גאות ד' – לפרשת בשלח

" 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד' ויאמרו לאמר, אשירה לד' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים' – אמר ריש לקיש מאי דכתיב (מה הפירוש של מה שכתוב) 'אשירה לד' כי גאה גאה'? שירו למי שמתגאה על הגאים, דאמר מר: מלך שבחיות – ארי, מלך שבבהמות – שור, מלך שבעופות – נשר, ואדם מתגאה עליהם, והקב"ה מתגאה על כולם ועל העולם כולו"

ט"ו א'; חגיגה יג:

כפל הביטוי 'גאה גאה' מלמדנו כי יש גאווה בעולם, ומעליה גאוותו של הקב"ה. ואמנם לבוש המלכות של ד' היא הגאווה 'ד' מלך גאות לבש'. אכן גאווה אלוקית זו מה טיבה, והלא 'תועבת ד' כל גבה לב'? אותה גאווה אלוקית שבתחילת השירה מתבררת בסופה בפסוק 'ד' ימלוך לעולם ועד', מכאן שכל מקום שנאמר 'ועד' אין לו הפסק עולמית. (עירובין נד.). ההופעה המתמידה של הקב"ה מתגלה בנו, בחיים הבנויים כולם על הדבקות האלוקית ללא הרף, ללא הפסק. מתוך אמירתנו 'שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד' אנו מייחדים אותו בחשאי ללא הפסק, 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. אחד משיאי הדבקות היא השבת, שבכניסתה אנו משבחים את הקב"ה בלבוש הגאות שלו. אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, שנאמר 'ויהיה ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט' וכתיב בתריה (אחריו) 'ויבוא עמלק'. (שבת קיח:). עמלק כל כולו מנוגד למלכות ד', עד שרק כשתתגלה מלכות הנצח, יימחה זרעו של עמלק, לכשישב הקב"ה על כיסא מלכותו ותהי ממלכתו שלמה, באותה שעה 'מלחמה לד' בעמלק' (מכילתא).

הגאווה האלוקית היא העילוי המתמיד של המציאות. רבש"ע גאה על העולם והיות והעולם כולו גילוי של חפץ ד', ממילא ככל שמתגלה יותר ממד זה של היותו מעבר לכל מה שהפה יוכל להגות, המחשבה לחשוב והלב לחפוץ, הרי שהעולם כולו יתעלה. למרות שיש גאים במציאות, התופסים כביכול מקום לעצמם, המנסים להתרחב ולהתפשט ללא קץ, אין הם מסוגלים לעמוד בניגוד לחפץ ד' המעלה את העולם אל מעבר למה שמסוגל הוא להיות מצד עצמו, ללא גבול וללא תכלה. גאוותו של הקב"ה היא ההופעה של המלכות בצורתה הנצחית ביותר, בצורה קבועה, המעלה את העולם כולו ממדרגה למדרגה, מתפיסה מוגבלת, לחיים בלתי גבוליים הנובעים כל כולם ממקור החיים, עד שהחיים המוגבלים כולם מביעים בעצם חייהם את האלוקיות שבמציאות ומוציאים אותה מהגבלתה. חפץ ההתעלות הקיים במציאות, מתברך ומתרומם והופך להיות בעל יכולת, שאינה בנויה על שלשלת סיבתית אלא כהופעה של נס, בבת אחת. בקיעת ים סוף חשפה את הקב"ה המגלה בעולם יכולת עמוקה הגנוזה בו, יכולת של התרחבות ללא גבול מתוך קשב מוחלט לחפץ ד'.

כל גבה לב תועה הוא  ומטעה, כי מנסה הוא להעמיד את המציאות על איזו נקודה אקראית הנראית כקבועה וכמקורית, ומנסה בזה למנוע את עילוי העולם. הקב"ה, הבוקע את ים סוף, מגלה כי אין מי שיוכל למנוע את עליית העולם, את גילוי הענווה המיוחדת של ישראל. אמר הקב"ה לישראל חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטים עצמכם לפני, נתתי גדולה למשה ואהרן אמרו 'ונחנו מה' (חולין פט.). מנהיגי ישראל מוציאים מן הכח אל הפועל את מהות הענווה שלנו.

בעמידה שלנו מול הים, השתחררנו לגמרי מעולו של פרעה, שניסה בכל כוחו לעצור את הופעת העילוי של העולם. במבט עולמי אנו נבוכים בארץ, כי אין אפשרות לתפוס הנהגה של עם שלם ההולך לאור גילוי האלוקות בעולם, שגם אם נראה שמוליך אותנו במעגלי צדק, הרי הכל הוא למען שמו. מתוך מבט זה מתגאה פרעה ומנסה בעזרת סוסיו להתגבר על ישראל. הסוס נראה כמונהג על ידי רוכבו, אבל יש לו את היכולת להוביל את הרוכב אל מעבר למה שהרוכב מצד כוחותיו העצמיים מסוגל. הגאה רותם את הסוסים, וחושב שהנה הוא משעבד את כל כוחות העולם אל מימוש רצונו, אבל דווקא הסוס מגלה לרוכבו כי רצונו עיוור הוא לרצון העולם. הסוס מגיע אל מקום בו לא חפץ האדם, מתברר כי בעיוורון פרעה הלך, ובכבדות עד ש'סוס ורוכבו רמה בים' – בין החפץ האנושי ובין היכולת העולמית טובעה בים. ישראל הענווים משולים לסוסי פרעה 'לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי', בענווה גדולה אנו הולכים ומגלים בעולם ממש את חפץ ד', השותפות שלנו בגילוי חפץ ד' שבחר להתגלות דרכנו, דרך העבודה ואמונה שלנו. ההליכה מתוך חפץ ד', ההקשבה המתמידה ללא גבול, היא ההולכת ומופיעה את מלכות ד' לעולם ועד, מתוך עילוי מתמיד, מתוך ייחוד כל המעשים אליו יתברך.

ואף אם נראה כשלונות בדרך, כשלונות המתבטאים ביציאת חלק קטן מן העם ללקוט מן בשדה, ואף אם בשל כך מסוגלים אנו רק להחליש את עמלק ולא למחותו, הרי אדרבה חולשה זו מובילה אותנו בתשובה שלמה אל חיוניות הקשר, השייכות והדבקות המוחלטת, עד שד' הוא המוחה את עמלק מתחת השמים ורק מתוך 'מחה אמחה' אנו מצווים 'מחה תמחה', רק מתוך ענווה שלמה אנו הופכים להיות חלק מגאות ד', וגאות זו המעלה את העולם בכל שבוע, מתגלה בשבת קודש, המעלה כל אחד מכל נפילותיו, הנותנת כח לעמוד מול כשלונותיו, לרומם את החיים ללא גבול. מתוך אי גבוליות זו אנו מחברים נשמה בגוף ו'שר לא נאמר אלא ישיר- מכאן לתחיית המתים מן התורה'. (סנהדרין צא:)

שבת שלום