'זה הוא שאמר הכתוב 'הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד'. בוא וראה כשברא הקב"ה את עולמו וברא אדם בתוכו, לא בראו אלא לעבדו ולספר בשבחו שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו'. ולפי שבאו אנשי דור המבול וקלקלו מעשיהן והכעיסו לפניו ועבדו עבודה זרה, הפכם ושיקעם במי המבול. וכן אנשי מגדל קלקלו והכעיסו ומרדו, והפך לשונם ובלבלם, וכן הסדומיין… ועל כולם הוא אומר 'הפוך רשעים ואינם' – נעשו כאילו לא נבראו מעולם, לפי שלא נשאר להן לא זכרון ולא שורש ולא ענף… 'ובית צדיקים יעמוד' אלו ישראל שנקראו צדיקים שנאמר 'ועמך כולם צדיקים', לפי שעמדו על הר סיני וקיבלו את התורה בעמידה, לפיכך נטעם והשרישם והעמידם עד סוף כל הדורות, שנאמר 'יעמוד זרעכם ושמכם'… ואע"פ שנופלין יש להם עמידה שנאמר 'כי שבע יפול צדיק וקם' וכן הוא אומר 'אך בי ישוב' הופך ומתהפך בהן והן ניצבים שנאמר 'אתם ניצבים'… ולפי שקיבלו ישראל את התורה בעמידה הרי הן קיימין לעולם, מנין? ממה שקרינו בעניין 'אתם ניצבים היום כולכם' " (מדרש הגדול ניצבים)

שלושה שלבים מתגלים באופן גילוי מלכות ד' בעולם. גילוי זה הוא מהותו של האדם שכל כולו לא נברא אלא לעבדו ולספר בשבחו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. האדם קרוי בשמו של הקב"ה וכל מהותו היא גילוי ערך זה בכל מרחבי החיים. השלב הראשון היה צורת גילוי של ברואים שמהותם אמורה להשתקף מתוך בחירתם ומעשיהם. האמון האלוקי בבחירת האדם הקשובה למהותו הפנימית לא השתנתה למרות חטא אדם הראשון, שכל כך התנכר למהותו העצמית עד שהיה מסוגל לשאול בכל בחירה שלו האם הוא חפץ לגלות את מהות חייו או להתנכר לה לחלוטין. אלפיים שנות התוהו גילו מחד נשמות יחידיות גדולות כמו נח, שם ועבר, הבוחרות בגילוי המהות, ומאידך קלקולים גדולים כמו דור המבול, הפלגה ואנשי סדום.

קבלת התורה יצרה מצב חדש. נוצרה מהות קבועה שאינה משתנה מאמיתתה, והבחירה אינה נעוצה בשאלה האם לגלות את כבוד ד', אלא באיזה אופן וצורה אנו מגלים את מציאות כבוד ד' הנטועה בנו. נוצרו שתי קומות, הקומה הפנימית, הקבועה, מלאת הגודל והאמת, שרק דרכה אנו יכולים לפענח את כל עלילות חיינו. מדרגה זו קיבלנו בעמידה דווקא. עמידה היא קביעות הבאה מתוך רוממות. אדם 'העומד על דעתו של רבו', הוא זה אשר הצליח להעפיל לעומק הדעה, להקיף ולהפנים אותה, עד שהפכה להיות מהותית לו, עצם מעצמו וכל חייו נערכים על פי דעת זו. קבלת תורה ניתנה בעמידה ומיני אז אנו ניצבים, עד שכל המסיבות המתהפכות בעולם אינן משנות את היותנו ניצבים. כל נפילה אינה משנה את עמידתנו ואנו הולכים וקמים.

אך עדיין קיים פער בין הגלוי לבין הנסתר, לנו יש אחריות רק על החלק הגלוי מתוך קשב עמוק אל הנסתר. 'הנסתרות לד' אלוקינו' מפני מה נקוד על 'לנו ולבנינו'?.. מלמד שביקש הקב"ה לכרות ברית על הסתרים ועל הגלויין. אמרו לפניו: רבונו של עולם, על הגלויין אנו כורתין ברית ולא על הסתרים, שלא יהא אחד חוטא בסתר ויהיו הציבור מתמשכנין עליו. אמר להם הקב"ה: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולין לעמוד… (שם). כשאנו נכנסים לארץ, רצה הקב"ה לכרות איתנו ברית הבנויה על תואם מוחלט בין עצם המהות לבין הבחירה הגלויה, ליצור מצב בו סיפור חיינו יגלה את 'כבוד אלוקים הסתר דבר', לולי זאת אף על מה שבגלוי לא נוכל לעמוד. אך אנו לא האמנו בגדלנו, ביכולתנו לחיות באופן קבוע על פי אמת המידה הנסתרת, שהתגלתה במתן תורה 'אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם', 'ולתתך עליון'. נותרה בנו הקביעות המהותית, 'אתם ניצבים היום כולכם', אך היא מתגלה לעתים דרך מהפכות ונפילות חלילה. אמנם כל הנפילות האלה מובילות אותנו אל הברית החדשה, אל השלב השלישי בהיות מעמד החיים שלנו סיפור תהילת ד'. מה תלמוד לומר 'היום'? אמר להן אם שמרתם את הברית הזאת סוף שתזכו לאותו היום שכתוב בו 'והיה ביום ההוא אכרות את בית ישראל ברית חדשה' (שם). ואומר ברית זאת הוא: 'נתתי תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה והייתי להם לאלוקים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאום ד' כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד'. השלב השלישי מגלה שאותה נקודת עומק המעמידה אותנו אל מול העולם הנגלה, מתפשטת והופכת להיות הטבע הגלוי של החיים, ואנו כורתים ברית חדשה מתוך הנסתרות אל הנגלות.

בכל ראש השנה אנו שומעים בעומק קול השופר את אומר הנסתר, את גדלנו האמיתי הנמשך מקול השופר של מעמד הר סיני, אל קול השופר הגדול המחזיר את האובדים והנידחים לגלות את מהותנו הפנימית וכיצד מהר הקדש היא מתפשטת לירושלים כולה, לארץ ישראל כולה ולעולם כלו עד ש'ידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה', עד שתמיד נספר תהילתו ונהלל לשם תפארתו.

שבת שלום, כתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומתוקה.     

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן