מעשה מרכבה – לפרשת ויצא

" 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' וחלם והנה סולם קבוע בארץ וראשו מגיע עד השמים, והנה שני מלאכים שהלכו לסדום ונטרדו ממחיצתם בגלל שגילו סודותיו של רבון העולמים, והיו נטרדים והולכים עד הזמן בו יצא יעקב מבית אביו, והיו מלווים אותו באהבה עד בית אל, ובאותו יום עלו לשמי מרום, ענו ואמרו: בואו וראו את דמותו של יעקב שצורתו חקוקה בכיסא הכבוד שהייתם חומדים לראותו ואז שאר המלאכים ירדו להסתכל בו"  (על פי יונתן בן עוזיאל).

עם יציאתו של יעקב לחרן מתחילה תקופה חדשה בעולם, תקופה הבנויה על יצירת קשר חי בין הנגלה למכוסה. ההבחנה בין שתי מדרגות אלה מחד, ובניית קשר עמוק ביניהם, בין השמים הנסתרים מלאי המיית הרחמים, לבין הארץ הנגלית, יוצרת חיוניות מיוחדת החושפת תמונה מלאה יותר. בחירתו של האדם מתגלה בצדדים הגלויים של החיים ועל גביהם חופף העולם הנסתר. יעקב בוחר ברחל ומגלה לעת בוקר והנה היא לאה. שתי נשיו של יעקב, לאה ורחל, עלמא דאיתכסיא ועלמא דאיתגליא, קוראות לבניהן שמות על פי קנה המידה העתידי, ראובן… יהא גלוי לפני רבש"ע עלבון בני כשיהיו משתעבדים בארץ מצרים (יונתן שם, וכך הוא דורש את כל השמות). לדתו של יששכר, מבשר עמלה של תורה בישראל, עלופה במסתרי משיח. ובא יעקב מן השדה בערב, ושמעה לאה קול נעירת חמורו וידעה שיעקב בא, ותצא לקראתו. (שם). עמל התורה של יששכר שעתידים בניו לקבל שכר טוב על שהם עסוקים בתורה, מתגלה מכח החמור, מכח המשיח הרכוב על החמור.

חידוש זה מתגלה לא רק במסוגלות של יעקב לעסוק במלאכה, ביחס העמוק שבין קודש לחול, אלא גם בבניית הקשר שבין עליונים לתחתונים שמתוכה מתראה תמונה שלמה יותר. כשהמלאך מצווה את יעקב לשוב לארץ, הוא קורא לנשותיו ומפרט את כל המסיבות החיצוניות כמו פני לבן ויחס בניו אליו, כקשורות ואגודות עם ציווי המלאך. מסיבות גלגולי האירועים הגלויים הופכים להיות מתווה של אופן וצורת הדבקות באלוקים.

כשמלאכי ד' באו לסדום, הם הצטוו להוציא את לוט ומשפחתו משם. אך הם שיתפו את לוט גם בסיבה – כי משחיתים הם את העיר. לוט היה אמור לדעת רק פרט אחד מהכל – את הצלתו. ידיעה מלאכית אינה הודעה בעלמא, ידיעה מלאכית מקשרת אותך אל האירוע הנידון. לוט חשב שיש לו שייכות פנימית לכילויה של סדום, לכן אשתו פנתה לאחור כדי להיות בבחינת 'ישמח צדיק כי חזה נקם', אבל האם היתה לה יכולת להתרומם לאצילות עליונה שכל חפצה הוא אך לראות בטוב ד' ללא שום פניה אישית?! לוט עצמו סבור היה שיש לו זכויות המאפשרות לו לבקש להשאיר את צוער, שהלא הוא ניצל מתוך ידיעה על החורבן. בנותיו חשבו שיש להן זכויות ולכן הן נותרו יחידות בעולם ואין עוד איש לחיות ממנו זרע. כל הטעויות האלה נבעו מתוך גילוי סודותיו של רבון העולמים. גילוי זה שלא בעיתו הותיר את המלאכים מחוץ למחיצתם, אבל תשוקה עליונה זו של שיתוף האדם בגילוי חפץ ד' בעולם נותרה ופיעמה. כשיעקב יוצא לחרן באה תביעה זו למקומה.

בניית עולם בו השותפים בו רואים תמונה חלקית משתנה עם יציאתו של יעקב לחרן. אמנם בורח הוא, אבל בריחה זו שלובה עם המשך בניין בית ישראל. אמנם בורח הוא, אבל בידו ברכות אביו שביררו את הטוב הפנימי המסוגל להרים את הכל. בעת היציאה הוא רואה את מראה הסולם, הוא מגלה שהינו גילוי של כיסא הכבוד, של הנהגת הקדוש ברוך את העולם, והוא עצמו בתוך העולם. דרכו מתגלה הנהגה שלמה ומקיפה, עד שכל המלאכים עולים ויורדים בסולם על מנת לראותו ולחזות בו. ד' ניצב על יעקב עצמו. ד' מתגלה לא רק בתור הברקה נבואית חולפת אלא כתוכן הקבוע של החיים, ושמים וארץ מתחברים – סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. רק אז מסוגלים מלאכי סדום לשוב לשמים. הגיעה העת לגלות סודות עליונים לבני האדם, הגיעה העת להופכם להיות שותפים בבניית ההיסטוריה, הגיעה העת לקשר את כל מלאכי מרום, כל המגמות האלוקיות, לדמותו של יעקב ומתוך קשר זה, לכל בית ישראל.

שיבתם תשובתם של מלאכי סדום לשמים, מאפשרת להתקדם לבניין בית ישראל בצורה של שקיקה להופעת משיח ובאופן שכל החיים כולם יהיו בנויים כמתווה ההולך וממלא שקיקה זו בכל עושר החיים המאחדים שמים וארץ.

שבת שלום

השארת תגובה