שבת ומועדים, לפרשת אמור

" 'ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כל מלאכה לא תעשו שבת היא לד' בכל מושבותיכם' מה ענין שבת לפרשת מועדים? אלא ללמד שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאילו חילל את השבתות והמקיים את המועדים – כאילו קיים את השבתות"

כ"ג ג'; תורת כהנים

המועדים מתגלים דרך הזמן הטבעי. הילוכם של גרמי השמים – סיבוב כדור הארץ מסביב לשמש וסיבוב הירח מסביב לארץ – יוצר אצלנו את תודעת הזמן של החודשים והשנים. אל תוך משך זה מתפרצים גילויים עליונים של מקראי קודש, שלעתים התגלה חלק מתוכנם דרך אירוע היסטורי כמו יציאת מצרים ומתן תורה. גילויים עליונים אלה, העומדים למעלה מההשתנות הכרוכה בזמן, חודרים אליו ובונים תודעת זמן אחרת. אין הזמן מתגלגל ללא מגמה ותכלית. המועדים יוצרים מהות אחרת לזמן, ומגלים הם שבחובו גנוזות מגמות עליונות, שהזמן הוא מצע להם. תמידיות הזמן יוצרת מצב בו הטבע כולו מסוגל להתרומם ולהתעלות, לשאוב חיוניות מהקודש ולהביע אותו בכל חיי החול. אין הזמן רק תנועה עיוורת ואקראית, אלא הכשר החיים כולם להתרומם אל גובה הקודש העליון. זמני הקודש מסירים את מסווה החול, ולהרף אנו מגלים את המגמה הגנוזה וכנוסה בהם. לכן פרשת המועדות קשורה אל קציר השעורים והחיטים, אל מצוות לקט, שכחה ופאה, עד כדי שכל מי שמוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני מעלים עליו כאילו בית המקדש קיים והוא מקריב קרבנותיו לתוכו (תורת כהנים כ"ג כ"ב).

גילוי תודעה זו תלוי בנו, בקידוש החודש ובקידוש המועדות. כיצד מקדשין את החודש? ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש … כי כתוב 'מועדי ד' אשר תקראו אתם' אל תיקרי אותם אלא אתם. (על פי ראש השנה כד.) האדם בתור נשמת הבריאה מעלה את הזמן וחושף את מגמות הקודש הגנוזות בו. לעומת זאת שבת קבועה וקיימת, לשבת אין השתקפות בגרמי השמים. היום השביעי אינו נראה שונה משאר הימים, אין נקודת זמן המתגלה אז באופן מיוחד. השבת מגלה את עומק השכלול המתמיד הקיים מצד עצמו בטבע ובעולם. מי שמסוגל לתפוס זאת הוא רק האדם בתודעתו וממילא בחייו, אך עצמיותו של זמן זה קיימת בתוך מהלך הזמן עצמו. התודעה בשבת שונה, שהלא כל כולה של השבת היא תודעה, וכל כולה של תודעת השבת היא התוודעות לקיימות שבה, שאינה מותנה כלל בקריאתנו. מתברר שתודעת האדם מתרחשת במרחב השבתי, לעומת המועדות, אותן התודעה מהווה. השבת נותנת ערך לחיי החול מצד עצמם 'ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון..'. השבת משכללת את העולם בגלותה את הצימאון המתמיד להיראות פני אלוקים. כלות הנפש היא המשכללת את העולם ומגלה לו את המרחב בתוכו הכל מתרחש. 'ויכולו השמים והארץ' 'והשתכללו' (אונקלוס שם) כלות הנפש היא המשכללת את העולם ובונה בתוכו את התמד הכיסופין, העריגה וההמיה.

שני צדדים אלה משלימים זה את זה. השבת הקבועה והקיימת, היא היא תודעת האדם, וכל מהותה היא גילוי הערך הפנימי של המציאות. 'מקראי קודש' של השבת מגלים כי התודעה היא הפנים והיא המהות של כל היש, ותודעה זו מכוונת מצד עצמה לקרא קודש לד'. המועדים מגלים כי תודעה זו פועלת להמשיך אל תוך המציאות ממדים, שעדיין לא מתגלים בה, ומעלים את הטבע כולו אל מה שממעל לו. המקיים את המועדים, מקיים את השבת. ערך אותה טבעיות של הקודש הוא בהיות הקודש בעצמיותו עומד למעלה מכל ערכי הזמן, ומופיע דרך קיומו של האדם, דרך תודעתו ובניית חייו.

אכן, מצד שני השבת היא השורש לכל אותה תנועה של המועדים עד שהמועד הראשון, פסח, נקרא שבת – 'ממחרת השבת'. יציאת מצרים הלכה וגילתה בנו, שאותה תודעה קבועה וקיימת, ספוגת הצמאון ומלאת האהבה, בבת אחת בנויה על קביעות וקיימות ועל בחירה והתהוות, בבת אחת בנויה על טבעיות הקודש, שהוא האומר של כל מעשה בראשית, ועל תביעת התעלות העולם לגאולה שלמה.

מתגלים הדברים בספירת העומר, המעלה את מאכל הבהמה, הטבעי, מלוא האמונה הטבעית הגנוזה בעולם, אל מאכל החיטים, המתיר את התבואה החדשה בבית המקדש, המעלה את העולם כולו. בתוך ימי הספירה התחדשו בדורותינו יום העצמאות, המגלה את עצמיו בקודש הטבעי, הגנוז בשיבתנו לארץ, ואת יום ירושלים, התובע להעלות ולשכלל באור קודש את משמעות הקיום והשמחה הגדולה שבהיותנו. 'שמחתי באומרים לי בית ד' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים'.

שבת שלום.