נגעים ואהלות, לפרשת תזריע מצורע

" 'כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם' – בשורה היא להם שנגעים באים עליהם, דברי רבי יהודה"

י"ד ל"ד; הוריות י.

רבונו של עולם מודיע לנו כשנבוא לארץ כנען הוא יתן נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. נחלקו תנאים במסכת סנהדרין (עא.) האם טומאת צרעת היתה בפועל בארץ ישראל, או שפרשה זו ניתנה רק כדי 'לדרוש ולקבל שכר'. ובאמת מה מקום להבטחה אלוקית זו? הלא לכאורה, צרעת באה כתוצאה מחטא של צרות עין או לשון הרע, מכל מיני מומים הקשורים למערכות היחסים שבין אדם לחברו – למערכת הבונה ציבור אחד מלא אהבה וכבוד. וכי מה? הקב"ה מבשר לנו שנגיע לארץ אחוזתנו ונחטא ונתחייב בצרעת? אף על פי כן רבי יהודה לומד מפסוק זה, שכל הנגעים הינם הבטחה ובשורה, למרות שהם באים כעונש על מצבים חסרי בריאות.

אבל היא גופא הבשורה – הצרעת מנקה את הגוף והנפש מחוליי העצמת האגו. כשאנו חיים בחוץ לארץ, החיבור בינינו רופף, ולכן הנזק שבצרות עין אינו הרסני באופן מוחלט. יותר מכך – בעת גלות תערובת הטוב והרע בתוך הנפש כל כך גדולה עד שאין אפשרות להיטהר ולהוציא החוצה את תערובת הרע. בְּשׂוֹרָה לנו, כשאנו באים לארץ ישראל – יש תיקון, וברוך ד' זקוקים אנו לתיקון.

יש תיקון – הרע הוא חיצוני לנו, ניתן להוצאה החוצה. אמנם דרך התיקון כואבת, אבל היא עצמה מבררת שהרע אופף מבחוץ את הנפש שכל כולה חפצה בטוב. זוהי הצרעת – תהליך הפליטה שהנשמה מוציאה מעצמנו את הרע. תהליך זה מתגלה בגוף בצורה כואבת של בשר מת, אבל הוא מגלה שעצמה של הנפש נשאר טהור. טומאת חוץ לארץ עירבבה אותנו כל כך, עד שאי אפשר לברור את הטוב באופן מוחלט.

זקוקים אנו לתיקון – וברוך ד' עליה לארץ מחזירה אותנו להיות גוף אחד, עד שחטאים מעין אלה מזיקים באופן שלא ניתן להשאירם. ושני הדברים כרוכים יחד – ככל שאנו יותר מתגלים כעם אחד בארץ כך מתבררת יותר טהרתו הפנימית של כל אחד, וכך ניתן לתקן את כל המומים.

בשורה מופלאה מבשר לנו הכתוב, ויותר מכך אם אכן בית המנוגע לא היה ולא נברא אלא דרוש וקבל שכר. עיקרה של פרשה זו לגלות את הטוב הצפון, את שלילת הרע, ועצם הדרישה התורנית שבה מגבירה את תעצומות הטוב.

אמנם למעלה ממדרגה זו היא צפייתנו לעתיד לבוא. והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. מאי יקרות וקפאון? אמר רבי אלעזר: זה אור, שיקר בעולם הזה, וקפוי לעולם הבא. רבי יוחנן אמר: אלו נגעים ואהלות, שיקרין הן בעולם הזה וקפויין הן לעולם הבא. (פסחים נ.) זכריה הנביא מלמדנו שלעתיד לבוא לא יהיה אור יקרות ולחילופין לא יהיה קיפאון כלומר חושך. רבי אלעזר מסביר כי הכוונה שמה שאנו חושבים שהוא אור יקר יתברר כחושך לעומת מדרגת העולם הבא. דיני נגעים ואהלות הם דוגמא לכך. טומאה קשורה למוות. הצרעת היא נגע, החושף צד של מוות והגבלת הגוף. היכולת להיטהר מהמוות, היכולת להיטהר ממומי הנפש, היכולת להיטהר מצרעת, מגלות לנו כי מהותנו היא קדושה וטהרה. מי שחי חיים מלאים יכול להיפגם מחמת המגע שלו עם חסרונות המציאות. הופעת חיים בעולם מפלסת את דרכה לאור גם בעמקי חושך. נגעים – טומאת הצרעת, ואהלות -טומאת המת, מגלים את יוקר האור שבעולם הזה, את מהותיות הטוב שאינה משתנה ומתבררת מתוך המציאות.

אמנם לעתיד לבוא יתגלה אור עליון יותר, כזה שאינו מברר רק טוב מרע אלא מעלה את הכל, את עומק רע הופך לעומק טוב, בצורה של העלאת הכל. דרישת התורה בעולם הזה מגלה את עומק הטוב הצפון בחגווי הנפש. דרישת התורה של עולם הבא מגלה כי לא רק פנימיות החיים טובה, אלא הכל מאיר באור חדש 'והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון', לא יהיה ניגוד בין אור לחושך, 'והיה יום אחד הוא יודע לד' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור… והיה ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד… וישבה ירושלים בטח.. ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קודש לד' ' (זכריה י"ד).

בשבת קודש זו אנו מלאי שמחה על יום העצמאות שהוקדם, על גילוי הקודש במדינת ישראל, השומרת על כבוד השבת. כבר ברגעי הקמתה, בעת ההחלטה להקדים את הכרזת המדינה מתוך גבורה גדולה, גילתה מדינת ישראל הקמה את קדושתה, וביום זה, הגורם ומשפיע קדושה כל כך גדולה בכל העולמות, אנו מתחילים לראות גם לעת ערב את האור, מתחילים לגלות את הקדושה העליונה המעלה את הכתוב, שבים לארץ אחוזתנו, וכל נגעי ומומי גלות הולכים ונעלמים ואנו חיים את היותנו גוי אחד בארץ.

שבת שלום וחג שמח!