ספר תולדות האדם – לפרשת בראשית

" 'זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלוקים אדם בדמות אלוקים עשה אותו' רבי ייסא שאל מהו מה שכתוב 'זה ספר תולדות אדם… זכר ונקבה בראם ויברך אותם'? אמר לו רבי אבא: סוד עליון הוא. שנינו שלושה ספרים נפתחים בראש השנה האחד של צדיקים גמורים וכו' ספר עליון שהלא ממנו יוצא הכל, ממנו יוצאת הכתיבה. ספר אמצעי שהוא הכולל של העליונים והתחתונים, ומאחד את כל הצדדים, סוד אדם הקדמון, והוא הנקרא תורה, תורה שבכתב, הספר שנקרא תולדות אדם זהו של הצדיקים הגמורים, ספר תולדות אדם זה הצדיק ודאי, שעושה תולדות, 'ביום ברא אלוקים אדם בדמות אלוקים' שהלא ודאי נתקן הכל למעלה ולמטה ונתקיימו כדוגמא של מעלה יחדיו 'זכר ונקבה בראם' סתם, האחד נכלל בשני"

ה' א' ; תרגום הזוהר הקדוש לז.

כבר בתחילת השנה, עת אנו לומדים את פרשת בראשית אנו מתחילים להתכונן לראש השנה. ברגע הבריאה כבר נכתבו שלושה ספרים, ספרן של צדיקים גמורים, שרק סופו הוא הכתיבה, ספר של בינונים המאחד את העליונים והתחתונים, וספרן של התחתונים, המדמים בנפשם שמנותקים הם מכל הקשר. האדם נברא בדמות אלוקים, את עצם מהותו אין הוא יכול להבין, כל כולו נובע מבריאתו. כדי שספר חייו ייצור תולדות, יהיה בעל משמעות, עליו לחשוף מקרבו את יכולת האחדות, העומדת למעלה משם פרטי כזה או אחר. 'זכר ונקבה בראם'. רק מתוך אחדות זו הוא מקבל את ממשותו, את משמעותו ואת שמו. רק מתוך ההכרזה ארבעים יום קודם יצירתו 'בת פלוני לפלוני', הוא מקבל את שמו ומהותו.

הצדיקים הגמורים מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות, ספרם שלהם כל כולו תולדות, כל כולו בעל משמעות. ביום הזכרון אנו דבוקים ברוחנו ובנשמתנו בריבונו של עולם, ומהזיכרון אנו מבקשים כתיבה, 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים'. הצדיקים הגמורים באים מלמעלה למטה, מנקודת הדבקות העליונה, מהעמידה התמידית לפני כיסא הכבוד, לפני 'רוח אלוקים המרחפת על פני המים – זה כיסא הכבוד וזו רוחו של משיח'. בעמידה זו אין שכחה כי 'אין שכחה לפני כיסא כבודך'. מתוך זיכרון מתמיד הולכים ונכתבים חייהם, הולכים ומתגלים, הולכים ומתגבשים ונקבעים, כשבעצם הכתיבה יש תנועה מתמדת של תולדות, 'תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים'. כל מהותו של הצדיק הוא לימוד זכות והכרעת העולם לכף זכות מתוך חיים של ראיה מתמדת של תנועת התעלות העולם. בראיה זו הכל כלול, מתוך ראיה זו מלמדים זכות על הכל. ספר עליון שהלא ממנו יוצא הכל, ממנו יוצאת הכתיבה. שייכים הם צדיקים אלה לנשמת התורה.

הבינונים חיים כבר את אפשרות הניגוד בין השמים לארץ, אך תובעים לקשר ולאחד הכל. כך מופיעה הכתיבה שבפועל, התורה שבכתב, המנהיגה את העולם כולו עם כל מגבלותיו אל הטוב הגמור, אל אותו עולם של הצדיקים הגמורים. גם מתוך עולם זה נובעת אחדות, אף שניכר בה הניגוד, והצורך לרכז את העולם בכדי שיופיע את אותה מגמה עליונה.

לפני שמזכירים את תולדותיו של אדם, את לידת שת, מזכיר לנו רבונו של עולם את מהותו של האדם. לפני שאנו נכנסים אל מהלך ההיסטוריה, מלמד אותנו רבונו של עולם מהו הספר בו נחקקים תולדות האדם. ספר זה הוא ספר ברא אלוקים את האדם, ספר זה הוא ספר בו האדם מגלה את עומק היותו נברא בדמות אלוקים. שתי המדרגות היסודיות – של הצדיקים הגמורים, המגלים את יושרו של האדם ויושרו של העולם, המלמדים זכות על הכל ומגלים את הצד הסגולי העליון של העולם, הקשורים בעומק חייהם ל'נצח ישראל שלא ישקר ולא ינחם', ומהצד השני המדרגה של הבינוניים המתחילים מהעולם הגלוי, בו יש ניגוד, בו יש שני צדדים, ועם כל זה בוחרים להכריע את העולם כולו לכף זכות. שני צדדים אלה מעלים את הספר השלישי ומצילים את העולם כולו. דווקא מזה שֶׁמִּסִפְרָם של צדיקים עליונים יוצא הכל, וכל הספרים התחתונים יותר, מוארים באורם של הצדיקים הגמורים, אנו פונים אל אלפיים שנות התוהו ומצפים שמתוכם ייבנו אלפיים שנות תורה, שכל כולן מובילות אל אלפיים שנות גאולה.

אלפיים שנות התוהו, הן אלפיים שנים בהן מתברר שאין קיום לרשעים ללא תורה, אלפיים שנות תורה, הן אלפיים שנים בהן מתברר שמהותה של תורה היא הגאולה, השאיפה להציל ולהעלות את כל. הכל כלול בספר הקדום, בספר תולדות האדם, בספר של הצדיקים הגמורים. וכשהם נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים טובים בראש השנה, משתפים הם את עצמם עם העולם ותובעים חתימה טובה לכל העולם כולו. הכתיבה בפועל מתגלה על ידי הבינוניים, והספר הוא העולם שלנו בו נרשמים ומתגלים כל המגמות העליונות בצורה של אירועים ותולדות, בצורה של היסטוריה, שרק מתוך האמונה והמבט העליון של הצדיקים מתבררת לגאולה שלמה.

מתחילים ספר בראשית וכבר מהצעד הראשון של השנה אנו בונים את עצמנו ואת העולם כולו להקשיב לקול השופר הגדול של ראש השנה הבא עלינו לטובה לגאולה שלמה.

שבת שלום