טהרה וקדושה – לפרשת אמור

" 'ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו' רבי יצחק אמר 'אמור אל הכהנים' בלחישה כמו שכל מעשיהם של הכהנים בלחישה כך האמירה שלהם בלחישה. 'אמור ואמרת' פעם ופעמיים להזהיר על קדושתם כדי שלא ייטמאו כי מי שמשמש במקום קדוש צריך שיימצא קדוש בהכל"

כ"א א'; תרגום זוהר הקדוש פח:

הקדושה היא מגמה רוחנית, כל כולה טמירה ונעלמת. אמנם עבודת בית המקדש מתבטאת בצורה מעשית וגלויה במעשה הקורבנות אך יסודה הוא הכוונה הפנימית של העלאת העולם. הקדושה הינה מהפכה בתפיסת המהות של העולם, אין זו מהפכה במובן הפילוסופי אלא ברוממות היקף החיים המאפשר לראות את העולם כגילוי אלוקי. עולם החול הוא ראיית כל פרט ופרט של העולם כעומד בפני עצמו, ואת מערכת הקשרים בין הפרטים השונים בצורה מכאנית הבנויה על שלשלת סיבות ומסובבים. האלוקיות של העולם המתבטאת ב'שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד' מגלה אותנו כגילוי חי של תוכן כזה, כ'חטיבה אחת' של 'מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. על הכהנים מודגש שהם 'בני אהרן' דווקא – בני אהרן ולא בני לוי, כי אהרן היה ההתחלה של כל הכהנים מעולם, כי בו רצה הקב"ה מכולם כדי לעשות שלום בעולם, ובגלל שדרכו של אהרן לעשות שלום בעולם, העלה אותו הקב"ה לכהונה להביא שלום בפמליא של מעלה. (תרגום זוה"ק פח.).

חיי קודש הם חיים מלאי אהבה ומלאי אחדות. היכולת להרבות שלום נובעת מרוממות ההיקף של חיי הקדושה המגלה את האחד שבמציאות, ומתוכה ניתן לעשות שלום בפמליא של מעלה. מהו שלום? פמליא של מעלה מגלה מגמות אלוקיות בלתי מוגבלות. בכל מגמה מתגלה מצד עצמה מכלול, והיכולת לגלות אחדות עליונה יותר, שלום, גילוי של עליונות פנימית העומדת למעלה מחילוקי המדרגות האלה, תלויה בעבודתנו של מטה. 'תנו עוז לאלוקים'. אלוקים בעל הכוחות כולם, מופיע בעוז. הגבורה והעוז מרכזת את כל המגמות להיות תוכן אחד חי המתגלה במציאות. התגלות זו בתור תוכן מרוכז המשפיע את טובו בעולם, חושפת את מקורה העליון – האחדות שלמעלה מכל אחדות. 'על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים'. אמנם כדי שעוז זה יופיע בעולם, העולם עצמו צריך לחיות את האחדות שבתוכו, רק אז המגמות האלוקיות תופענה כמכלול אחדותי המגלות את עומקן.

האמירה מזהירה על השמירה מטומאה. הטומאה היא העצמת עולם החול – הנפרדות מגלה את המוגבלות ואת חוסר היכולת לגלות את מפעם האחדות, ששורשה בחטא אדם, הראשון שמחמתו בא המוות לעולם. לחישה חשאית זו מופיעה בכפל – האחדות של מטה נפגמת כתוצאה מהטומאה, ואינה מאפשרת להופיע את האחדות של מעלה. בשל כך אנו אומרים קדיש להוסיף כח בגבורה של מעלה שנפגמה עקב טומאת המוות. הלחישה מגלה כי השלילה המעשית מהטומאה מתחילה מרוממות הכוונה הפנימית, כשם שהמשכת העוז למטה והעלאתו לגנזי שחקים תלויה בהיקף החיים הפנימי.

ספירת העומר מכשירה את כולנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, לזכות לקבל את התורה שהיא עץ חיים מלאי קודש. וספרתם לכם.. כמו שנאמר בנידה 'וספרה לה שבעת ימים' לה – לעצמה. ולמה? כדי להיטהר במים העליונים הקדושים ואחר לבוא ולהתחבר במלך ולקבל תורתו. ספירת העומר מטהרת אותנו מכל טומאה. נמשכת היא הספירה 'ממחרת השבת', מהגודל שלנו אליו אנו מתוודעים בליל הסדר, וגודל זה, המגלה את האחדות הפנימית שלנו, היוצאת אל הפועל ב'אחד אלוקינו שבשמים ובארץ', מאפשרת טהרה עליונה, הנובעת ממרחבי החיים הרוחניים החירותיים, ומחייבת אותנו לעמוד בקנה המידה של החיבור הפנימי במלך ובתורתו.

יום העצמאות הוא שלב בגילוי תוכן החיים של העם האחד בארץ, יום של זריקת טהרה בכולנו, יום של סייעתא לגלות את הקדושה שבכל אחד הנובעת מהיותנו ממלכת כהנים. הקדמת העצמאות לפני פקיעת המנדט אל ערב שבת קודש, גילתה בנו את ההקשבה הפנימית לקודש, הקשבה שהלכה ונתאשרה בהקדמת יום העצמאות בכל שנה בה חל יום קדוש זה בסמיכות לשבת. הקודש המיוחד של יום העצמאות הוא חלק מגילוי התיקון של חטא אדם הראשון, ולכן זה יום שכל כולו אחדות ושלום, יום של אהבה אין קץ המגלה את ה'אחד' שבארץ, ומאפשרת להוסיף גבורה ועוז בפמליא של מעלה. 'על ישראל גאותו ועוזו בשחקים'.

שבת שלום בסיומו של החג הקדוש והשמח, המשפיע שלום גם בימי החול ומגלה את עומק הקדושה בכל רבדי המציאות.