ארכיון של: ט״ו בתמוז ה׳תשפ״א

מרכז עבודת ד' היא לנסות ולהתאים את הליכתנו בעולם אל המקצב האלוקי הכמוס. התאמה זו יוצרת מצב בו, בעצם הליכתנו,

אין כוונת חז"ל לומר שהנחש היה רק מעורר להשתעבדות הלב לאבינו שבשמים או ליצור הכוון כלפי מעלה. אם כך היה,

בכל מקום שיש עשרה מישראל יש השראת שכינה, ואנו מצווים ויכולים לגלות השראת שכינה זו בפועל. דרך הבחירה של כל

כדי להיכנס לארץ צריך לעורר את כח הגבורה מכוחה של אמונה גדולה. מראה העיניים תלוי בכיוון הלב, ולכן בסוף הפרשה