של נעלך – לחג השבועות

" 'ויהי ביום כלות משה' כלתו של משה ודאי, ששנינו, אמר רבי שמעון מהו שכתוב 'עלית למרום שבית שבי…' אלא בשעה שאמר לו הקב"ה 'של נעליך מעל רגליך' נזדעזע ההר, אמר מיכאל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם האם אתה רוצה לסתור את בניין האדם, והלא כתוב 'זכר ונקבה בראם ויברך אותם' ואין ברכה מצויה אלא במי שהוא זכר ונקבה, ואתה אומר למשה לפרוש מאשתו? אמר לו הקב"ה: הלא קיים כבר משה מצות פריה ורביה, עכשיו אני רוצה שיתחתן עם השכינה ובזכותו תרד השכינה לדור עימו, זה שכתוב 'עלית למרום שבית שבי' מהו השבי? השכינה שהתחתנה עימך. 'לקחת מתנות באדם' האדם הידוע.. זה שכתוב 'כלות משה' כלת משה ממש.

תרגום זוהר הקדוש קמח.

רצונו של האדם כולל את כל מהותו של האדם. 'חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך'. הרגלים המוליכות את האדם לעתים בניגוד למחשבתו הגלויה, הן גילוי של הרצון, של כל כולו של האדם המונע על פי כח הרצון שלו. ככל שהרצון חזק יותר וקבוע יותר כך הוא מניע את האדם כולו עם כל כוחות חייו. הרצון העיוור הינו רצון המונע על ידי דמיון שאינו מאפשר לו להוציא את כל כוחות החיים בכל ההקשרים ובכל המקומות, אלא מעצים חלק מכוחות הגוף והנפש ומעלים חלקים אחרים. רצונו הפרטי של האדם נתון תמיד בין אור לצללים. רק כשרצונו מתגלה כגילוי של רצון מקיף יותר, החורג מסובייקטיביותו הנעוצה בחיי ההווה ובמבט החלקי הנמשך מחיים אלה, יכול הוא להעלות, לטהר ולקדש את רצונו, ומתוך קדושה זו לגלות את הרצון כמקיף את כל מהותו ואת כל גילויי חייו. יום חתונתו של האדם הוא יום בו מתברר הרצון כמקיף יותר מצמצומו של הסובייקט הבודד, ועומק רצון זה ממשיך ברכה מלאת עתידיות לכל הקשרי החיים.  'יום חתונתו' הוא מתן תורה, בו מופיע הרצון האלוקי כמניע את חיי כולנו. מגלים אנו ביום זה את ההקשר הנכון של כל רצונותינו וכל כוחות חיינו.

אמנם פסקה זוהמתנו בעמדנו למרגלות הר סיני, אך העולם לא נטהר מספיק. זקוקים אנו למנעלים בהיותנו הולכים בתוך העולם. הרגליים ההולכות מגלות בצורה טבעית את כח הרצון, אך צורה טבעית זו, סיגים רבים בה מחמת עיוורונה. חז"ל אומרים כי אדם הראשון שלפני החטא, אפילו עקבו האיר כל-כך בהארת נשמתו, עד שאפילו גלגל חמה היה כהה לעומתו. אך אחר החטא ישנן אפילו מצוות ש'אדם דש בעקביו'. זכותה של ארץ ישראל וההיקבעות בה מתגלה מתוך היכולת להעלות את העקב אל הקודש, 'והיה עקב תשמעון… ושמר ד' אלוקיך לך את הברית ואת החסד..'.

בכל חתונה של איש ואישה מתגלה משהו מ'מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין'. חיי הקודש של איש ואישה מגלים את עומק הרצון הקדוש גם בעת שכח התאווה מופיע. אור הרצון מאיר את הבשר 'והיו לבשר אחד' בדבקות אמיתית ששכינה שורה ביניהם. אמנם אור זה החודר לכל בית ובית, המעמיד את הרצון ההולך ומתקדם אל עבר עתיד נכמס, נזקק לטהרה עליונה 'זכו שכינה ביניהם' מכוחו של קול התורה הנשמע בלילה בכל בית. 'לא זכו אש אוכלתן' 'וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה אש אוכלתו'. הפער בין עצם הקודש המתגלה בחתונה לבין עמל החיים הבחירי המתמיד לגלות אותו, נובע ממה שהעולם לא נטהר לחלוטין.

אך מעמד הר סיני הטביע בעולם חותם של קדושה מוחלטת. מעמד הר סיני כינס את כל אור העתיד, את כל הנשמות העתידיות אל רגע זה שבו התגלה האמון האלוקי העמוק בעולם שכל כולו קודש. מעמד כולל זה הופיע בכללותנו ואנו נתבעים בבחירתנו לגלות אותו בכל רבדי החיים הפרטיים ביותר.  משה רבינו בעמדו ליד הר סיני נתבע להשיל את נעליו. אור הרצון הכולל המתגלה במשה רבינו, עומד הוא למעלה מיכולת של חיים יחידיים לשאת. מחד עומד הוא עם רגליו החשופות בתוך העולם, מברר הוא את חזון העתיד של 'מלאה הארץ דעה את ד' ', אמנם מאידך, חזון עתידי זה, המפעם בחיים הממשיים של משה רבינו, מתגלה בתור אור כללי שעדיין אינו מסוגל להופיע בכל גילוי פרטי של חיים.

משה קיים מצות פריה ורביה, והקשר בינו לבין ציפורה מתגלה בעצם ההיות. העולם לא הוכשר עדיין לגלות את האור בגילוי כה רב, ולכן אפילו העליה לרגל מתוארת בפסוק כ'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב'. העליה לבית המקדש באה עם המנעלים המוסיפים יופי וחן. הרצון לשאוב מאור קדושת המקדש, מתגלה עם ההגנה על צד החיים הטבעי שברגליים, שעיוורון בו. רוממות הרצון שבחג השבועות מקרינה גם על הבשר, עד שבזכות הארה כוללת זו, כולם מודים שבחג השבועות צריכים לקיים את ה'לכם' באכילה ובשתיה. רוממות הרצון שבחג מתגלה בעומק של דבקות אלוקית המגיעה לרוממות קומה בתפילות. רוממות רצון זו מתגלה בעמל תורה שבעל פה, המכשירה את עליית הבשר כולו, 'וכל בני בשר יקראו בשמך', ' והיה מידי חדש בחדשו ומיד שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני'. קטרוג הלבנה היוצר את הכיסוי בתחילת החודש, מגלה את אי האפשרות הזמנית להעלות את הבשר עצמו בגילוייו היותר פרטיים אל ההשתחוויה לפני ד'. בפרישת משה רבינו מן האישה מתגלה התביעה האדירה לקודש מוחלט המקיף את הכל, והסבלנות הנדרשת עד שאור גדול כזה יוכל להתגלות בתוככי החיים.

צורת האדם נשלמה במתן תורה, והשכינה ירדה לדור עימנו. עמל התורה של ליל חג השבועות מתגלה ביום בעומק הדבקות שבתפילה, ובקדושת האכילה. עמל תורה זה בונה את העתיד לעלות אל בית המקדש עד שנגיע למדרגה העליונה של זוהר האדם שלפני החטא, העומד למעלה מאספקלריא מאירה של משה רבינו, של העלאת הבשר כולו אל הקודש. עמל תורה זה נותן לנו את הכח בכל יום ויום לעסוק בתורה ולגלות בחיים הפרטיים שלנו את אור הקודש. אנו מתגברים על השינה שיש בה מן המוות, וזוכים להמשיך חיים עד העולם אל החיים שלנו כאן היום, חיים מוחלטים של 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.

חג שמח!
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן