השמיטה והאביונים – לפרשת בהר
" ' שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לד'… והיתה שבת הארץ לכם לאכלה…' פסוקים אלו כבר העמדנו כמו שכתוב 'והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך' מה טעם 'ואכלו אביוני עמך'? בגלל שהאבינוים תלויים במקום זה ולכן התיר להם לאכול. ועל כן מי שמרחם על המסכנים נותן שלום בכנסת ישראל ומוסיף ברכה בעולם ונותן שמחה וכח למקום הנקרא צדקה להוריק ברכה לכנסת ישראל
כ"ה ג' – ו'; תרגום זוהר הקדוש קח:
בעומק השנה השביעית טמונה השנה השישית. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית… וציויתי את ברכתי בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים. שש השנים מקבילות לששת ימי הבריאה. ביום השישי נברא האדם וכל הבריאה קיבלה ממשות ומשמעות. חפץ ד' מתרכז ומופיע דרך צלם אלוקים שבאדם. ביום השביעי המציאות כולה מתעלה ומתכללת, מגלה את צמאונה הפנימי וכלות חייה לאלוקות, ומקבלת מענה בצורה של דבקות והשתכללות 'ויכולו השמים והארץ וכל צבאם'. מנוחת השבת באה מתוך מה שכל פרטי הבריאה קיבלו את מקומם וחשו את המרחב האלוקי בתוכו הם שרויים. בתוך הציווי 'נעשה אדם' טמון החפץ האלוקי המהווה את הבריאה כאחדות אחת, והאדם בעצם חייו מגלה אחדות זו. כשהוא בוחר בטוב הרי שאחדות זו מתגלה מבעד להכרתו ורצונו ומטביעה בבריאה כולה את חותם ד' אחד ושמו אחד. מנוחת השבת 'מנוחת אהבה ונדבה מנוחת שלום ושלוה', היא מנוחה המרחיבה את החיים ומגלה בכל תנועה עומק גדול יותר ויכולות רחבות יותר.
קדושת המקום מגלה את מפעם האחדות של הגוי הקדוש גם בעולם החומרי. 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. שש שנים אנו זורעים וזומרים, שש שנים אנו אוספים את התבואה, שלכל אחד – כמעט – יש את המקום שלו בארץ הקודש. המקום המדויק הפרטי, מוציא אל הפועל את הבחירה הטובה של היושבים בארץ. אמנם בשנה השישית מגיעה צורת האדם למדרגה חדשה, מדרגת אמונה. 'אמונת זה סדר זרעים – שמאמין בחי עולמים וזורע'. מתוך האמונה נבנית עבודת האדמה ומגלה את חותמה במציאות, אבל בשנה השישית אין לאמונה זו כלים. אדם זורע בשנה השישית מתוך אמונה שהן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו. בשביעית הארץ חוזרת לכל ישראל, ולכל דרי הארץ עד לחיה אשר בארצך. צורת האדם הכללית והפרטית מתעלה בשנה השישית. עומק הבחירה בטוב, עומק האמונה מתגלה וחושף עימו ברכה. ברכה זו מרכזת אל תוכה את כל העושר הגנוז של כל שש השנים והוא הנותן את מרחב המנוחה שבשנה השביעית. התעלות המציאות כולה בשמיטה וגילוי ערכה הכללי מלא-הקודש, מוציא אל הפועל את הברכה, ששורשה בשנה השישית המכנסת ומסכמת אל תוכה את כל עמל האמונה של שש השנים כולן. כשם שערב שבת מוביל לשבת, כשם ש'נעשה אדם' חושף את הסוד העמוק של האמונה והרצון ומוביל ל'הנחילנו ד' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך', כך השנה השישית מגלה את הברכה, השמחה והשלום בשנת השמיטה.
לא לכולם יש מקום מוגדר בשנים הרגילות. האביונים אין להם מקום ממנו יכולים להוציא את פרנסתם. בכל השנים אנו מצווים לתת צדקה, ואילו בשנה השביעית מתבררת שייכותם הם למקום עצמו 'ואכלו אביוני עמך'. שייכותם למקום אינה נובעת מהמקום הפרטי שלהם, אלא כחלק מכלל ישראל השייכים לארץ ישראל. ארץ ישראל מגלה את הכללתה בשמיטה, והאביונים אוכלים אז את פירותיה. האביון כל כולו תאב ומבקש, כל כולו מלא אמונה ורצון. אין לו משל עצמו כלום. הוא מגלה את כיסופי צלם אלוקים שבאדם. בקשתו לאוכל, תביעתו לחיים, חושפת ומגלה לאדם כי כל מה שמתגלה אצלו, בכספו ובזהבו, בעמלו לפרנסתו שלו, הוא חלק משלום כללי גדול יותר, הוא הטבעה בחירית פרטית, הנובעת ממרחב גדול המבקש את המנוחה וההכללה. כשאדם נותן צדקה הוא מביא את הגאולה, הוא מגלה כי עמלו אינו מרוכז בעצמו. עמל זה הוא הבחירה שלו מתוך מרחב גדול יותר. העניים חיים על סיפו של המרחב, ובנתינת צדקה אליהם אנו מגלים את הברכה, הכח, והשמחה, הגנוזים בכנסת ישראל, ומגלים בתוכה את שייכותה לגאולה. בשנה השביעית הדברים מתרחשים מאליהם – אמונת ישראל, הזריעה בשישית, מגלה את הברכה בשביעית, וממילא 'ואכלו אביוני עמך'.
'והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא מצא למים כי אם לשמוע את דברי ד' '. כשתביעת החיים מגיעה עד לנקודתה הפנימית, ואינה מסתפקת בלחם ובמים הגשמיים, אלא רואה אותם כגילוי של חפץ התכללות עליונה, כחפץ לשמוע את דברי ד', מתגלה התפילה 'תפילה לעני כי יעטוף'. התפילה מגלה את הברכה הצפונה, מגלה בתוך עשייתנו את הדבקות העמוקה ברבונו של עולם, מעלה את חפץ החיים התמידי ל'יום שכולו שבת ומנוחה'. התפילה נותנת את מרחב החיים לכל עשייתנו, ומובילה אותנו אל מרחב גדול יותר, אל חרות היובל של שנת החמישים, ואל חרות מתן תורה של יום החמישים. קשר התורה והתפילה, סוד החיים, מתגלה על ידי רשב"י ש'נעשה אדם נאמר בעבורך', ומקרין מיום שמחתו ל"ג בעומר, אל מתן תורה ואל גאולת ישראל, 'נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה'.
שבת שלום ול"ג שמח