תורת המצורע – לפרשת מצורע ושבת הגדול
" 'וידבר ד' אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן' רבי אבא פתח 'גורו לכם מפני חרב כי חמה עוונות חרב למען תדעון שדון' (איוב עונה לרעיו שהוא השתדל ככל יכולתו בדעת אלוקים, וביקורתם כנגדו אינה נכונה, אלא אדרבה אונאת הדברים שלהם כנגדו אמורה לגרום להם עצמם לפחד מפני חרב הבאה בחמה גדולה, כדי שתדעו כי יש דין) שדון -שדין כתיב, כמה יש להם לבני אדם לשמור דרכם ולהתיירא מלפני הקב"ה שלא יסטה האדם מהדרך הכשרה ולא יעבור על דברי תורה ולא יעזוב אותה, שכל מי שלא עמל בתורה ולא משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה, רחוק הוא ממנו, לא שורה עימו השכינה, והשומרים המלאכים ההולכים עימו מסתלקים ממנו.. וכשהוא משתדל בעבודת אדונו ועוסק בתורה, כמה שומרים מזומנים לעומתו לשומרו, והשכינה שורה עליו וכולם מכריזים ואומרים – הבו כבוד לדיוקן המלך, הבו כבוד לבן המלך, שמור הוא בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקו.
בואו וראה בלשון הרע שאמר הנחש לאישה, גרם לאישה ולאדם לגזור עליהם מיתה ועל כל העולם, בלשון הרע כתוב 'ולשונם חרב חדה' ובגלל זה 'גורו לכם מפני חרב'…שדין כתיב – כדי שתדעו שכך נידון מי שיש לו חרב בלשונו.. וזה מה שכתוב 'זאת תהיה תורת המצורע'.
י"ד א'; תרגום זוהר הקדוש נב:
פגם הלשון נובע מראיה חלקית של המציאות, מראיית חוסר ההלימה שבין המציאות הנראית לעיניים לבין מה שאנו מצפים שיהיה. רעי איוב עוברים על אונאת דברים כי אין הם מסוגלים לרומם את המבט של עצמם אל מול ייסוריו הנוראים של איוב. מנסים הם את כוחם לדון אותו מתוך פרדיגמה של שכר ועונש רגילים, ובזה הם חוטאים בלשון הרע. החרב היא דין הנהגת המשפט, אך דין זה מופיע בחמה גדולה, האות ו' מתהפכת והופכת להיות י' – שדין, שיש דין. החמה הגדולה באה לא כדי להעניש אלא להכריח להגדיל את המבט. המצורע, שיש חרב בלשונו, חי בעולם הבנוי בפער מתמיד בין מערכת הציפיות שלו לבין איך שהדברים מתגלים בפועל. חרב הלשון היא מבט אנושי, האומד את החיים על פי מה שנראה בעיניו כאמת, על פי מה שנראה בעיניו כמוסרי, ולעתים על פי מה שנראה בעיניו כהנהגת משפט אלוקי. אך הנהגת המשפט האלוקית המתגלה בגמול ובשכר ועונש, בנויה על חשיפה מתמדת של תנועת ההתעלות של העולם. עמל התורה מגלה בכל תנועות החיים את עומק רצון ד'. ביום טהרתו נחשף המצורע לתורה – 'זאת תורת המצורע'. הכהן, איש החסד, משפיע עליו משפע קדושתו – 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה ישמעו מפיהו כי מלאך צבאות ד' צבאות הוא'. מביט הוא למפרע על ענשו הגדול – לצאת מחוץ למחנה, ורואה כי יש דין, דין עמוק המעלה אותו לעסק התורה. עסק התורה מגלה את טעמי תורה, את התוכן הפנימי המתגלה במעשים קצובים, את התנועה החרישית המעלה עולמות תדיר. השבת היא זמן מיוחד של עסק התורה, השבת מאפשרת להתרומם מעל כל מעשה פרטי ולראות מהלך כולל. משום כך נקרא כל שבת שלפני פסח שבת הגדול.. משום שידוע שבזמן שציוה משה לישראל על לקיחת קרבן פסח, דרש להם טעמו וסודו ובפרט שעל ידי זה מנען מעבודה זרה שעבדו במצרים.. ואותה דרשה שייכא דווקא בשבת, שהוא יום המנוחה וגם יום השבת הוא המוכן ומזומן ללמוד בו, שיש לו סגולה מצד יתרון הנפש שבאדם להועיל לכל מבקש תורה. (דרישה על הטור אורח חיים סימן ת"ל). גדלותו של היום, היא היכולת להרים את המבט, ולהבין עוד לפני שנגאלנו בפועל, שיסוד היותנו בני חורין הוא מכח מה ש'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'. המבט הגדול של שבת זו מרומם ומאפשר לנו להיכנס אל הפסח מתוך גודל אמונה, הרואה בכל המרירות את עומק האהבה, את ייסורי הנשמה החפצה להתגלות במלוא החיים. בימים קשים אלה שאנו עוברים, רק עסק תורה לשמה מסוגל להרים אותנו מכל טומאות הצרעת שדבקה בנו, המאיימת להקטין את המבט. תורה לשמה מקשרת אותנו לישראל, ליושר האל, להתיישר ולגדול, להגדיל את המבט ואת האמונה. שבת שלום. |