עליה מכל הנפילות – לפרשת וישב

" 'ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אומרים נלכה דותינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן' ויאמר האיש, המלאך גבריאל, נסעו מזה כי שמעתי מאחורי הפרגוד כי התחיל מהיום הזה שעבוד מצרים, ונאמר לאחיך בנבואה שהחוים, העם של שכם, רוצים לערוך עימהם קרב בגלל היו אומרים נלך לדותן" (על פי יונתן בן עוזיאל, וישב)

חששו הגדול של יעקב אחרי הריגת בני שכם שמא 'ונאספו עלי והכוני', מלווה אותו גם בהמשך התיישבותו בארץ. כשהוא שולח את יוסף לראות את שלום אחיו ואת שלום הצאן הוא אומר ליוסף 'הלא אחיך רועים בשכם וירא אני פן יבואו החוים ויכום על מה שהרגו את חמור ואת שכם ואת יושבי עירם, בא נא ואשלחך אליהם'. (על פי יונתן ל"ז י"ג). הקנאות הגדולה והטהורה של שמעון ולוי, קנאות המתגלה באמירתם 'הכזונה יעשה את אחותנו', עומדת למעלה מכל חשבון מעשי המתחשב עם מגבלות ההווה. הם סבורים כי המעשה הנכון מבחינה ערכית הוא המכריע והעומד למעלה מכל שיקול מעשי. יעקב השומע את תביעתם שותק אך מבין כי ראיה כזו שאינה מביאה בחשבון מבחינה ערכית ורוחנית, את קולו של ההווה, לא תהיה מסוגלת להרים אותו. גם אם צדקו שמעון ולוי בשיקול הדעת הנובעת מקנאותם, גם אם לכאורה המציאות 'הפתיעה' ונמלאה חרדה עד שלא נגעו בבני בבני יעקב, 'ויסעו ויהי חתת אלקים על הערים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב', אין זה משנה את הצורך להתנהל בעולם מתוך הקשבה עמוקה לכל רבדיו. יעקב אבינו אינו נבהל מהתקדמות איטית, יעקב אבינו אינו נפעל מהעולם, אין הוא מתחשב בצורה חיצונית במגבלות המציאות, אלא רואה מגבלות אלה כאופנים וצורות דרכם סולל הטוב את דרך ההתעלות של הכל. מתוך ראיה זו הוא רואה מחד את קולם של שמעון ולוי כחיוני, למרות שקול זה נצרך לחילוק ופיזור, 'אחלקם ביעקב אפיצם בישראל', ומאידך עליו להעצים את האמון וההקשבה להתגלות ההווה.

את היכול לסלול דרך בתוך ההווה, את המסוגל להפוך את אש התמיד ללהבה החותרת לשנות ולהעלות את המציאות כולה אל אותו עתיד עליון, מתוך קדושה גדולה וזהירות גדולה, הוא מזהה ביוסף. 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה'. דווקא שמעון ולוי הם השוללים לחלוטין את דרכו של יוסף, הם הרואים בחלומותיו ודבריו ניסיון לעכב את העתיד מלהופיע במלוא עוזו ולכן הם גוזרים עליו מיתה.

באותו יום שנשלח יוסף לראות את שלום אחיו, החל ההווה להרים את ראשו ולתבוע את מקומו. החוים החליטו להתנפל על בני יעקב ולנקום את נקמת שכם. הנבואה המתגלה לבני יעקב, מתגלה על פי ערכם. הם האמונים על מבט העתיד, לא נכנסים לעימות עם החוים ועוברים לדותן. אכן נבואה זו מגלה רק את מה שמתרחש מהפרגוד ומטה. המלאך גבריאל שומע מאחורי הפרגוד כי מהיום הזה החל שעבוד מצרים. כשהעולם אינו מסוגל לשמוע את קול הקנאות המעורר את העתיד ללא התחשבות עם ההווה הוא עלול להיות פראי יותר, הוא עלול ליצור ניגוד עמוק לכל מתווה של התעלות. ניגוד זה שבין עולם ערכים הבנוי על טוב מצד עצמו ללא ההקשבה לחיי ההווה המוגבלים, לבין חיי הווה החפצים להתקבע במצבם החלקי, הוא השתקפות של חטא אדם הראשון. אותו טוב עתידי כולל כל, מופיע בעולם כאחד מהכוחות הפועלים במציאות, כאחת האפשרויות ובזה הוא מחליש את עצמו.

גלות מצרים מגיעה כדי ליצור את אותה כמיהה בלב להעלות את העולם, להפוך את לבבנו לשותף המגלה את יכולת החיים המוגבלים להוסיף אור ללא גבול, ליצור דרך ארוכה המעלה את העולם כולו לדעת אלוקים, להופעת ד' אחד ושמו אחד. הבנת הפער בין מה שהיום ד' הוא אלוקינו ולא אלוקי כל העולם, ממלא את לבבנו בחפץ וייחול, בכיסופין ועריגה, בצמאון גדול שאינו יכול להתרוות ללא מה שיהיה ד' אחד במלוא כל העולם כולו.    כשנסתם מיעקב הקץ בתחילת הגלות הם אומרים לו 'שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד'. גלות מצרים בונה בנו את המודעות לפער ואת היכולת לבנות עולם חדש המאחד את ראייתו של יוסף עם ראייתם של אחיו. באותו יום בו התגלה כי ההווה אינו משלים עם גילוי אור העתיד – החוים העומדים להילחם עם ישראל; באותו יום בו התגלה הפירוד שבין הנהגת יוסף להנהגת אחיו עד כדי הצעת הריגתו בידי שמעון ולוי; באותו יום נגזרה עלינו גזירת גלות מצרים בפועל.

היוונים שהחשיכו את העולם בגזירותיהם, יצרו פער בלתי נתפס בין העולם הסודי המתראה למרחוק ככוכבי שמים, לבין הנגלה הקרוב המנותק כל כך עד שאין לנו יכולת לסלול דרך בתוך החושך. הם תבעו מאיתנו לכתוב על קרן השור, אותו שור הבנוי לעמל של חרישה וזריעה, שאין לנו חלק באלוקי ישראל, שאיננו מסוגלים להיות שותפים בהנהגה העליונה של אלוקי ישראל. כשהתחולל הנצחון, החל האור להתווסף וללכת, לבנות עוד ועוד ממדים המגלים כי ההווה עשיר הוא ומסוגל להצמיח מתוכו את השייכות העמוקה אל אור העתיד. ולכן חנוכה הוא הנס האחרון שלפני הגאולה, הוא המגלה את היכולת להתנהל גם בחושך 'כי אשב בחושך ד' אור לי' ולכן 'כי נפלתי קמתי'. הנפילות הנובעות מהקשבה יתירה להווה המנותק מעושר העתיד, סוללות בעצמן את הקימה מתוך עומק האמונה ברבש"ע המתגלה בכל גווני המציאות, ואמונה זו היא המגלה את האור הטמון במציאות ומוציאה אותם אל הפועל באור חדש.

שבת שלום וחנוכה שמח     

השארת תגובה