רז גלגולי הנשמות – לפרשת משפטים

" 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' פתח רבי שמעון ואמר 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' תרגום: ואילין דיניא דתסדר קדמיהון ואלה הדינים שתסדר לפניהם אלה הם סדורי הגלגולים, דיני הנשמות שנידונו כל אחת ואחת לקבל את עונשה.."

כ"א א'; תרגום זוה"ק צד.

חבקוק הנביא בתפילתו המסיימת את ספרו (פרק ג'), סוקר את כל מהלך העולם מראשיתו עד אחרית הגאולה, מהלך שעם כל ייסוריו 'ואני בד' אעלוזה, אגילה באלוקי ישעי, אלוקים ד' חילי, וישם רגלי כאילות, ועל במותי ידריכני, למנצח בנגינותי'. הסיום מלא השמחה והאמונה, מופיע אחרי שבתחילה      ' ד' שמעך יראתי'. הקב"ה מודיע לחבקוק את אריכות הזמן עד לגאולה העתידה, מה שמיירא מאד את חבקוק. לכן הוא מבקש ' ד' פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע, ברוגז – רחם תזכור'. בתוך עומק הדין והרוגז מתגלים הרחמים, הנחשפים על ידי ידיעת והבנת המהלכים האלוקיים בתוך ההיסטוריה, 'בקרב שנים תודיע'. יכולת ההתוודעות לפועל ד' מתגלה במתן תורה 'אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה, כיסה שמים הודו ותהילתו מלאה הארץ ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזו'. הקב"ה ביקש לתת את התורה לעולם כולו, לתימן ולהר פארן, אך אומות העולם שאלו 'מה כתוב בה?' וסירבו לקבלה. אז תהילתו מלאה הארץ מתוך עוז התורה אותה נתן לישראל, ובעוז זה חבויה הנהגה המובילה את העולם כולו אל הופעת ד'. 'עמד וימודד ארץ ויתר גויים ויתפוצצו הררי עד, שחו גבעות עולם הליכות עולם לו'. ממתן תורה מופיע מהלך חובק עולם בכדי להופיע את העוז הזה שניתן לישראל, ובינתיים יתחלפו ממלכות, ינדדו עמים, 'יתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם' ובתוך כל זה חבויה הנהגה אלוקית עולמית.

אליהו הנביא דורש את המילים האחרונות ואומר 'כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר 'הליכות עולם לו' אל תקרי הליכות אלא הלכות'. האחיזה בעולם המפורט של ההלכה הוא המסוגל לתת את העוז ואת יכולת ההעמקה וההתבוננות במהלך הארוך של 'הליכות עולם'. כל פרט ופרט מהמשפטים שניתנו לישראל הינו גילוי של סדרי הנהגה עליונה. מתן תורה היווה את חביון העוז, ועוז זה יוצא מחביונו על ידי המשפטים. בצורה המקורית המשפטים מושמים לפנינו. המשפטים מופיעים כולם כחטיבה אחת, העומדת לפנינו ומכוונת את דרכינו בכל העולם הפתלתל, המתגלה בממלכות משעבדות הקמות ונופלות. מטרתם של המשפטים אינה רק לסדר את החיים הפרטיים של כל אחד ואחד, אלא להוות תשתית פנימית לעם ישראל כולו, ולכן בד בבד עם בקשת השבת השופטים הראויים כבתחילה אנו אומרים 'והסר ממנו יגון ואנחה'; 'ואני בד' אעלוזה'. התרגום הנאמר בארמית, שפה שאין מלאכי השרת מבינים, מוסיף רובד חדש להבנת המשפטים. אותה חטיבה אחת המתבטאת ב'משפטים אשר תשים לפניהם', מתגלה קימעא קימעא בסדר מיוחד 'המשפטים שתסדר לפניהם'. עם כל מה שניתן להחכים מלימוד המשפטים, שלכן נכתב 'הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות', הרי ששורשם נמצא באור עולם הבא, וקשר החיים שלנו לעולם הבא הוא המייצב את רגלינו בעולם הזה, עד שאנו מסוגלים להתהלך בו בבטחון 'וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני'.

בכדי לחיות את הליכות העולם, בכדי להיות חלק מהותי מהופעת הליכות עולם, עלינו לקרא 'הלכות עולם'. הלכות אלה אינן נובעות מהעולם הזה אלא מהעולם הבא. רק מתוך המבט של העולם הבא ניתן להתהלך בעולם הזה במלוא האמונה והשמחה. שאלת 'מה כתוב בה', היא שאלה המנסה לאמוד את ההלכות בקנה המידה וההבנה של העולם הזה, רק ישראל שאמרו 'נעשה ונשמע' מסוגלים עם כל מה ש' ד' שמעך יראתי', לשמוע גם את כל הליכות עולם ולחיות אותם ממש. מתן תורה הוא תחילת ההריון של ישראל, העתיד להוציא תולדות עדי עד. כי ינצו אנשים אלה מיכאל והס"מ, ונגפו אישה הרה זו כנסת ישראל, ויצאו ילדיה – בגלות, ענוש ייענש הס"מ, כאשר ישית עליו בעל האישה – זה הקב"ה  (תרגום זוה"ק רעיא מהימנא קיד:). הסדר של ההריון, מתגלה על ידי המשפטים. ומשפטים אלה בנויים על פי סדר של שקיקת הנשמה להביע את הדבקות העליונה. שקיקה זו מתגלה בפנים מסובכות, לעתים בנפילות גדולות. המשיח נקרא 'בר נפלי', הוא מופיע אחרי ניסיונות לידה שלא צלחו, וניסיונות אלה מצטרפים לייסורי הגלות. אך כוחות החיים היסודיים הנשמתיים, שכל כולם שאיפה בלתי פוסקת לגלות במציאות את הדבקות האלוקית, אינם פוסקים מהבעת שאיפה מתמדת זו.

גלגול הנשמות הוא המצב בו שאיפת הדבקות מתגלה בדרכים מסובכות, בצורה הנראית כעבדות, בצורה הנראית כשכחה, עד שהעבד אמור יאמר 'אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי'. ועם כל זה לא ידח ממנו נידח 'כי הנה אנכי מצוה והניעותי בכל הגויים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ' (עמוס ט' ט'). אותה נשמה כללית המתגלה בכל פרטי נשמות ישראל, מתגלגלת בעולם, בתוך הליכות העולם. גלגול זה מכוון להוציא את כל הסיגים משאיפת הדבקות, להוציא אותנו לחופשי, להוציא מתוכנו כל שמץ של עבדות, לגלות את העמידה המתמדת שלנו אל מול 'אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים' ולהעלות אותנו אל עמידה, שאינה רק שוללת את העבדות, אלא מחייבת את הקודש והחרות. בסופה של הגלות ה'אנכי' מסתיר פניו, 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', כדי לגלות את עומק הדבקות, שתמיד הופיעה בכל הליכות העולם והתגלגלויותיו, שהתבטאה בהלכות העולם, הנובעות מאור עולם הבא ומרבות את השמחה.
סיום הפרק הראשון של השובבי"ם, מפגיש אותנו עם הד הקול של 'מרבים בשמחה' שבחודש אדר. אותה יכולת לנהל את כל החיים לפרטיהם מתוך הארת הפנים 'אשר תשים לפניהם', יוצרת בנו את תנועת הגאולה, ומעלה את כל שאיפות הדבקות המתגלגלות בעולם, לתוכן אחד של דבקות המתגלה בשירת הלוויים בבית המקדש 'למנצח בנגינותי'.

שבת שלום

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן