חמה ולבנה – לפרשת וילך ושבת שובה

" 'ויאמר ד' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באוהל מועד' ומה אמר לו? 'הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה..' ולא מצאנו שציווה ד' את יהושע, אלא למשה, שאמר לו למשה את כל הדברים האלה..! אם כך מהו 'ואצונו'? אלא הפסוק אמר 'הינך שוכב עם אבותיך', אמר לו הקב"ה למשה למרות שאתה תשכב עם אבותיך, הלא אתה תמיד עומד להאיר לירח, כמו השמש שכל הסיבה שהיא שוקעת בלילה הוא כדי לתת מקום לירח להאיר, והיא ממשיכה להאיר לירח הגם ששקעה. וזה הוא 'ואצונו' ואז התבשר יהושע שיאיר מכוחו של משה. ועל זה כתוב 'הנך שוכב עם אבותיך' כדי להאיר ליהושע, וזה הוא 'וצו את יהושע וחזקהו… הכל להאיר לו"

ל"א י"ג; תרגום זוהר הקדוש רפ"ד.

כשאנו עומדים להיכנס לארץ ישראל מתחלפת ההנהגה האלוקית בעם ישראל. הנהגת יהושע מתדמה לירח הזורח בלילה. הלילה הוא זמן ההתכנסות הפנימית והעברת מרכז הכובד אל האחריות הבחירית האישית. ביום אנו רואים את כל המכלול, אנו חשים חלק מכל המציאות. בלילה המכלול הופך להיות נסתר, ועל כל יחיד לפלס את דרכו בנבכי החיים, העולם והמציאות בכלל. נִסְתָּרוּת המכלול יוצרת מצב בו אור הלבנה מאפשר לכוכבים רבים לנצנץ, אמנם איננו מצליחים לראות את הקרוב לנו, אך לעומת זו צופים אנו למרחקי עד נסתרים. השראת השכינה בישראל מתגלה דרך הבחירה שלנו. בחירה זו יוצרת הטבעה מיוחדת על העולם, ודרכה העולם כולו הולך ומתגלה כמותאם ומכוון לחפץ ד'.

בתחילת הפרשה משה אינו מכנס את כל ישראל כמו בפרשה הקודמת, אלא 'וילך משה' הולך הוא לכל שבט ושבט בנפרד. אף כשהוא כותב במצות ד' את ספר התורה, הוא כותב ספר תורה מיוחד לכל שבט ושבט. הבלטת הערכים המפורטים יותר באה לידי גילוי אצל יהושע בן נון. ראיית עם ישראל כמתגלה דרך כל יחיד ויחיד, מגלה תורה שבה כל פרט ופרט מאיר באור יקרות. מצב זה עלול ליצור התקטנות של הרוח וְנְהִיָה אחר עבודה זרה, כמגלה את המיית הלב הפרטית ואת כיסופי הנפש ליכולת ביטוי מורגשת ומוחשת. 'וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ'. זהו הצד הגלוי של ההנהגה הארצישראלית, זו המצמיחה את תורת ארץ ישראל, תורה שבעל פה. אמנם כדי לזכות לפתיחת הפה בקודש 'ד' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך', אנו מתנשאים להקשבה חשאית לתורה שבכתב. משה רבינו מקרין את אורו גם אחרי מותו, והוא הנותן את הוודאות ואת החוזק, את הבטחון ואת ההקשר הנכון של הנהגת יהושע.

השמש, המקיפה את כל העולם כולו 'ואין נסתר מחמתו', שוקעת ומאפשרת לכוחות הפרטיים להופיע, אך מה הם מביעים? את התרגום לכלים פרטיים בחיריים, את כל הגודל הנכמס. מתברר שהתורה שבכתב עצמה נסתרת היא, יונקת את חיוניותה מעולם פנימי, והתכנסותה לחביון העוז, ממשיכה להקרין ומתגלה דרך הנהגת הלבנה. ההנהגה האלוקית הניסית שליוותה אותנו במדבר מתגלה דרך מסיבות הטבע וההנהגה העולמית, ודרכה ומבעדה מתגלה ההנהגה ה'שמשית', ההנהגה העליונה של דור דעה. כל מהלך החזרה בתשובה בנוי הוא על הבחירה האישית, אבל מתחיל הוא מודאות שד' בתוכנו. החטא הנורא שלנו הוא 'ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה'. אין רגע שד' אינו בקרבנו, אין רגע שהשכינה עוזבת אותנו, ולכן התגובה האלוקית היא 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא'. חיוניות הקשר בינינו לבין הקב"ה מתגלה כנסתר שבנסתר, עד שאין אפשרות לראות זאת דרך העולם. הציווי של הקב"ה ליהושע, הוא יצירת החיבור דרך אורו של משה, המחזק אותו. חיבור זה מסיר מכל יחיד את יצרא דעבודה זרה, חיבור זה מוליד ודאות של תשובה שאנו פותחים בה 'פתח כחודו של מחט', כמחט זו, המאחה את הקרעים והשברים, 'פתחי לי אחותי', והקב"ה פותח לנו פתח 'כפתחו של אולם' – פתח של בית המקדש. מגלה לנו הקב"ה שבתוך מהלכי הבחירה והתשובה שלנו נחשפת תשוקת הקודש העליונה הכללית ביותר; מגלים אנו שאיננו עלים נידפים, אלא חלק מעץ חיים הנטוע עמוק ושורשיו בשמי שמים.

תפיסה זו מעלה את התורה כולה לערך אחר. 'וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם'. מהו 'את דברי' – היה צריך לומר את השירה הזאת? ומהו 'עד תומם'? אלא שכל דברי השירה שאמר משה, כולם נחקקים בשמו של הקב"ה, וכל אותם דברי שירה היו באים לפני משה, ועלו וירדו ונחקקים שם, וכל מילה היתה באה לפני משה כדי להיחקק על ידו, ועמדה לפניו, וזה מה שכתוב 'עד תומם' (תרגום זוה"ק רפד:). משה לוקח כל דיבור בודד ומגלה כי כל כולו אלוקי. מעלה הוא כל דיבור בודד ומתמים אותו עד שמבעד לכל דיבור מתגלה שירה גדולה, מבעד למילים מתגלה צד נסתר. דברי תורה אלו הם העד המקיים ש'לא תישכח מפי זרעו'. 'ונהיה אנו וצאצאינו.. כולנו יודעי שמך'. התורה כולה שהיא שמותיו של הקב"ה, יוצרת מצב שבכל דבר תורה בודד מתגלה הכל, מתגלה שירה אדירה. ובהליכתנו בלילה, אנו מתכנסים ומקבלים את בטחון החיים לבחור, להופיע, לפרט, ולשיר את שירת החיים והתשובה.

שבת שלום.