יד רמה – לפרשת מסעי

" 'ויסעו מרעמסס בחודש הראשון בחמישה עשר יום לחודש הראשון בחמישה עשר יום לחודש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים. ומצרים מקברים את אשר היכה ד' בהם כל בכור ובאלוהיהם עשה ד' שפטים' אמר רבי יוסי בכמה פעמים שאלתי על מה שכתוב 'ויהי בחצי הלילה..' למה לא היה ביום שיתגלה לכולם פרסום הנס…אמר לו רבי חייא יפה שאלת, ואני לא שמעתי בזה דבר… אני שמעתי שרשב"י מטהר את שוקי טבריה, נלך אליו, ישבו עד שהאיר היום, כשהאיר היום הלכו ובאו, כשהגיעו אליו מצאוהו שהיה יושב וספר אגדה בידו… תשובת רשב"י שנינו, כתוב 'היום אתם יוצאים' וכתוב 'הוציאך ד' אלוקיך ממצרים לילה', אלא שנינו – עיקר הפורקן של ישראל לא היה אלא בלילה, שהלילה התיר קשרים ועשה נקמות, והיום הוציא אותנו בצורה גלויה כמו שכתוב 'יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים' וכתוב 'ומצרים מקברים את אשר היכה ד' בהם כל בכור' זהו פרסום הנס. באו רבי חייא ורבי יוסי, השתטחו לפניו ונשקו את ידיו, ובכו ואמרו הנשמות הקדושות העליונות והתחתונות זקפו ראשם בזכותך. עשה הקב"ה את ירושלים למטה כמו שלמעלה, עשה רשב"י את חומת ירושלים ושעריה, מי שבא, לא ייכנס עד שייפתחו השערים, מי שעולה, לא יעלה עד שיתוקנו שורות החומה. מי יכול לפתוח את שערי ירושלים ומי יכול לתקן את שורות החומה – זה רשב"י…"

ל"ג ג' ד'; תרגום זוה"ק שמות לז.-לח.

לב מי לא יהמה בלומדו בדברי הזוהר הקדוש את דברי רבי חייא ורבי יוסי, לאחר ששמעו את הסברו של רבי שמעון המחלק ואומר, שבספר שמות מפורטת עצם ההצלה ממצרים שהיתה בלילה, לעומת סוף ספר במדבר, שם מדובר על פרסום הנס שהיה ביום, שם הופיעה היד הרמה. רבי חייא ורבי יוסי שפגשוהו ביום, עת הוא מטהר את שוקי טבריה אומרים שרשב"י הוא המתקן את שערי ירושלים ושורות החומה. מה עומק הסברו של רשב"י, שהוא המאפשר להוציא את ירושלים מחורבנה בהיראותנו את פני ד' אלוקינו בירושלים?

עיקרה של גאולת מצרים צפונה,  לכן מתגלה היא בלילה. עומק הגאולה, באופן של התרת קשרי ישראל העבדים במצרים והנקמה במצרים, הולך ונחשף לאורך הדורות, ולכן 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. רק כשאנו עומדים על סיפה של הארץ, כשאנו משלימים את השלב הראשוני של התהליך העמוק המוציא אותנו ממצרים ואת מצרים מתוכנו, רק אז אנו מסוגלים לראות את פרסום הנס. עומק הסוד הולך ומתגלה. מדרגת החרות העמוקה שקנינו ביציאת מצרים, היא כל כך עצמית לנו עד ש'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה'. גם אם אנו יוצאים לגלות, נקודת החרות הפנימית אינה נעלמת. דורשי רשומות אמרו כי ליל תשעה באב חל תמיד ביום השבוע בו חל ליל הסדר. בליל הסדר אנו בשמחה גדולה כי אותה נקודה צפונה מתחילה להאיר, וכל כולנו מצפים לפרסום הנס, להארת החיים הגלויים מכח ליל הסדר. בליל תשעה באב אנו מתאבלים כי אותה נקודת חרות עליונה הולכת ונגנזת בנקודתה הפנימית ומאירה בחשאי בשבתות ובמועדים. היכולת לחיות את היד הרמה, מתגלה רק לאחר כל מסעי בני ישראל במדבר. המסעות בנו בתוכנו את השלמת היציאה ממצרים ולכן יכולנו לחיות על פי קנה המידה של היד הרמה.

בליל הסדר נבנתה בנו ירושלים של מעלה. תרגום יונתן מגלה לנו כי בערב פסח לְקָחָנוּ הקב"ה על כנפי נשרים לירושלים כדי להקריב את קרבן הפסח. ירושלים של מעלה הינה תכונת הדבקות הפנימית שלנו עם הקב"ה, דבקות שאינה משתנה מאמיתתה. דבקות זו שהתגלתה בהתגלות האלוקית של 'אני ולא מלאך..' היא זו שהתירה את המאסר החיצוני שלנו במצרים ועשתה שפטים בהם ובאלוהיהם. אך היכולת להרחיב ולפעול מתוכה בכל החיים הגלויים שייכת באמת לארץ ישראל. תורת הסוד של ארץ ישראל היא הפותחת את שערי ירושלים, והיא הבונה את החומה באופן שרק הראויים לה ייכנסו. רק אז ייראה כל זכורך' כל האישיות כולה מראשית עד אחרית נפעלת מגילוי האלוקות של את פני האדון הוי'ה. מיהו 'פני האדון הוי'ה' מיהו המאפשר לגילוי נורא זה להעלות את כל החיים כולם? זהו רשב"י.. (תרגום שם לח.). כל טלטולי המסעות של עם ישראל נועדו להכשיר את החיים, כדי לגלות את עומק הדבקות בצורה פועלת. נקודת המוצא של המסע אותה כותב משה, היא גם נקודת הסיום והגילוי 'ויכתוב משה את מוציאהם למסעיהם על פי ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם'. המסעות הלכו וגילו את עומק המשמעות הצפונה בנקודת המוצא.

כשרשב"י יוצא מהמערה בפעם הראשונה, הוא רואה את עומק הגלות, עד שחיי השעה מנותקים בעיניו מחיי עולם. רק בפעם השניה הוא מצליח לראות שאפילו בגלות, אותה נקודה פנימית של דבקות, חיי העולם שנטע בנו רבש"ע, מתגלים דרך הכרחי המציאות וחיי השעה. עָמֵל רשב"י לטהר את שוקי טבריה מטומאת המת, ולגלות גם בשווקים את ארצות החיים. אז פוגשים אותו רבי חייא ורבי יוסי. בעומק עמל גדול זה מונח בניין ירושלים, כי גם בין מצרי המציאות אנו יוצאים תמיד ממצרים ביד רמה. כששבים אנו לארץ ישראל מתגברת האבלות, והתגברות זו עצמה נובעת מחמת התביעה לפתוח את שערי ירושלים, להתאים בין הצד העליון הגנוז לבין החיים הגלויים, להרבות בפרסום הנס ולזכות להיראות – כל האישיות – נוכח פני ד' בבית המקדש.

שבת שלום