ספק ותיקון – לפרשת צו ושושן פורים
" ' דבר אל אהרון ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת…' ציווי זה לעשות החטאת כמשפטה – תנאים ואמוראים אתם מצד המידות של הקב"ה באתם, ואתם טורחים לנקות את הבת שלי שהיא הלכה מכל הקליפות של הערב רב, קושיות רעות שאין להם תירוץ ולא פירוק, שעליהם נאמר 'מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות' אלא 'תיקו' נאמר בהם, וכל תיקו של איסור לחומרא, וזהו תיקו חסר ן' כי אין לו תיקון, חסר נו"ן שהוא עולם הבא, שתיקו של עולם הבא הוא שתיקה כגון 'כך עלה במחשבה'..."
ד' י"ח; תרגום זוהר הקדוש כז:
כשאנו מתפללים 'השיבה שופטינו כבראשונה' ומבקשים את בהירות המשפט והעצה אנו מייחלים להסרת היגון והאנחה – היגון הפנימי והאנחה השוברת את כל גופו של האדם. היגון הפנימי, האבל, נובע מהריחוק שבין הנשמה הפנימית לגוף, זהו שורש החורבן אותו ניסה המן הרשע לגרום. אך גם כשהנשמה חוזרת ומאירה, עדיין יכולה האנחה הנובעת מהפחד והייאוש לשבור את הגוף האישי והלאומי, זהו זממה של זרש אשת מפחידי – לזרוע פחד ולמוטט את הגוף והתקדמותו. בהירות המשפט היא ההתגברות על הספק האוכל את הלב, את חוסר היכולת להגיע למשנה הברורה מכל פסולת. עמל התנאים והאמוראים הוא לנקות את הבת, את כנסת ישראל המתגלה דרך עולם ההלכה, מכל ערבוב. בזה חוזרת הנשמה להאיר והגוף מתגלה באיתנותו. הקושיות הרעות הן קושיות שאינן נובעות מריבוי הגוונים של דבר ד', המתגלים ומאירים את העולם המוגבל, אלא מערבוב עולמי שאינו מסוגל להקשיב אל הטוהר של דבר ד'. כשהגמרא מסתפקת ואינה מגיעה להכרעה, היא מסיימת במילה תיקו. למילה זו שתי משמעויות – תיקו כמצב ללא הכרעה, ותיקו כציווי לעמידה בארמית, 'עמוד'. 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם'. הכשלון מחמת הערבוב גורם לעמידה, היפך הישיבה והמנוחה השייכת למנוחת חיי העולמים. עמידה במקום ההליכה של ההלכה, עמידה במקום המנוחה של חיי העולמים, היא התחלה של ניסיון ליישב, אבל היות ועקבי הכשלון ניכרים בעמידה זו, הרי שכל ניסיון כזה ינציח את הקושיה עצמה. רק רוממות מעל עולם הקושיה תצליח ליישב ולהפוך את הספק ככזה שאינו עומד מעיקרו. התיקו של העולם הבא נובע משתיקה, מעולם עשיר כל כך המצריך תורה חדשה, וכמו שאומר משה רבינו שהיה כבד פה וכבד לשון ואליהו יהיה לי לפה – יבא לתקן כל אלה הספקות ולפרק וליישב אותם (תרגום זוה"ק כח.) תורה חדשה שעתידה להתגלות בזמן הגאולה שלמה במהרה בימינו אמן, אל תאמרו ח"ו תורה אחרת, אלא שעתידה להתפרש היטב לא כמו עכשיו ויהיה חדשה לנו (רבינו הגאון מוילנא באור יהל מובא בדמשק אליעזר על אתר). עולם הבא הוא עולם של שתיקה שמתוכו מתדברים במגוון דיבורים שכולם הבעה של ריבוי גוונים, המתגברים על ערבוביית הספק העמלקי. אליהו הוא הפה של משה רבינו, הוא המגלה את כל גווני החיים מתוך עומק הנסתר היוצר כבדות פה ולשון. תיק"ו – תשבי יתרץ קושיות ובעיות – בהארה עליונה יותר מאור חיי העולם הבא. קרבן החטאת הבא מחמת השוגג, שורשו הוא בספק, ותורת החטאת, כשנעשית כמשפט, מחדשת בהירות של דבקות בלב, המכינה את הלב לבהירות של מודעות והכרה. המן הרשע ניסה לתלות את מרדכי על העץ הגבוה חמישים אמה. הוא רצה להאריך את האות ה' האחרונה שבשם הוי'ה, אותה אות המתגלה בהלכה, ולהוציא אל מחוץ לתחום הקדושה את מרדכי הצדיק, לתלותו על רגלה של האות קוף, שהיא כקוף אחרי אדם דקדושה. מרדכי בפעולתו החזיר את כל עם ישראל בתשובה, בתחילה בתשובה של כפיפות קומה, בתשובה הנובעת מנ' שערי בינה, 'ולבבו יבין ושב ורפא לו'. בזמן זה 'אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפשר יוצע לרבים'. היתה זו תשובה בצורה של ההדרכה המוסרית הראשונה שהיא באה לברר לאדם את קטנו ואפסיותו, שלא יתגדר במה שהוא חושב שיש בו מן המעלות והיתרונות, כי הלא כולן כאין הנה, ולא מידו הוא טובו כי אם מידי אדון כל אשר לו לבדו הוא הכח והגבורה, החכמה והמדע, העוז והממשלה. אך כפיפות זו אינה מספקת אל מול הספקנות הרעה, כפיפות זו של הנו"ן הכפופה, שואבת היא את חילה מהעולם הבא, שואבת היא את כפיפותה עצמה מהעושר הגדול והמעיין המקורי שהכל בו, אך היא מופיעה בצורה שאינה מאפשרת תיקון, אין היא מעמידה את הגוף באיתנותו ואינה נותנת לנשמה להאיר במלוא זהרה. רק כשתגיע הנו"ן אל קצה תכליתה, ותהפוך להיות החותם של כל המהלך, היא תהפוך להיות ן' פשוטה. אמנם אחרי אשר דעתו של אדם מתישבת בהכרעת הענוה והכפיפות המוחלטה, אז באה ההדרכה המוסרית השניה היותר עליונה, המבארת לפניו את גדלו ותפארתו, את זיו נשמתו ואת הערך המרומם אשר נתן לו ריבון העולמים בתפיסת ההויה והכרת ההוד האלוקי. אז הוא מתרומם ושיעור קומתו מתפשט הוא על כל מרחבי עולם. ומתוך הכרה זו הבאה מתוך תוצאותיה של ענות הצדק הוא בא לתעודת הויתו במדרגה היותר עליונה. הכפיפות היא מתאחדת עם הפשיטות, ושני המצבים ביחד מאדרים את יסוד הקודש להוציא לאור עולם את התכנית הגדולה של הנאמנות 'עצות מרחוק אמונת אמן'. (עין איה שבת ב' דף קד פיסקה כ'). הן' הפשוטה מביאה את אותה מקוריות עליונה של עולם הבא, המתפשטת לכל העברים ומעלה גם את ה'חוץ לתחום' הקופי אל הקדושה. רגלה של האות ק' הופכת להיות ן' שערי בינה והתיקו הופך להיות תיקון. אליהו הנביא מתלבש בדמות חרבונא, המחריב את המן הרשע ותולהו על העץ הגבוה חמשים אמה, עץ רגל הקוף, מתהפכת מכח הקדושה ליישוב כל הספקות, לתיקון השלם המתפשט על כל העולם, ומרדכי עצמו יוצא מפני המלך, מאותו מקום שעלה במחשבה, מנקודת השתיקה, אל הגילוי בכל מרחבי המציאות. |
שפריר שחק
מלא זיו
עצם שמים
תכלת חכלילי
מרהיב עין בגילת לב
ואנו מתמלאים בשמחה עצומה ומעלים את ארץ ישראל על ראש שמחתנו בקדושת המוקפים הנכנסת לשבת מנוחה שהיא מעין 'יום מנוחה וקדושה לחיי העולמים'.
שבת שלום ושלהי פורים דמוקפין שמח!! וימי הפורים לא יעברו!