אישה ואם – לפרשת כי תישא ופרה

" 'כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לד' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם' – 'ונתנו איש' – איש ולא אישה"

ל' י"ב/ לפי רבי עובדיה מברטנורא שקלים א' ג'

אמנם נשים יכולות לתת מחצית השקל אבל אינן חייבות לתת ולכן אין ממשכנים אותן, כלומר לא כופים אותן לתת מחצית השקל. ויפלא מדוע נשים אינן מחויבות בנתינת מחצית השקל לקרבנות הציבור?  מתוך האחדות האחת מתגלים איש ואישה בשתי שפות הנראות לפעמים כמנוגדות וסותרות. באישה בולט יותר צד היחוד, הפרטיות המבחינה בין דבר לדבר. הקדוש ברוך הוא, שיצר את כח הלידה באישה, בנה בה כוחות נפשיים המדגישים יותר את היכולת ליצור ייחודיות, להקשיב לקולו של כל אחד, לשקף בעצם חייה את הפן האישי והאינטימי. לכן 'כל כבודה בת מלך פנימה', אל תוך היכל הפנימיות המאפשרת ליחידיות להתראות. כשמונים את ישראל, 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט', חושפים את התוכן המשווה את כולם, העומדים מול רבונו של עולם. זהו צד השיתוף, שאינו חושף את המכנה המשותף הנמוך אלא את צד העומק, העומד למעלה מחילוקי גוונים בחיריים. האנשים השוקלים את מחצית השקל נבנו בצורה כזו, שכשהם יוצאים אל העולם הם מגלים בתוך עצמם את הקומה הנסתרת – הקומה הרואה כל הזמן את התוכן האחד העומד למעלה מכל ציור פרטי. מתוך דבקות זו הם נתבעים להילחם, ו'דרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אישה לכבוש'. המלחמה תובעת מהאדם להדגיש בתוכו צדדים עמוקים שלמעלה מפנים פרטיים ואישיים. כל משפחה נזקקת לקול המנכיח את הצד הכללי יותר ולקול המאפשר למגוון הקולות העצמיים להתגלות. אישה הרוצה לשקול את מחצית השקל, יכולה -היא מבטאת בבחירתה הטובה הזו את עצמה, את הקול שלה, אבל היא אינה חייבת. החיוב, המצב של 'מצווה ועושה' מגלה צדדים העומדים למעלה מהבחירה, כשרון של גילוי צדדים ציבוריים אף אם הם נראים כבאים על חשבון הקול האישי. לכן נשים אינן יוצרות מניין מחמת ייחודיותן הרבה כל כך, מחמת היקרות שהתורה מייחסת לקול האישי, לעומת הגברים המסוגלים ליצור מניין והשראת שכינה מיוחדת, ציבורית. התפילה, הנמצאת בתווך בין המניין ליחידיות, נלמדת מתפילת האישה – מחנה, המצמיחה דווקא בתפילת היחיד שלה את הלכות תפילת שמונה ואת צמיחת המלכות והמשיחיות.

היכולת המיוחדת, המאפשרת את הופעת הגוונים הדקים שבמציאות, באה לידי ביטוי בדמות האם, דמות וכשרון הטמונים בכל אישה. האימא עומדת למעלה מכל קול פרטי, סופנת היא בחובה את כל מגוון הקולות והעושר של מלוא הפרטים, ובתוך תוכם שומעת היא את הקול האחד.

חטא אדם הראשון יצר מצב בו נפתח פער לכאורה בין האיש לאישה. ככל שהאספקלריא אישית יותר, כך עלולה היא ביתר קלות להגיע לעמעום שבין טוב לרע. ברית המילה הוא אירוע חד פעמי, המסיר את האוטם והערלה המכסה את היכולת ללדת, לשאוף להמשיך נשמות חדשות המגלות את אור העתיד בהווה. הערלה היא שכחת העתידיות, שכחת יכולת ההכללה העליונה, והמילה חוקקת בבשר את הצד העליון הזה, את השייכות לציבור. האישה מתמודדת עם הגבלת כשרון הלידה בטומאת הנידה, הטומאה המזכירה כל הזמן את החיים שהיו אמורים לצאת אל הפועל ולא יצאו. המצב המתמיד הזה מגלה כי ההתמודדות עם תערובת הטוב והרע נמשכת כל הזמן. חטא העגל שבא על ידי הערב רב – אותן נשמות המעורבבות מטוב ורע שהכניסו אל תוכנו עמעום וטשטוש – יצר מצב בו עם ישראל צריך להתמודד מחדש עם חטא אדם הראשון, ולכן למרות שכשעמדנו למרגלות הר סיני פסקה הזוהמה של החטא הקדמון מאיתנו והיינו ראויים שלא למות, הרי שחטא העגל החזיר במובנים מסוימים את המוות וטומאתו לתוכנו. התיקון לחטא העגל שהחזיר מחדש את טומאת המוות לתוכנו, הוא על ידי פרה אדומה. 'תבוא אם ותקנח צואת בנה' (רש"י). האם המקשיבה לקולו הפרטי של בנה, רואה גם את הפער שבין הכרתו הגלויה לכל מכלול חייו. פער זה יוצר תביעות שלא תמיד ניתן להן מענה מיידי. פעולת האכילה מתגלה אצלנו בפער בין יכולת העיכול הנצרכת לקיום הגוף לבין התוספת שאינה נכנסת לגוף אלא מתגלה בצואה. לא רק פעולת האכילה מתבטאת בפער זה' כל עולם ההכרה שלנו הבנוי על הדגשת יתר של העולם הפרטי המוכר והנחווה בפועל, יוצר הוא כשלונות וחוסר סבלנות. כשמשה בושש לבוא נוצר העגל, ומיני אז צריכים אנו לעמוד על משקל מדויק שיסודו בחוק עליון של 'אם המקנחת צואת בנה', בפרה האדומה התמימה המגלה את העושר האינסופי הכולל בתוכו את כל צלילי ההווה ומגלה בתוכם את עושר העתיד.

מחצית השקל גם היא באה לכפר על חטא העגל – למה מחצית השקל?… לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ג). במחצית השקל בולט יותר הצד הציבורי המכפר. הצד הציבורי מעלה אותנו מהתהומות אליהן הגענו, ומזכיר לנו את שמחת הדבקות בד'. אך הטהרה אינה נשלמת במחצית השקל. היכולת לחדור עד לעומק עמקי העולם האישי ולטהר אותו, להאיר אותו בחיים עד העולם זהו הכשרון המיוחד של האם, המתגלה בתמימות השלמות של הפרה האדומה. המשפחה כולה באה לצביונה בפסח, בליל הסדר, עת כולנו מסובים ונגאלים משפחות משפחות, היוצרות עושר של גוונים ההולכים ומתכללים וזורחים באור יקרות את גאולתם של ישראל הבאה מתוך קדושה וטהרה. בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל.

שבת שלום.