קוממיותה של שמיטה, לפרשת בהר בחוקותי

" 'אני ד' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות' ואולך אתכם קוממיות – רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון, רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכתליו שנאמר 'אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל' "

כ"ו י"ג; בבא בתרא עה.

כשרוצים לרתום שור לחרישה שמים עליו עול. עול זה מטה ומוריד את ראשו של השור כלפי מטה ובכך מנתב הוא את הילוכו לכיוון מסוים שהשור עצמו אינו מבין, אבל כל כוחותיו הולכים ומתנתבים לכיוון זה. טבעו של השור הוא להרים את ראשו, אך כשהוא מרים את ראשו הוא מאבד כיוון ומגמה ומסוגל להגיע למצב של שור נגח חלילה, לכן כדי שיגלה דרך חייו מגמה גדולה יותר, צריכים לשים עליו מוטות עול. הגלות היא נתינת עול, 'ושבור עול הגויים ועול הגלויות מעל צווארנו'. העול המושם על הצוואר כופף את קומתנו ובמקביל מנתק במידת מה את השפעת הראש על החיים. הצוואר שעליו מונח העול אינו מקשר בין הראש לבין מהלך החיים ההופך להיות הכרחי. יציאת מצרים העלתה אותנו בשתי רמות – שברה את מוטות העול שלנו, אבל לא הסתפקה בטבע הרגיל של זקיפת הראש, הקב"ה בכבודו ובעצמו מוליכנו קוממיות. הקוממיות, שלכאורה היא מופיע כתוצאה טבעית של שבירת העול, נזקקת להולכה אלוקית, כי גובה הקוממיות אינו מתמצה במה שכבר היה מונח בנו, אלא הוא מתנשא לגובה חדש. 'שתי קומות של אדם הראשון'.

אחרי החטא נתמעטה דמותו של האדם למאה אמה. יציאת מצרים וספירת העומר שאחריה טיהרו אותנו מהזוהמה והעמידו אותנו במצב של לפני החטא. העלאה זו התגלתה כקשר חי ומתמיד עם רבונו של עולם המוליך אותנו. וכך אנו מבקשים לעתיד לבוא, 'ותוליכנו קוממיות לארצנו'. איננו מסתפקים בשלילת הגלות אלא רוצים חיוב חדש, ישועה פנימית שאינה באה רק כתגובה לגלות, שאינה רק מאפשרת לתכונות הפנימיות שלנו לצאת אל הפועל, אלא בונה היקף חדש, היקף של קוממיות בתוכו אנו שרויים ומתוכו אנו הולכים.

רבי יהודה סובר שאומר חיים זה של אדם הראשון אינו רק חזון עתידי, אלא הוא מתגלה כבר עתה באותה קומה שנתמעטה למאה אמה. התגלות זו – דמות היכל ובית המקדש לה. אדם גאול הוא אדם המרכז בתוכו את כל חמדת הקודש, ומוציא אותה אל הפועל אל כל סביבותיו, ולכן לא רק הוא בנוי בקומת בית המקדש כי אם גם בניו ובנותיו, ולא רק משפחתו, אלא כל אשר לו הולך וגדל ומקבל ערך של קודש. ירושלים יוצרת בתוכנו את השקיקה לקודש עליון זה, המתגלה בטבע ומגלה את קדושתו כבר עכשיו. בברכה מעין שלוש נוהגים האשכנזים להוסיף נוסח מיוחד – 'ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו… ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה'. יש פירות מיוחדים לירושלים, פירות שטובם ניכר יותר מכל פירות ארץ ישראל מלאי הקדושה הפנימית. פירות אלה גורמים לעילוי הקודש עצמו, עד שהברכה עליהם תהיה מתוך קדושה וטהרה. הריכוז הזה עצמו הוא המביא מתוכנו לעילוי ותיקון חטא אדם הראשון.

היסוד לקדושה זו הוא הר סיני. כשרוצה התורה לתאר את מרחבי הקודש, היא מלמדת אותנו דרך מצות השמיטה דווקא כי כל התורה כולה כלולה בהר סיני. מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצוות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה מסיני אף כל המצוות נאמרו כללותיהם ופרטיהם מסיני (תורת כהנים). הר סיני הוציא אל הפועל את משמעות הקוממיות, את הקומה העליונה שקנינו כשפסקה הזוהמה, והוא מקור הקדש והמקדש שבנו. כשאנו מגיעים לארץ ישראל ושובתים שבת לד', אנו מגלים את אותה חיוניות פנימית שלנו, המקרינה על הארץ כולה מעצם ישיבתנו בה. התורה עצמה, המופיעה בהר סיני, אוצרת בתוכה את כל אותו תוכן של קדושה שיתגלה בארץ ישראל, ותוכן זה עצמו מגלה גם על התורה עצמה, שכל כולה אחת עד שכל כלולותיה ופרטיה נאמרו בסיני. וכשיוצאת התורה אל הפועל בארץ ישראל היא מתברכת ומופיעה בפנים עליונות יותר בתורת ארץ ישראל שמרכזה ירושלים. 'כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים'. ולכן מסבירים בעלי התוספות (תענית טז. ד"ה הר) כי השם 'הר המוריה' מרמז גם על ירושלים וגם על הר סיני, משניהם יצאה הוראה לישראל, ומשניהם הוטל מורא של יראת הרוממות על כל העולם. היראה השלמה אותה אנו שואבים מירושלים, מביאה אותנו לשמחה מתמידה, 'שמחתי באומרים לי בית ד' נלך עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים.

יום ירושלים אליו אנו עומדים להיכנס בשמחה גדולה, מכין אותנו אל השמיטה. כשם שירושלים חוברה לה יחדיו ומחברת את כל ישראל, כך השמיטה יוצרת מצב שמתוך מה ש'לי כל הארץ' כך הארץ שייכת לכולם כאחד. השמיטה מגלה בנו את החרות, את יכולת הופעת הקודש בתוך החול, ומגלה את קוממיותנו בארצנו.

שבת שלום וחג שמח!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן