תורה לעולם – לפרשת יתרו
" 'וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים' בשעה שבא משה לפרעה ואמר לו 'ד' אלקי העברים נקרא עלינו' וגו' פתח הוא ואמר 'לא ידעתי את ד' ' ורצה הקב"ה שיתכבד שמו בארץ כמו שכבודו למעלה, כיוון שהכה אותו ואת עמו בא והודה לקב"ה, כמו שכתוב ' ד' הצדיק' הוא מלך גדול על כל שאר מלכי העולם, כיון שהודה, כל שאר המלכים הודו, כמו שכתוב 'אז נבהלו אלופי אדום'. בא יתרו הכומר העליון והגדול, הממונה על כל העבודות הזרות, והודה לקב"ה ואמר 'עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלהים' אז הופיע והתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה ואחרי זה נתן תורה בשלמות השליטה על הכל'
י"ח א'; תרגום זוהר הקדוש סז:
| התורה מקדימה למתן תורה את תיאור הגעת יתרו אל משה וכניסתו לבית ישראל. למרות שיתרו עזב את כל העבודות הזרות שבעולם הוא עדיין מכונה 'כהן מדין' סוד אשת המדנים (תרגום שם סח.). הגעתו למחנה ישראל אינה רק הגעה של אדם גדול, אלא גילוי מדרגה חדשה בעולם. התבררות הטוב שבעולם עוברת דרך שלב בו לרע יש שליטה זמנית. הקב"ה המחיה את הכל, 'יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע', הוא 'אל מסתתר בשפריר חביון'. בזמן שליטת הרע, הטוב הולך ונהיה פנימי יותר ויותר, אין הוא מחפש דרכי הבעה, אלא מקור התהוות ונביעה, אין הוא מתגלה כי אם מתעלה לנקודה עליונה העומדת מעל לחילוקי המדרגות היחסיים בהם יש טוב ויש רע. כל מדרגה שיש בה שני צדדים אפשריים אינה מספקת את תביעת הטוב הגנוזה בישראל. גם גואלם של ישראל הוא 'כבד פה וכבד לשון', שואב הוא את חיוניותו מדבקות שאינה מותנית בשום גבול וקצה. יתרו שומע באופן עמוק את גאולתם של ישראל, מחד 'את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו', שם אלוקים פועל פעולה פנימית ביחס למשה ולישראל כשהם מיוחסים למשה, 'ישראל עמו', ומאידך מתגלה שם הוי'ה המוציא 'את ישראל ממצרים'. בהוצאה ממצרים אין אזכור למשה רבינו. סוד זה, 'את כל אשר עשה אלקים' זהו השם שהגן על משה ועל ישראל ולא עזב אותם אפילו בגלות, ורק אחר כך השם העליון הוציא אותם ממצרים.. (תרגום שם). הממדים הפנימיים של עם ישראל, אלה העומדים בגובה הנשמה, שמורים תמיד, אף בגלות. שליטת הרע פגעה רק בממדים החיצוניים, בגוף. משה שכל כולו נשמה, שכל כולו דבקות אלוקית, כבר בגלות היה בנוי בצורה העתידית של אחדות הגוף והנשמה, אך בעם ישראל נוצר פער בין הנשמה לבין הגוף. אמנם פער זה עצמו מכוון לטובה עליונה, להופעת שם עליון ממקור הצפיה האלוקית העליונה, המהות העליונה העומדת למעלה מכל סדר זמנים, היה הווה ויהיה. חידוש שם זה הוא חידוש דבקות עד שהטבע, הגוף, הבשר, היופי אשר במציאות הולך ומיטהר, הולך ומתקדש ונעשה מוכן לקבלת תורה. אך עדיין אין זה מספיק למתן תורה. התורה אינה באה רק כדי להינתן לישראל, היא ניתנת לישראל כגילוי שלהם בתור נשמה בגוף העולם כולו. פרעה הרשע, המלך הזקן והכסיל, שורש הטומאה צריך להודות ולומר ד' הצדיק. הודאת פרעה, היא המוכנות של הבשר העולמי לקבל עול מלכות שמים. אמנם ממד זה מופיע בכפיה. כשם שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית כך הקב"ה כופה את מלכותו על כל העולם עד ש'אז נבהלו אלופי אדום חיל אחז יושבי פלשת'. ההודאה המצרית היא הודאה חיצונית המגלה את גבוליות שלטון הרע בעולם. אין כפיה זו דומה כלל ל'כפה עליהם הר כגיגית'. אנו אמרנו 'נעשה ונשמע', אנו היינו מלאי חפץ של 'רוצננו לראות את מלכנו', ואף על פי כן היה צריך לכפות הר כגיגית. התורה מגלה בעולם תנועה אל מחוז חפץ שעדיין אינו קיים במציאות. אותה גדלות נשמתית השמורה אפילו בגלות חיה בממדים עליונים עתידיים שאינם מתפעלים מהמציאות החיצונה. היכולת להאמין בתוך עומק הייסורים היא בחירה במבט מעצב חיים, הנובעים מהגודל המוחלט האינסופי. אך גם גודל זה אינו מספיק אל מול האופק הבלתי נראה, אותו מחדשת התורה בעולם. הרצון לגדל את הגוף עצמו אל גודל הנשמה, האמון העמוק בתחיית המתים, המרחיב את העולם כולו לגודל הנשמה, מזקיק את הנשמה עצמה לגדול יותר, לגדול לעומק כזה שאינו מצוי בה בפועל, עד שהיא עצמה חשה את מהותה רק דרך החיוב, דרך 'כפה עליהם הר כגיגית'. הכפיה כלפי פרעה עומדת מול חוסר רצון, מול תנועה הופכית המקבעת אותנו אך בהווה, הכפיה מול ישראל היא מעבר ממבט עתידי למבט חי, ממבט המזקיק עתיד אל מול הווה נגוע בעץ הדעת טוב ורע, למבט של 'עץ חיים היא למחזיקים בה'. אמנם למרות שהעולם מודה, עדיין אין זה מספיק למתן תורה. אין אנו מסתפקים בתפיסה אלילית של 'הוי'ה הצדיק', שם זה כשאינו חודר אל העולם כולו, יוצר חיל ורעדה אבל מותיר על כנם את אלופי אדום ואת אלילי העולם. רק ההגעה של כהן מדיין, הזונח את כל אלילי עולם ומודה 'עתה ידעתי כי גדול הוי'ה מכל האלוהים', הרואה את הוי'ה אלוקינו בתוך נבכי המציאות, רק הגעה זו מאפשרת את הופעת התורה המגלה כי ' ד' אחד'. אז הופיע והתכבד הקב"ה בכבודו למעלה ולמטה ואחרי זה נתן תורה בשלמות השליטה על הכל. אז התגלה כי אותה שאיפה עליונה שבתוכנו, התפתחה והתקדמה עד הופעת התורה בגוף, ולא רק בגוף שלנו אלא בכל העולם כולו למדרגותיו. שבת שלום |