אחדות הלבבות לפרשת דברים ותשעה באב

 

ד' אלוקינו דיבר אלינו בחורב: רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו, בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת. הביטוי 'לבנון' כציון מקום אינו ברור, ולכן חז"ל מגדירים אותו כמדרגה הרוחנית אותה אנו מבקשים כשאנו נכנסים לארץ כנען. מה שיהפוך את ארץ כנען לארצם של ישראל הוא קניין המדרגה הפנימית של 'לבנון'. כשמעמידים מלך בישראל נוצר מעמד חדש – מלך. אך מלך יכול להיות ארז ויכול חלילה להיות חוח. במקביל נוצרת בתוכנו מדרגה של מלכות. עם ישראל הופך להיות עם במדרגה חדשה, מדרגת המלכות ואין לבנון אלא מלכות. מדרגה זו היא הביטוי והמימוש בחיים של מדרגת הקודש המיוחדת של בית המקדש שגם הוא נקרא לבנון. הלבנון אינו רק לב, אינו רק מאחד את כל הלבבות והופך אותם לתוכן אחד המחיה את כל האיברים. כשמגיעים אל בית המקדש מתברר שכל לבבות תלויין בו. בית המקדש עומד למעלה ממדרגה פרטית כזו או אחרת, ומנשא את כולנו למדרגה עליונה יותר. תליית הלב בבית המקדש פירושה שכל החיים כולם לא רק שלא מתפענחים אלא לאורו, אלא שללא בית המקדש אין לנו מעיין המחיה את הלב. כשנחרב בית המקדש נוצר מצב בו אין מקור חיות ללב הפרטי, אין מקור חיות ללב הלאומי, ומלכות ישראל נחלקת לרסיסים. כל עוד אין מלכות, יכול לב פרטי לבנות לעצמו מעיין מתוכו, אך כשאנו זוכים למדרגה של מלכות, אנו זוכים לחיים עליונים יותר התובעים בית מקדש. בית המקדש הופך להיות מקור השמחה שלנו, מקור המפגש עם כל הגודל של החיים עד שהוא זה שמלבין עוונותיהם של ישראל. הוא חושף את עומק הטוב הצפון בכל, הוא חודר אל עומק הלבבות של כל אחד ואחד ומרומם מטהר.

בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהם בזמניהן… ומהן היתה פרנסה לכהנים. וכיון שנכנסו גויים להיכל – יבש… ועתיד הקב"ה להחזירו לו. (שם). בית המקדש יוצר שקיקה של טוב המתפשטת אל כל החיים, גם החומריים. נעם המגדים מגלה כי בית המקדש אינו נמצא רק בגובה הרוחני אלא מחדש פנים לכל החיים כולם על כל מדרגותיהם. כשנחרב בית המקדש נוצר מצב בו הקדושה שהתעלתה לשמי מרום בנתה בנו שאיפות עליונות, שרק כשהן יצליחו לצאת אל הפועל נשוב אל המקדש. 'כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגויים תמיד'. הנביא עובדיה מגדיר את חורבן בית המקדש כשתייה. האכילה מקיימת את הגוף ומגבירה בו את אנרגית החיים. השתייה מרחיבה את שאיפת החיים אל כל חלקי הגוף. שתייה ללא אכילה יוצרת מצב בו כל חלק נמצא בפני עצמו – הוא מתקיים, הוא חי, אך אינו יכול להגביר את ערך החיים כתוצאה מחוסר באכילה. כשהתייבשו המגדים בכניסת הגויים להיכל, נהפכנו לרסיסים המשמרים בתוכם את תשוקת החיים העליונה זוהי השתייה של עת החורבן. ככל שאנו הולכים וחוזרים אל הלבנון על כל מדרגותיו, אל מדרגת המלכות ההופכת אותנו להיות לב אחד, אל מדרגת המקדש המגלה את מעיין החיים שבו כל הלבבות תלויים, אל מקור השמחה ואל הלבנון המלבין את העוונות וחושף את עומק הטוב הצפון בכל, כך הולכים ונמוגים שונאי ישראל. את אותה שתייה עצמה שאנו שותים ומתקיימים מכוחה בגלות, ישתו כל הגויים תמיד. עתיד הקב"ה להשקות לאומות העולם ארבע כוסות של פורענות, מהיכן הוא משקה אותן? מגן עדן שנאמר 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן' אלו ישראל שנאמר 'גן נעול אחותי כלה' 'ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים'…(שם). גם כשאנו גן נעול שאינו מצליח להוציא פירות, אנו שותים את מי גן העדן, מתחיים אנו משאיפות עליונות, וכששאיפות אלו יוצאות אל הפועל הן עצמן מבררות כי כל הגויים אינם מסוגלים לעמוד במדרגה עליונה זו של המציאות.

המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. בשבת קודש מאיר כל העתיד, עונג השבת נמשך מנהר גן העדן 'להשקות צמאי חסדך מנהר היוצא מעדן', ויוצר בנו את השקיקה והשייכות ל'מקדש מלך עיר מלוכה'. השמחה העליונה של כולנו הולכת ומתבררת באופן שגם בזמן האבלות אנו מלאי אמון ואמונה, מגלים אנו שגם בזמן שאנו חיים לבבות לבבות, אנו משתוקקים לשמחה עליונה המבררת את עומק הטוב ומעמידה את כל החיים כולם בקנה מידה של הלבנת עוונות וקדושה החודרת אל עומק הטבע. 'ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קדשך להשקות צמאי חסדך מנהר היוצא מעדן… ירויון מדשן ביתך'. מריווי הצמאון אנו חוזרים למדרגה של אכילה המתאחדת עם השתיה 'ירויון מדשן ביתך'.

שבת שלום מתוך תפילה להפיכת צום החמישי לששון ולשמחה.

השארת תגובה