
יד רמה, לפרשת מסעי
בליל הסדר אנו בשמחה גדולה כי אותה נקודה צפונה מתחילה להאיר, וכל כולנו מצפים לפרסום הנס, להארת החיים הגלויים מכח

לימוד זכות המוציא מן הגלות, לפרשת מטות
נדר אלוקי הוא הגלות. כשם שהנדר מצמצם את ההקשבה לסערות החיים מתוך מציאת פן קבוע המתעלה על גביהם, כך הגלות

קנאותה של ציון, לפרשת פנחס
יוסף ופנחס זכו לחיות את נקודת ציון גם בחייהם האישיים. הקנאות של פנחס, היא ריכוז האהבה הגדולה של כנסת ישראל

ראיה ממש, לפרשת בלק
הראיה הממשית אינה זו הנתפסת דרך חוש הראיה. היא נזקקת לתיווך ולפענוח, עד שעצם הראיה תלויה בהטית הלב 'ולא תתורו

זאת וזאת, לפרשת חוקת
מצבי הערבוביה אליהם מגיעה הפרה האדומה יוצרת מצב בו היא מטמאת את הטהורים, אבל בעומק החוק העליון גנוזה טהרה ועליית

גודל השלום, לפרשת קרח
השבת מגלה את מקור ההכללה של העולם, וממילא בקשת השלום של שבת מגלה את המרחב המגביר באופן איכותי את השלום.

חומר לשון הרע, לפרשת שלח
חטא הנחש הוא חטא הגברת השפתיים והדיבור על פני התוכן הפנימי של החיים, אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו איתנו מי

סיפורי תורה, לפרשת בהעלותך
שבת קודש מאירה את הארת המנורה. בערב שבת, עת אנו עסוקים בהכנת העונג של שבת, אנו קושרים את כל גילויי

החלצו, לפרשת מטות מסעי
הצמאון לאלוקים שאינו יודע גבול, מתגלה פעמים רבות בעצם היותו בחיפוש. אישיותו של הצמא מתאפיינת בניסיון מתמיד להעמיד את עצמו

על חיוב השלילה, לפרשת פנחס
הצמאון לאלוקים שאינו יודע גבול, מתגלה פעמים רבות בעצם היותו בחיפוש. אישיותו של הצמא מתאפיינת בניסיון מתמיד להעמיד את עצמו

לפעול עם א-ל, לפרשת בלק
מרכז עבודת ד' היא לנסות ולהתאים את הליכתנו בעולם אל המקצב האלוקי הכמוס. התאמה זו יוצרת מצב בו, בעצם הליכתנו,

הנחש המחיה – לפרשת חוקת
אין כוונת חז"ל לומר שהנחש היה רק מעורר להשתעבדות הלב לאבינו שבשמים או ליצור הכוון כלפי מעלה. אם כך היה,

השראת השכינה בעדה, לפרשת קרח
בכל מקום שיש עשרה מישראל יש השראת שכינה, ואנו מצווים ויכולים לגלות השראת שכינה זו בפועל. דרך הבחירה של כל

זכות היו"ד הנוספת – לפרשת שלח
כדי להיכנס לארץ צריך לעורר את כח הגבורה מכוחה של אמונה גדולה. מראה העיניים תלוי בכיוון הלב, ולכן בסוף הפרשה

ספר בפני עצמו – לפרשת בהעלותך
שני צדדים יש לנו בגילוי הקשר הקבוע שיש בינינו לריבונו של עולם – התורה והתפילה. האדם המתבונן בעולם, במהלכי ההיסטוריה,

מקדש כמקור האמון, לפרשת נשא
פרשת סוטה מפגישה אותנו עם מקור השלום ולעומת זה עם מקור החטא והסטיה. נקודת השייכות העמוקה, נקודת האמון הפנימית שבין

נשמה וגוף, לפרשת במדבר ולקראת חג השבועות
היה מקום לומר שהמלמד תורה את בן חברו תורם תרומה משמעותית לעיצוב דרכו מכאן ולהבא, מגביר את יחסו לנשמה, עד

אתה אור ומושבך אור – לפרשת בהעלותך
" אמרו משה ואהרן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אתה אור ומושבך אור והאור כולו שלך, ואתה מצווינו להדליק לך

אמון משפחתי ועבודת ד' –לפרשת נשא וחג השבועות
" לפיכך משה מזהיר לישראל על פרשת סוטה, שכל המזנה על אשתו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר 'אם נפתה ליבי

הכרעת החיים הפנימיים – לפרשת מטות מסעי
"… אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת, אין אתם רשאין לישבע בשמי אלא

נשים ארצישראליות – לפרשת פנחס
"רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים, אנשים אומרים 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה' ונשים אומרות 'תנה לנו אחוזה' "

משה ובלעם – פרשת בלק
בס"ד משה ובלעם –לפרשת בלק "…במשה ייתר אות אחת, בבלעם חיסר אות אחת, במשה חיסר דבר אחד, בבלעם ייתר דבר

זמן וטהרה – לפרשת חוקת
" 'והייתה לעדת ישראל למשמרת' – לפי שבעולם הזה ישראל מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן, אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד

זכותו של משה – לפרשת קורח
"…ולפי שהלך משה לפתחו של דתן ואבירם, זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם, שלושה בני קרח ואון בן פלת.

זכרון כתנועת חיים – לפרשת שלח
" 'וראיתם ועשיתם', מגיד הכתוב שכל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל המצות כולן, והלא דברים קל

שבעה ספרי תורה – לפרשת בהעלותך
" 'ויהי בנסוע הארון'. פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה (לפני שני הפסוקים 'ויהי בנסוע' 'ובנחה יאמר' מופיעה

אדם מכבד מקומו – לפרשת נשא
"תניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אדם מכבדו אלא האדם מכבד את מקומו שכן מצינו בסיני שכל זמן שהשכינה

דבר ד' המוצנע והגלוי – לפרשת במדבר וחג השבועות
" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני באוהל מועד' עד שלא עמד אוהל מועד דיבר עימו בסנה שנאמר 'ויקרא מלאך

טומאת המת ועומק תיקונה – לפרשת חוקת
"אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר לו

גנותה של מחלוקת – לפרשת קרח
" 'ויאמר אל ד' אל תפן אל מנחתם' – אל תקבלם בתשובה. היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם

יורדי הים באניות – לפרשת שלח
"ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים? כך שנו רבותינו אין מפליגין את הספינה לים הגדול שלשה

כינור של לעתיד לבוא בסוד דרך המדבר – לפרשת בהעלותך
כינור של לעתיד לבוא בסוד דרך המדבר – לפרשת בהעלותך "ילמדנו רבינו כמה נימין היו באותו כנור שהיו הלוים מנגנין

זריזות, צדק ודבקות – לפרשת שופטים
"זה שאמר הכתוב 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה

פרשת במדבר וחג השבועות
" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני', זה שאמר הכתוב 'צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה' וגו', 'צדקתך כהררי אל'

נשיאות פנים ונשיאות ראש
" 'ויהי ביום כלות משה', אמר רבי יהודה בר סימון: יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר, קול