חמֻשים – לפרשת בשלח

" 'ויסב אלוקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים'.. רבי יהודה אמר מדוע כשהיו בני ישראל במצרים, כתוב 'שלח את עמי' 'כי אם מאן אתה לשלח את עמי' 'בני בכורי ישראל', ובאותו זמן לא נימולו וטרם עשו פסח ונקשרו בקב"ה כפי שראוי, ואילו כאן כתוב 'העם'? אלא בגלל שהיו בתוכם ערב שנדבקו בהם והתערבו בהם קורא להם 'העם' סתם כמו שנאמר 'ויגוף ד' את העם על אשר עשו את העגל' 'ויקהל העם על אהרן' 'וירא העם כי בושש משה'.. בא וראה, אם לא היו ערב רב אלה שהתחברו בישראל, לא היה נעשה העגל ולא מתו מישראל כל אלו שמתו.. וזה מה שגרם גלות של ישראל."

י"ג י"ח; תרגום זוהר הקדוש מה:

הפרשה מתחילה מתיאור של 'העם' 'ויהי בשלח פרעה את העם', …'פן ינחם העם בראותם מלחמה..'. כל הדרך הארוכה דרך ים סוף באה בשל הרצון להעלות את העם למדרגה עליונה של קרבת אלוקים שתאפשר להם לקבל תורה ולהיכנס לארץ ישראל. כשעובר הפסוק לתאר את בני ישראל, הוא מגלה לנו את העירוב שנעשה: וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים – אחד מחמישה היו, ורבי יוסי אומר חמישה מישראל ואחד מהם.. (תרגום זוה"ק מו.). השעבוד הקשה במצרים טיהר את בני ישראל מחטא אדם הראשון, מתערובת של טוב ורע. הפנים של עם ישראל התרחב וגדל לתביעת טוב מוחלט ללא גבול, אמר רבי שמעון, בגלל שמדרגת היובל היא זו שהעלתה אותנו ממצרים לכן 'וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים' עם ישראל חמשים בחמישים שערי הבינה ואם לא, לא היו עולים, ולכן התעכבו חמשים יום לקבל תורה.. (שם).  עקב החטא והאכילה מעץ הדעת טוב ורע, נפל העולם אל המצב בו העולם האנושי תופס מציאות חלקית בה הטוב אינו שלם עד שהוא הופך להיות בעל עמימות, מעורב מטוב ורע. העבדות וייסורי גזירות פרעה הביאו אותנו ליכולת לעבור מעמימות לבהירות. העולם הזה בנוי בצורה שאינה מאפשרת את אורך הרוח הנצרך להקשבה למרחבי החופש שבמציאות. עולם של טוב מוחלט, הוא עולם שבו לא רק הכל מופיע כמכלול אורגאני, אלא נמצאת בתוכו תביעה לגודל עליון יותר, ותביעה זו אינה מחלישה אלא מניעה ומרחיבה, מטביעה חותם של רצון במציאות וחופש מוחלט. 'אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון' (ברכות סד.). תביעת שכלול זו נמשכת מאור עולם הבא. אין זו תנועה במגמה להגיע לאן שהוא, אלא גילוי של מהות חיים של התווספות והתרחבות ללא גבול, 'ישמח לב מבקשי ד' '.

ההליכה מחיל אל חיל מתגלה בתוך ציון, זוהי מהותה של ירושלים ובית המקדש, ותביעה זו מקרינה לכל ארץ ישראל. הזמן של ארץ ישראל הוא זמן היוצר את תנועת החופש, עד שכל קנייני העולם הזה הופכים להיות ארעיים, ופעם בחמשים שנה, בשנת היובל, כשהכל יוצא לחופש, חוזר כל אדם אל נקודת העצמיות שלו בתוך כל המרחב הגדול הזה, הוא מקבל את היותו חופשי ושב אל ביתו ונחלתו.  

תביעה זו, משזכינו להטביע אותה בתוכנו, מאפשרת לנו לתבוע מהעולם כולו להיות בעל טוב מוחלט, וממילא לעמוד על עצמיות זו בכל תוקף, ובד בבד להתמלא בתביעה של 'יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך'. מתוך תביעה זו גילינו את הטוב גם ב'עם', גם במקומות עמומים שעוד לא נטהרו לחלוטין מחטא אדם הראשון, בנשמות של 'ערב רב' המעורבות מטוב ורע. החפץ הפנימי הכולל הכל, תבע להעלות אותם ואיתם. הם התדבקו בנו והפכו להיות חלק אורגני מתביעות החיים שלנו. בשל תביעה זו התעכבה ומתעכבת גאולת ישראל. דווקא אותה 'מחומשות' של ישראל, היניקה מהיובל, מחמישים שערי בינה, היא היוצרת את התביעה להעלות את הנשמות שמעורב בהם טוב ורע.

לנשמות אלה אין עדיין יכולת להיכנס לארץ ישראל, לחיות ב'ייראה אל אלקים בציון', הן צריכות להסתגל לתכונת הליכה שנראית לכאורה מטרתית – הליכה ארוכה לארץ ישראל. אבל הקב"ה מרגיל אותם להליכה מלאת אמונה, 'ויסב..' עד שנדמה ש'נבוכים הם בארץ'. אי היכולת הזו מובילה לאמונה ותפילה, לנס של קריעת ים סוף ולהקשבה לשירת בני ישראל. את השירה עצמה אומרים רק בני ישראל 'אז ישיר משה ובני ישראל', אבל ההקשבה לשירה הזו מטהרת את הלבבות, ומאפשרת לכיסופי מקדש לחול 'מקדש ד' כוננו ידיך'. אין נשמות אלה מסוגלות עדיין להילחם, ואנו נאלצים לסוב במדבר, ויותר מכך נתבעים אנו להגביר בתוכנו את ההקשבה לחמישים שערי בינה, ולכן אנו מתכוננים במשך חמישים יום לקבלת התורה. 'תורה נקראת דרך', התורה באופן מהותי היא דרך, היא ההליכה מחיל אל חיל. היכולת להטביע תכונה זו לא רק באמונה, לא רק ביציאה ממצרים אלא לאורך כל החיים צריכה להתגבר ולעמוד בניסיון חטא העגל, כדי לגאול את אותן הנשמות. ומשלא זכינו אנו סובלים בגלויות, לא בשביל עצמנו אלא כדי להעלות את העולם כולו.

החלק השני של ימי שובבי"ם מגביר את תביעת התשובה, והופך אותה לתנועה של גאולה, גאולת עם ויותר מכך – גאולת עולם.  'ופדויי ד' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה' ו'ברוך אל עליון אשר נתן מנוחה לנפשנו פדיום משאת ואנחה' 'מעין עולם הבא יום שבת יום מנוחה, כל המתענגים בה יזכו לרוב שמחה מחבלי משיח יוצלו לרוחה פדותנו תצמיח ונס יגון ואנחה'.

שבת שלום

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן