" 'ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמורו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו. ויאמר אל אחיו, הושב כספי וגם הנה באמתחתי, ויצא ליבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלוקים לנו' ויפתח לוי שנשאר לבדו משמעון חברו (שנשאר אסור בידי יוסף) את שקו… ויאמרו מה זה עשה ד' ולא בחטא שלנו" (על פי יונתן בן עוזיאל)

ניתן לפרש את התרגום שהאחים אומרים בשאלה רטורית, מה זאת עשה אלוקים לנו, הלא אנו יודעים שחטאנו. אומרים האחים 'וכי לא חטאנו'? אבל מפשוטו של מקרא נראה שהאחים אינם מבינים מה עשה ד' להם, מה ההנהגה האלוקית מרמזת להם, וכשהם עושים את חשבון נפשם, הם מבינים את האשמה של יוסף מרגלים אתם, הם מבינים את הייסורים הבאים עליהם עקב מכירת יוסף, הם מבינים את אוטם לבבו של המשנה למלך מצרים כמהדהדת את אוטם ליבם בשמעם את יוסף, אך אין הם מבינים מדוע עלילה של גניבת כסף מתרגשת עליהם. אומרים הם עם סימן קריאה מה זאת עשה ד' לנו? ולא בחטא שלנו! ואכן מהלך זה אינו בא כתוצאה מחטאם.

ויוסף? מה יוסף ניסה לעשות בהחזירו להם את הכסף? האם עלה בדעתו שיחרד ליבם? כיצד מהלך זה קשור לזיכרון החלומות? כל מעשהו של יוסף זוקק הבנה עמוקה, האם בהיזכרו בחלומות אשר חלם הוא מנסה לפעול מתוך הקשבה לחלום, כיצד מצטרפות פעולותיו אלה לניסיון שלו לבדוק את מידת מסירותם של האחים לבנימין. ולענייננו – מה מנסה יוסף להתוות בהחזרת הכסף. חלק זה של העלילה נראה כעומד בפני עצמו ואינו מתקשר לכל תהליך ההתוודעות של יוסף לאחיו.

כשמתוודע  יוסף לאחיו הוא אומר להם כי למחיה שלחו אלוקים למצרים. יוסף מגלה בחלומותיו בניין של עתיד, את כל אותה הולכה מופלאה של יעקב ובניו למצרים, את השעבוד והגאולה. יוסף נשלח למצרים כדי לפעול עם רבש"ע את גאולת ישראל. אותה פעולה קטנה של 'להחיות עם רב', אותה פעולה שמפרנסת את בית יעקב בשנות הרעב, היא רק קצה של סלילת הדרך לגאולת ישראל. גאולה פירושה יכולת ההזדהות האנושית עם מעשי ד', והפיכת האדם לפועל עם אל ולא רק נפעל ומקבל את המהלך האלוקי. החטא יוצר אוטם בלב ובחיים מלהיות חלק מדבר ד', ייסורי הגלות פותחים את הלב. הלב כבר מסוגל להקשיב ולשמוע, עם ישראל מסוגל לקבל את דבר ד', אך ללא יכולת הפעולה עדיין אין אנו ראויים לגאולה. כשאנו עומדים אל מול ים סוף, מספרים לנו חז"ל שהים סירב להיקרע. הוא פועל ועושה את רצון קונו ומולו עומד עם שאמנם נטהר מחטאיו, אבל עדיין אינו מסוגל לפעול. ובכל זאת – 'הים ראה וינוס- מה ראה? ארונו של יוסף ראה'. כוחו של יוסף להקשיב לחלומות ולהבין כיצד עליו לפעול, אינו בא חשבון עם העבר, אלא רק במה שהוא חלק מבניין העתיד. האחים, המנסים לקרא את המהלך האלוקי רק כתביעת תשובה, אינם מבינים את החזרת כספם. יוסף בא ואומר להם כי אין מצרים ראויה לקבל את כספם של בני יעקב, כי אין בני יעקב באים למצרים בתור נתונים לשליטה מצרית, אלא אדרבה הם באים להוציא יקר מזולל. הבנה זו היא הבנה של גאולה, הבנה זו מתגלה דרך יכולת פעולה, דרך תביעה עמוקה להרחיב את ההווה ולהתאימו אל גודל העתיד.

לוי שפעל בשכם, פעל מתוך עתידיות שאין לה כלום עם ההווה, ודווקא הוא מגלה בשקו את חשיבות הפעולה עם רבונו של עולם דרך מקצב ההווה. וכשקמו בני חשמונאי מזרעו, הבינו הם, שכדי לחולל גאולה צריכים להיות מלאי ריכוז וגבורה של אמון בכוחות ההווה, האוצרים בתוכם עליונות עתידית, עליונות המופיעה בתכונת ה'מוסיף והולך' של נרות חנוכה. הוספת האור היא היכולת לפעול בתוך המציאות ולגלות מיום ליום את כוחות החיים הגדולים האצורים בה ומותאמים לאור גדול יותר, אור הגנוז מעין עולם הבא. שבת חנוכה מגלה את האור הכפול, הן את אור העתיד של נרות שבת והן את היכולת של האור לחדור לשדרות החיים הנמוכות שבשוק  ולגלות גם שם את הגודל  שבאמת מותאם ומכוון אל הגאולה.

שבת שלום וחנוכה שמח