג עמוד ב'
מהפסוק 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' לומדת הגמרא כי כל בית ישראל מצווים על קידוש ד'. קידוש ד' אינו מתבטא רק במסירות נפש, אלא הוספת שם שמים בעולם. זה המקור לאמירת קדיש וקדושה וזה המקור לתפילה במניין. 'כל בי עשרה שכינה שריא' (סנהדרין לט.), בכל מקום שיש עשרה מישראל יש השראת שכינה, ואנו מצווים ויכולים לגלות השראת שכינה זו בפועל. דרך הבחירה של כל אחד ואחד מתגלים גוונים שונים של השראת השכינה האחת. רבן גמליאל מסביר לכופר ששואל אותו כיצד יכול להיות שאצל כל עשרה יש השראת שכינה, וכי כמה השראות שכינה ישנן? עונה רבן גמליאל שהשמש הגדולה של השראת שכינה מתגלה באורות המוגבלים לכל אחד כפי ערכו וכוחו.
ממקום זה נובעות המחלוקות שהן לשם שמים. נושא המחלוקת הוא שם שמים, כיצד ההכרעה תוסיף קידוש ד', כיצד הלימוד עצמו חותר ליצור עוד ממד של 'ונקדשתי'. מחלוקת שאינה לשם שמים מותירה את השכינה כמציאות סטאטית, שאין בגילויה עילוי, הבא מתוך העבודה המתמדת לשם שמים. המחלוקת שאינה לשם שמים יכולה לטעון כי 'כל העדה כולם קדושים ובתוכם ד' ' אך היא אינה דנה על חפץ ד', ואינה יוצרת גוונים חדשים של גילוי תנועת החפץ.
מולם עומד משה ואומר 'בוקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו'. לכאורה הקב"ה כבר בחר באהרן, ומשה מתנסח בלשון עתיד, וכך גם הקב"ה אומר 'והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח'. הבחירה האלוקית היא התהוות מתמדת, בחירה שכל כולה עתידיות. היותנו קדושים יוצר מצב בו חפץ ד' דוחף אותנו כל הזמן לגלות את ערך הבחירה האלוקית בנו. המציאות של כל העדה כולם קדושים אינה מספקת לעבודת ד', כי עבודת ד' נובעת מבחירה, המהווה תנועה בלתי פוסקת של קידוש ד', של עבודה לשם שמים. בלימוד הזכות של משה ואהרן הם פונים לרבש"ע ואומרים 'אל אלוקי הרוחות'. הקב"ה מתגלה דרך הרוחות המגוונות ובתוך תוכם אנו מחפשים את ה'לשם שמים' לא רק את הקדושה הקבועה והקיימת אלא את ההתכוונות לעבוד לשם, לצורך גילוי שם שמים.
לאחר שנבלעו אומרים החולקים על משה 'משה אמת ותורתו אמת ואנו בדאים' (בבא בתרא עד.) היכולת לומר זאת נובעת מאותה קדושה הטמונה בהם, של 'כל העדה כולם קדושים'. אך קדושה זו מופיעה דווקא מתוך ייסורי הנשמה בגיהנם. מה שנותר בשלב זה הוא רק ההיקף הגדול, היותם חלק מישראל, אך להופיע אמת זאת באור הפנימי של החיים, בתוך תוכה של העבודה והבחירה, לא היו מסוגלים החולקים. כשם שבעת צרה גדולה כשאנו אומרים 'דיין האמת', אנו נפגשים עם האמת עצמה, אבל ללא יכולת להכיל אותה ברגשות הפשוטים שלנו, כך האמירה 'משה אמת' נקלטת מתוך היקף גדול ואינה יכולה להופיע בחיים עצמם. מתוך מה שהקב"ה נתן לנו תורת אמת הוא נוטע חיי עולם בנו, וחיי עולם אלו מתגלים בעמל התורה שבעל פה, ובעמל החיים כולם לשם שמים.
את מציאות השראת השכינה העומדת למעלה מהבחירה אנו מגלים דווקא דרך המשברים הגדולים של המרגלים ועדת קרח. גם בעת משבר נורא שכינה שורה, גם בעת שהביטויים הקשים ביותר נשמעים אנו מחפשים את אור השכינה. וידיעה זו מוסיפה חידור ועומק למצות קידוש ד', להוסיף עוד ועוד קודש אל מול חילול ד'. ובעת הייסורים הגדולים המצריכים תענית ציבור, אנו למדים כי כל תענית ציבור שאין מתענים בה פושעי ישראל, אינה תענית. מציאותם של פושעי ישראל השותפים עם הציבור, מגלה את השראת השכינה שאינה פוסקת אפילו בעת משבר, והיא היא היסוד של כל פעולות קידוש ד' הבחיריות שלנו, המתבטאות יום יום בתפילה במניין, באמירת קדיש וקדושה, בשם כל ישראל ולשם כל ישראל.
שבת שלום