האלוקות שבטבע | לפרשת שמיני

" 'דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ' – תנא דבי רבי ישמעאל 'זאת החיה' מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל"

י"א ב'; חולין מב.

מצות האכילה משמרת בחובה את פלא המפליא לעשות, הקושר רוחני בגשמי. צורת החיים שלנו יוצרת מצב בו אנו מוכרחים לקבל מן העולם הסובב אותנו, למזג אותו אל תוכנו, ומן התמצית אשר בתוכו לקבל כוחות חיים – זוהי פעולת האכילה. האדם אשר נשמתו בו, מגלה את חיוניותה במגע זה עם החומר והבשר. כשאדם אוכל מתוך המצוה האלוקית, ונמנע ממאכלות אסורות מחמת אותה מצוה, הרי הוא מגלה את הדיוק של המשקל שבין החיים החומריים העלולים לאטום את האדם מהמשך התעלותו לבין החיים הרוחניים שהקשב אליהם יוצר תנועה מתמדת של השתכללות, עד שכשהוא אוכל בקדושה הרי הוא מעלה את כל החי והצומח עימו. אל תשקצו נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תיטמאו בהם ונטמתם בם – תנא דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת ליבו של אדם.. אל תיקרי ונטמאתם אלא ונטמתם' (יומא לט:). הטומאה שבמאכלות אסורות מלמדת אותנו על כל חטא שהינו אוטם את האדם וליבו. לכן הפגישה עם האוכל היא פגישה שצריכה לבוא מתוך התגברות של הצדדים העליונים של האדם עד שרבי יהודה הנשיא מלמדנו עם הארץ אסור לאכול בשר שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף – כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף וכל שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בשר בהמה ועוף. (פסחים מט:)נקודת ההשקה שבין הרוח לחומר היא עדינה וצריכה גבורת רוח גדולה כדי שפגישה זו לא תאטום את ליבו של האדם להמשך הקשבה עדינה, להמשך והתגברות השתכללות העולם.

כשמגיעים אל הקודש פנימה, הקשבה זו מתפתחת יותר אל המגע שבין הסובייקט לבין הכללה עליונה יותר. הסובייקט הוא כחומר מול מרחבי הרוח הנובעים מהקשר רחב יותר של האמת האלוקית. בבית המקדש הסובייקט מקבל את ממשותו, את חיותו ואת כל יכולת הפעולה שלו להתעלות ולהעלות, מתוך מה שהוא המשך וגילוי של המציאות המוחלטת האלוקית. האש המעלה באופן תדיר את המציאות באה בתחילתה משמי שמים, ומרום עליון זה מתברר כי העולם כולו הוא חלק מתנועת התעלות מתמדת. על גבי זה הכהנים מביאים אש מן ההדיוט, ומוסיפים כח בגבורה של מעלה. הברכה האלוקית מתאדרת ומתגלה מתוך פעולות האנוש, ובלבד שתהיינה כאלה שהן המשך של הקודש העליון. כך גם בתורה- התורה פועלת וחודרת מתוך מה שהיא פעולה מתמשכת לדורי דורות עד שנהיה 'אנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך'. הקרבת האש הזרה על ידי בני אהרן, אש הבאה מן ההדיוט, הגיעה מתוך ניתוק התורה ממקורה. לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן (עירובין סג.)

וכשמלמד הקב"ה את משה את תורת האכילה, דיבורו הולך ומשתלשל עד הבשר ממש, עד העלאת התמצית הבשרית אל עולם עשיר ומלא של רוח. אין הדיבור האלוקי מסתפק בציווי מופשט אלא הולך ומחיה את הטבע הממשי. 'זאת החיה'. ירידה זו של הדיבור האלוקי אל מעמקי הבשר והדם היא המאפשרת ללב להיות פתוח להקשבת המגמות העדינות שבמציאות. הדיבור האלוקי הנוגע בבשר ממש מגלה בתוכו את כוחות החיים העלומים שהינם חלק מהותי מהגברת החיים.

כשאנו חוזרים לארץ ישראל לאכול מפריה ולשבוע מטובה, אנו צריכים להגביר בתוכנו את הקשב לנשמה, בריבוי תורה, בריבוי הקשבה להמשך התורה בדורות, ומתוכה להרבות בעשיה, ולשמוע את דבר ד' המורה באצבע את הקודש החבוי בתוך החול, את הקודש המתגלה דווקא מתוך החיבור העמוק של הנשמה השבה אל הגוף. הקמת מדינת ישראל היא תחילת התיקון של בריאות החיים, המסוגלת להרים את העולם כולו. 'תנו עוז לאלוקים על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים'.

שבת שלום.