" 'ועתה יגדל נא כח ד' ' זהו שאמר הכתוב 'ויאחז צדיק דרכו וטהור ידיים יוסיף אומץ… 'ויאחז צדיק דרכו' זה משה דכתיב ביה 'צדקת ד' עשה'; 'וטהור ידים' זה משה דכתיב 'לא חמור אחד מהם נשאתי'; 'ויוסיף אומץ' זה משה שהוא מוסיף כח בגבורה דכתיב 'ועתה יגדל נא כח ד' ' … כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסיפין כח בגבורה דכתיב 'באלקים נעשה חיל'…

'סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדך' אמר רבי חמא ברבי חנינא זו מידת הטוב שהיא גדושה" (מדרש הגדול שלח)

אחרי החטא הנורא של מאיסת ארץ חמדה, מתפלל משה להגביר את מידת הרחמים על הדין ומגלה שני פנים ברחמים – פן הגבורה ופן החסד. עצם מציאותו של העולם היא החסד, 'עולם חסד ייבנה'. חפץ ההטבה לכל מטיב 'לרעים ולטובים'. אך כדי שטוב זה יתגלה באופן בו העולם מסוגל להכיל אותו הוא מתלבש בגבורה. הגבורה מרכזת את הטוב באופן שהוא מתגבר על כל המכשולים העומדים מולו ומנסים למעט את חילו. הגבורה אינה עומדת בצורה לעומתית כנגד העולם, אלא תובעת ומאפשרת לעולם להאמין בכוחו הגדול לקבל טוב עליון ומוחלט זה. התנגדות המציאות לקבל טוב יוצרת מצב בו הטוב משתכלל ומתגדל, והגבורה המכוונת להביע טוב זה הולכת וגדלה.

ישראל עושים רצונו של מקום, ישראל מגלים בעשייתם את הרצון העולם ומסוגלים להכשיר את העולם כולו לספוג את הטוב האלוקי הבלתי גבולי. כך מתגלה הצדק האלוקי במציאות, בצורה מרוכזת ומדויקת. 'צדקת ד' עשה' זה משה. זו דרכו מאז ומעולם, לגלות את החסד הבלתי גבולי באופן שהעולם יהיה מסוגל להתעלות ולהשתכלל ולספוג טוב כזה.

כשמגיעים לארץ ישראל אנו נתקלים בטוב בלתי גבולי שכל כולו מכוון לישועת ישראל. אכן כדי לספוג טוב כזה ולהכיר בו, צריכים להיות אזורים בגבורה עליונה. המרגלים כשבאו לארץ ראו את הדי הגבורה החזקה המופיעה בארץ, אבל לא הצליחו לראות בעדה את הטוב הגדול המסוגל להתגלות דרכו. הם ראו את המכשולים ולא הבינו שמול מכשולים כאלה עומד טוב הרבה יותר גדול ומפותח ממה שהם הכירו וחוו עד כה במדבר. כך אמרו מרגלים שאפילו יבוא בעל הבית ויעמוד עליו כביכול ספק בידו להציל שנאמר 'כי חזק הוא ממנו'… כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. (שם). המרגלים הסתגלו לטוב הגדול הבלתי גבולי שהתגלה במתן תורה, אבל לא האמינו בכוחם להעצים את הטוב, לחשוף גבורה עליונה המוסיפה כח בגבורה האלוקית. באלוקים נעשה חיל, בשם אלוקים, במידת הדין האלוקית, נעשה ונוסיף חיל וגבורה. תוספת זו של גבורה מכוונת ומותאמת אל טוב גדול יותר המסוגל להתרחב ולהתגלות על כל אפסי ארץ. רואים המרגלים את הענקים ומאבדים אמון בעצמם עד שהם מרגישים כחגבים ומשוכנעים ש'כן היינו בעיניהם'. אבל יהושע וכלב שהאמינו ביוצרם לא נכנעו מהן. (שם). האמונה הגדולה משכללת את הטוב על ידי הופעת הגבורה העליונה ב'טובה הארץ מאד מאד'.

כשישראל אינם עושים רצונו של מקום, מתגלה מידת הדין הגונזת בתוכה את מידת הטוב הגדושה. הסתרת פנים זו יוצרת תביעה של כליה, של בניה חדשה ומשוכללת יותר של כנסת ישראל, בניה שתהיה מבוססת על קומתו של משה רבינו המגלה דרך התורה את עומק צפיית הישועה. דרך זו תיהפך להיות המתווה מכוחו נתאזר בגבורה. משה רבינו בתפילתו חושף מדרגה חדשה בגבורה, גבורה הנובעת מאמונה גדולה ומאמון גדול בכנסת ישראל, גבורה שאינה מותירה אף פינה אחת בעולם ללא נוכחות אלוקית גדולה שאחרת יהיה זה חילול ד', כביכול מותירים פינה חלולה מהשגחת ד' בעולם. דווקא אותה מידה גדולה של טוב, החפצה להתגדל ללא גבול 'יגדל נא כח ד', היא החפצה למצוא את הדרך להגדיל את העולם. הגדלת העולם מתחילה מאמון בכנסת ישראל שאף על פי שחוטאים הם מגלים בעצם חייהם את שאיפות הנצח והגודל. זוהי גבורתו המיוחדת של משה.

דרכו של משה, דרכו של צדיק, מתגלה בטהרה האישית שלו, רק מכוחה של הטהרה הוא מסוגל להיות 'טהור עיניים', להתבונן בעיניים פקוחות ולראות רק טוב. כשלאדם יש סיגים בנפשו, הרי אותו קשר בין הטוב הבלתי גבולי למציאות הנדמית כמסובכת ורחוקה, אינו יכול להיות ברור. קשר כזה ייתפס כחולשה וכוויתור, כסליחה המתפשרת עם מציאות מוקטנת, וכביכול מיואשת מלתקנה. טהרה גדולה יוצרת את היכולת להיות אחוז בטוב כל הזמן, ואת הטוב הזה לגלות מתוך גבורה עליונה המודעת למוגבלותה של המציאות, המודעת להתנגדות הבאה מתוך המציאות לספוג טוב זה, ויותר מכך – המודעת שהתנגדות זו שורשה בחוסר האמון של המציאות בעצמה ובחוסר המודעות לכוחותיה.

תפילתו של משה היא גבורה גדולה של סבלנות היוצרת קידוש ד' בעולם. קידוש ד' הוא המצב בו הטוב הבלתי גבולי מכונן את המציאות והוא אמת המידה היחידה שלה לשפוט את עצמה. אמונת התפילה יוצרת מצב בו הטוב העליון לא רק שאינו נגנז אלא מתגלה באופן בו העולם משתכלל לעומתו, הדין עצמו מתארך, מתגלה כמופיע את יום שכולו ארוך, יום שכולו טוב, ומתגלה כי זו דרך ד', 'דרכך אלוקינו להאריך אפך לרעים ולטובים והיא תהילתך' כך מתגלה תהילת ד', 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו', כח גבורה העליונה מגלה את עומק רצונו של מקום ומוסיף אך טוב בעולם.

שבת שלום.