חיים עד העולם – לפרשת חיי שרה

" 'ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה' – למה בשרה כתובה מיתתה בתורה יותר מכל נשי העולם שלא כתובה מיתתן בתורה? אמר רבי חייא: ולא, והלא כתוב 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה'.. ? אמר רבי יוסי בכולן לא כתוב כמו שכתוב בשרה.. שהלא בכולם לא נמנו ימים ושנים כמו לשרה, בכולן לא כתובה פרשה מיוחדת כמו בשרה. אלא סוד הוא, בשל כך שהמדרגה שבה תלויים כל הימים והשנים של אדם, בשרה תלויים. פתח ואמר 'ויתרון ארץ בכל היא, מלך לשדה נעבד'… בא וראה – באה חוה לעולם נדבקה בנחש והטיל בה זוהמא וגרמה מיתה לעולם ולבעלה, באה שרה וירדה ועלתה ולא נדבקה בה הטומאה כמו שאנו אומרים 'ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו'… ובגלל שאברהם ושרה לא התדבקו בטומאה לכן זכתה שרה לחיים עליונים, לה ולבעלה ולבניה אחריה. זה מה שכתוב 'הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם' ולכן 'ויהיו חיי שרה' שזכתה בהם בכולם, ולא כתוב בכל הנשים 'ויהיו חיי חוה' וכן בכולן. היא התדבקה בחיים ועל זה, לה היו חיים"

כ"ג א'; תרגום זוה"ק קכא.

כשאברהם פונה לעפרון הוא מבקש ממנו רק את מערת המכפלה כדי לקבור את שרה. עפרון מצד עצמו מציע לאברהם את מערת המכפלה בד בבד עם השדה שמסביבה, ואכן לבסוף אברהם קונה בכסף מלא, בארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, את השדה ואת המערה אשר בו. אברהם ממוקד בתכלית העליונה, במערת המכפלה, שלא לחינם נבחרה כמקום קבורה לשרה. במערת המכפלה רואים את המוות כעומק החיים, את שאיפת החיים הבלתי מוגבלת הנטמנת בעפר בשל אי התפשרותה עם חיים מוגבלים. כפל החיים – אלה המתגלים בגוף ואלה שאינם מסוגלים להתגלות עדיין בגוף – יוצר שקיקה עליונה המעלה את האדם ואת העולם עד לרוממות הגוף לעתיד לבוא, לתחיית המתים.

אדם ש'יסודו מעפר וסופו לעפר', שכל כולו עפר כעפרון, אינו מסוגל לדעת את ערכה של המערה ולכן הוא מציע גם את השדה שמסביבה. 'האדם עץ השדה'. השדה הוא המקום אשר ריחו העליון הוא 'כריח השדה אשר ברכו ד' '. אך ריח זה ש'הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף' עדיין אינו חודר אל תוככי החיים החומריים, ולכן השדה עצמו עלול להפוך לרועץ – 'כי בשדה מצאה, צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה'; 'ויבא עשו מן השדה והוא עייף'. רבנן פתחי בהאי קרא 'לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים' תנו רבנן היוצא לדרך יתפלל שלוש תפילות – תפילה שהיא חובה של יום, ותפילת הדרך על הדרך שהוא עושה, ותפילה שיחזור לביתו לשלום (זוה"ק קכא:). כמה עבודה קדושה טמונה בתפילת הדרך. התפילה המיוחדת של הדרך, עת יוצאים אל השדה הופכת את האדם מהיות גולם לצורת אדם אין אדם עושה עבירות אלא מי שהוא גולם ולא אדם והיינו מי שלא מסתכל בנשמה הקדושה (תרגום שם). תפילת הדרך קשובה אל הנשמה, מריחה את הריח הפנימי השורה בכפרים, את הדבקות העליונה המיוחדת עם הדוד המתגלה דווקא בדרך, דווקא בשדה ובכפרים. היא מסוגלת להפוך את הכפירה עצמה ל'אשכול הכופר', היא מסוגלת להפוך את השדה לגילוי הערך המשיחי, 'רוח אפינו משיח ד' ', ובתפילה העליונה הזו היא מסוגלת לרדת אל העולם, להיות במקומות המסובכים ביותר ולחזור לשלום לביתה העליון.

אברהם, כל כולו מסתכל בנשמה הקדושה, היוצרת כפל של חיים. שרה מגלה שגם החיים בעולם הזה הם חיים עליונים. שרה מחוללת את כולנו, אברהם הוא הצור, הוא פסגת החיים והמחשבה, 'ונצבת לי שם על הצור', ואילו שרה היא הבור, היא המקבלת את אותן שאיפות עליונות ומכניסה אותן אל החיים. לכן אברהם בהיותו במצרים, מגיע הוא עד מצרים אבל אינו נכנס אל שיא הטומאה המצרית, לארמונו של פרעה, ודווקא שרה היא הנכנסת אל מקור הטומאה ומכשירה את הדרך להופעת משה בארמונו של מלך, משה ש'מן המים משיתיהו' מאותם מים עליונים המצויים בבור של 'מקבת בור נוקרתם'. שרה היא האם הנותנת ערך לכל ימיה, 'שני חיי שרה – כולם שווים לטובה'. שרה מגלה את ערך השדה, את ערכה של הדרך, את התום התמידי הטמון בכשרון הצמיחה שבשדה. אף אם לעתים נדמה לנו כשרון זה של האדם, כצמיחה עיוורת, כצמיחה גלמית, הרי ששרה מגלה בו את הנשמה.

עליית שרה ממצרים בקדושה ובתום מתקנת את חטא אדם הראשון ומגלה שגם בחיים בעולם הזה טמון אותו כפל עליון של הנשמה. רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו – אמר, מערה זו לא היא הכפולה, שהלא כתוב 'מערת המכפלה' והפסוק קורא אחר כך 'מערת שדה המכפלה', מכפלה קורא לשדה? .. חייך לא המערה כפולה ולא השדה כפולה, אלא שניהם גילוי של המכפלה העליונה (תרגום זוה"ק קכח:). דרך העפר עצמו, דרך עפרון, כביכול בצורה ממילאית מתגלה הכפל עצמו, ערך החיים העליונים שבעולם הזה, בשדה. השדה כל כולו מוקרן מאור הנשמה אותו חושף אברהם במערה, ויכולת השדה בעצמו לקבל ערך, מגיע מכוחה של שרה, המתקנת את הגוף ומאירה בחיי הגוף עצמם את אור שבעת הימים. מכוחה של שרה אנו חיים ובכל הדרך הארוכה אנו מגלים שעיקר עבודת המלך, מלכו של עולם, היא עבודת השדה 'מלך לשדה נעבד'.

שבת שלום