בליל הסדר אנו בשמחה גדולה כי אותה נקודה צפונה מתחילה להאיר, וכל כולנו מצפים לפרסום הנס, להארת החיים הגלויים מכח

נדר אלוקי הוא הגלות. כשם שהנדר מצמצם את ההקשבה לסערות החיים מתוך מציאת פן קבוע המתעלה על גביהם, כך הגלות

יוסף ופנחס זכו לחיות את נקודת ציון גם בחייהם האישיים. הקנאות של פנחס, היא ריכוז האהבה הגדולה של כנסת ישראל

הראיה הממשית אינה זו הנתפסת דרך חוש הראיה. היא נזקקת לתיווך ולפענוח, עד שעצם הראיה תלויה בהטית הלב 'ולא תתורו

מצבי הערבוביה אליהם מגיעה הפרה האדומה יוצרת מצב בו היא מטמאת את הטהורים, אבל בעומק החוק העליון גנוזה טהרה ועליית

השבת מגלה את מקור ההכללה של העולם, וממילא בקשת השלום של שבת מגלה את המרחב המגביר באופן איכותי את השלום.

שבת קודש מאירה את הארת המנורה. בערב שבת, עת אנו עסוקים בהכנת העונג של שבת, אנו קושרים את כל גילויי

הצמאון לאלוקים שאינו יודע גבול, מתגלה פעמים רבות בעצם היותו בחיפוש. אישיותו של הצמא מתאפיינת בניסיון מתמיד להעמיד את עצמו

הצמאון לאלוקים שאינו יודע גבול, מתגלה פעמים רבות בעצם היותו בחיפוש. אישיותו של הצמא מתאפיינת בניסיון מתמיד להעמיד את עצמו

מרכז עבודת ד' היא לנסות ולהתאים את הליכתנו בעולם אל המקצב האלוקי הכמוס. התאמה זו יוצרת מצב בו, בעצם הליכתנו,

אין כוונת חז"ל לומר שהנחש היה רק מעורר להשתעבדות הלב לאבינו שבשמים או ליצור הכוון כלפי מעלה. אם כך היה,

בכל מקום שיש עשרה מישראל יש השראת שכינה, ואנו מצווים ויכולים לגלות השראת שכינה זו בפועל. דרך הבחירה של כל

כדי להיכנס לארץ צריך לעורר את כח הגבורה מכוחה של אמונה גדולה. מראה העיניים תלוי בכיוון הלב, ולכן בסוף הפרשה

שני צדדים יש לנו בגילוי הקשר הקבוע שיש בינינו לריבונו של עולם – התורה והתפילה. האדם המתבונן בעולם, במהלכי ההיסטוריה,

פרשת סוטה מפגישה אותנו עם מקור השלום ולעומת זה עם מקור החטא והסטיה. נקודת השייכות העמוקה, נקודת האמון הפנימית שבין

היה מקום לומר שהמלמד תורה את בן חברו תורם תרומה משמעותית לעיצוב דרכו מכאן ולהבא, מגביר את יחסו לנשמה, עד

"… אמר להם הקב"ה לישראל לא תהיו סבורים שמותר לכם לישבע בשמי אפילו באמת, אין אתם רשאין לישבע בשמי אלא

" 'ויהי בנסוע הארון'. פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה (לפני שני הפסוקים 'ויהי בנסוע' 'ובנחה יאמר' מופיעה

" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני באוהל מועד' עד שלא עמד אוהל מועד דיבר עימו בסנה שנאמר 'ויקרא מלאך

"אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר לו

" 'ויאמר אל ד' אל תפן אל מנחתם' – אל תקבלם בתשובה. היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם

"ילמדנו רבינו מהו לפרוש לים הגדול קודם לשבת שלשה ימים? כך שנו רבותינו אין מפליגין את הספינה לים הגדול שלשה

כינור של לעתיד לבוא בסוד דרך המדבר – לפרשת בהעלותך  "ילמדנו רבינו כמה נימין היו באותו כנור שהיו הלוים מנגנין

"זה שאמר הכתוב 'לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה

" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני', זה שאמר הכתוב  'צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה' וגו', 'צדקתך כהררי אל'

" 'ויהי ביום כלות משה', אמר רבי יהודה בר סימון: יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר, קול