אהבת ד' ובריותיו – לפרשת ואתחנן נחמו

" 'ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' שנינו 'ואהבת'- מי שאוהב את מלכו, עושה חסד טוב ביותר עם הכל, וחסד עליון יותר הנקרא חסד של אמת, שלא רוצה שכר עליו, אלא בגלל אהבת המלך שאוהב לו ביותר. ובאהבת המלך תלוי החסד, ועל זה נקרא 'אברהם אוהבי', ובגלל שאהב אותו ביותר הרבה חסד בעולם, ועל זה נאמר 'ואהבת' ובאהבה תלוי החסד"

ו' ה'; תרגום זוהר הקדוש רס"ב:

יחוד שם ד' באמירת 'שמע ישראל' אינו רק קבלת עול מלכות שמים שלנו, אלא פעולה כוללת, פנימית על העולם. שמע ישראל.. רבי יצחק אמר האות ע' גדולה, לכלול שבעים שמות ד', העדות של הכל. (תרגום זוה"ק רסג.) העדות אינה רק יכולת של סיפור הדברים כפי שהיו אלא יצירת הויה וקיום הדבר. עדי הקידושין אינם מהווים אך ורק ראיה, אלא הם חלק מהותי מהתהוות מעשה הקידושין. גם אם החתן והכלה יודו שהיה מעשה קידושין – אם לא יהיו עדים על המעשה, הרי שהקידושין לא חלו. כך היא עדות ישראל בעת קבלת עול מלכות שמים, היא מוציאה אל הפועל את כבוד שמים, ומגלה את מלכותו יתברך על כל העולם כולו. גילוי זה יוצר תנועת העלאה פנימית בכל העולם.

מי שמייחד את שמו של הקב"ה, ישים ליבו ורצונו ביחוד זה, ויחבר כל איבריו ביחוד זה בעומק רצונו להפכם כולם להיות אחד. וכמו ששם את כל אבריו בסוד האחד, כך למעלה מחבר כל האברים העליונים ביחוד זה, להיותם כולם אחד. בשעה שבא אדם ליחד שמו של הקב"ה, כל צבא השמים, כולם עומדים שורות שורות כדי להיתקן ולהתכלל כולם ביחוד ההוא.. בשעה זו עומד מלאך שמש ממונה.. מחכה ליחוד זה, והוא מלקט שושנים.. שהם אברי הגוף. (שם). העדות יוצרת תסיסה בעולמות העליונים המתאחדים והופכים להיות אחד. לא רק העולמות העליונים מתאחדים, קריאת שמע יורדת אל העולם שלנו, המסובך ומעורב מטוב ורע, ומלקטת מתוכו שושנים. כוחות החיים הגנוזים במציאות שבים אל מקורם. פעולה עליונה זו כוללת כל, עד שיש לשאול מה מקום לאהבה אחרי אחדות עליונה כל כך? אבל יש לשאול, אם ביחוד זה של 'שמע ישראל' נכלל הכל ימין ושמאל, למה כתוב אחר כך 'ואהבת' 'והיה אם שמוע', שהלא נכללו ביחוד? אלא שם בכלל, וכאן בפרט. (שם רסד.)

יחוד ד' הפנימי, הפועל את יחוד כל העולמות, ומוציא את הכוחות הגנוזים במציאות, מופיע בפירוט במצות האהבה בכל הלב. האהבה פועלת לא רק על עצם המציאות הפנימית, אלא יוצרת קישור תודעתי חי אל ד'. האהבה מאפשרת את הרצון והבחירה. מאפשרת לנו לחזור ולהיות 'פנים בפנים' כשם קיבלנו תורה, מאפשרת לנו לחזור ולצאת מהגלות בכל תפילה ותפילה, לחזור ולהיות 'נוכח פני ד' '. שפיכת הלב שבאה אחרי קבלת עול מלכות שמים הופכת אותנו להיות פנים בפנים. 'שפכי כמים ליבך נוכח פני ד' '. 'ואהבת' – זהו ציווי 'הרבה את האהבה בעולם', 'שיהיה שם שמים מתאהב על ידך'. אהבת ד' מקיפה את כל בריותיו. אברהם, אוהבו של ד', מרבה חסד של אמת בעולם ללא תכלית אחרת מלבד עצם האהבה, ללא מחשבה על תוצאה אחרת מעצם היות האהבה. זוהי אהבת אמת וזהו חסד של אמת. אהבה זו ממוססת אט אט את כל המרחקים שבין בני האדם, וריבוי אהבה זה, הנובע מלב מייחד, שכל כולו אחד ומאוחד עם רבש"ע, מסיר כל מחיצה העומדת בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין רבש"ע.

כנסת ישראל לקתה בכפלים – יחוד ד' העליון עלה ונגנז בבתי גוואי, ובעולם כולו שורר חושך ופירוד. הנחמה הכפולה של 'נחמו נחמו עמי' היא נחמת היחוד העליון והאהבה. שבים אנו לארץ ישראל, הולכים ומסירים את המחיצות שבינינו מתוך אהבה פשוטה שכל כולה ספוגה באהבת ד'. אהבה זו מוציאה אל הפועל את מדרגת יחוד ד' שפעל כל יחיד ויחיד בכל שנות הגלות. יחוד טמיר ונעלם זה יש לו כח לעורר אהבה, לעורר חסד, ליצור תשתית להופעת יחוד עליון וכולל יותר. הנחמה הכפולה של ירושלים היא השייכות לא רק למדרגת האהבה אלא גם למדרגת 'שמע ישראל'. העדות העליונה שלנו מופיעה בבית המקדש. השקיקה לבניין המקדש, הצפיה והציפיה ספוגת מורא מקדש – משייכת אותנו לתפיסת אחדות עליונה יותר, היוצאת מבתי גוואי וחובקת בחובה גם את כל העולם החיצוני.

בעת כניסת שבת מתעורר רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד. יחוד זה יוצר אצלנו תביעה ואמונה של 'מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפיכה'. ומיחוד זה אנו מוסיפים עוד ועוד אהבה, עוד ועוד עין טובה, עוד ועוד לימוד זכות. האהבה משתכללת ומגלה בצורתה המפורטת את המכלול המתחדש, ושושנים ההולכים ונלקטים מרבים את אור התורה בעולם. 'אל תקרי שושנים אלא ששונים'.

שבת שלום