" אמרו משה ואהרן לפני הקב"ה: רבונו של עולם, אתה אור ומושבך אור והאור כולו שלך, ואתה מצווינו להדליק לך נרות? אמר להן הקב"ה: לא שאני צריך לאור אני אומר לכם להאיר לפני, איני אומר לכם אלא להעלותכם ולהרים קרנכם לפני כל באי העולם, ויאמרו ראו אלו לפני מי הן מאירין, לפני מי שהוא מאיר לכל. אם עשיתם כן, אני עתיד להאיר לכם כפלים לעתיד לבוא, וכן הוא אומר 'כי אתה תאיר נרי ד' '… לפיכך הוא מזהיר על פרשת נרות" (מדרש הגדול בהעלותך).
לכאורה שאלתם של אהרן ומשה יכולה להישאל על כל המצוות בכלל ועל כל עבודת בית המקדש בפרט. ככל שנכנסים יותר ויותר אל הקודש אנו יותר נפעלים, אנו מגלים כי מעשי ידינו הם לכאורה חסרי משמעות מול הגודל האלוקי. וכי אין כל בהמות העולם שלו ומה ערך להקרבתנו אותם? וכי אין לחם הפנים ממנו? וכי אין כל מעשי אנוש ותחבולותיו ממנו ומה ערך מעשי מצוותינו? אכן בכל פעולות המצוות יש מעורבות של עשייתנו. המעשה שלנו מגלה את בחירתנו, בכל מעשה מצווה מוטבע חותם האדם הבחור בטוב ובחיים.
גם מצות הדלקת המנורה, הכנתה להדלקה ועצם ההדלקה הוא מעשה שחותם יד אדם בו, אבל 'בהעלותך את הנרות', מציאות האור עצמה, כל כולה המשך של האור האלוקי על כל שלל משמעויותיו, אור המאיר ומאפשר לעולם להתנהל ולהתפתח, אור בתור מגמה המוליכה את העולם, אור בתור ראשית הגילוי של האהבה האלוקית, 'ויהי אור', ולאור זה מה ייתן ומה יוסיף אור נרות שהודלקו בידי אדם? עצם הגילוי האלוקי בעולם הוא אור, כל ענפי האור שבעולם הם גילויים של האור היסודי של אתה אור ומושבך אור, ומדוע אם כך יש ערך להארה שלנו?
תשובתו של רבונו של עולם טעונה הבהרה. לכאורה הוא משיב שאכן אין צורך באור, אלא שכל כולו של האור בא להעלות אותנו לעיני אומות העולם. אבל אם התכלית היא להיות לאור לכל באי עולם, ובאמת אין בהארה זו מצד עצמה שום ערך, כיצד יעריכו אותנו אומות העולם, במה שאנו עושים דברים מיותרים וחסרי משמעות?
אך הקב"ה ממשיך ואומר: אם עשיתם כן, אני עתיד להאיר לכם כפלים לעתיד לבוא. היום יש פער בין נרו הפרטי של אדם, בין 'נר ד' נשמת אדם' לבין האור הכללי היסודי המנחה את העולם. פער זה יוצר מצב של פנים ואחור, מצב בו אותה מגמה עליונה המקיפה מראשית עד אחרית נסתרת, והולכת ומתגלה בצורות נסתרות דרך בחירתו של אדם בטוב. אך עצם התפיסה כי האדם יכול לבחור בטוב כשם שהוא יכול לבחור בהיך, מעמידה בסימן שאלה את כל אקט הבחירה, כיצד הבחירה בטוב הופכת להיות גילוי של טוב עליון יותר? כיצד גילוי זה לא ייעלם ויגנז מכח כל סערות החיים? מצוה אחת יש לנו שיש לה אפקט שיורי – העלאת המנורה. אהרן מצווה להדליק את המנורה ולדאוג שאורה ימשיך להאיר, גם אחרי שמעשי ידיו נשלמו. לעתיד לבוא יתגלה כיצד הקב"ה הולך ופועל דרך פעולות אמונתו של האדם, ופעולות אלה הן פעולות מלאות חיים. היום, מצוה זו של הדלקת המנורה, היא המעידה על השראת השכינה בקרבנו, על הכפל הנובע מהעתיד.
יש רגשי טוב בעולם, רגשי חסד ואצילות רוח, אך 'חסד לאומים חטאת' ביחס למה שנתבע מאיתנו. אין עבודת ד' צורך האדם, אין האדם מקיים את מצוותיו של הקב"ה מכח מה שהוא מותאם ומכוון אל עולם עשיר זה. ערכה של מצות החסד אינו מתגלה רק בתור הופעת מותר האדם מן הבהמה, בתור ממד אנושי עמוק שיש לו יחס לטוב ומוכנות לפעול למען הופעתו. האדם המאמין הוא אדם הפועל לגלות את חפץ ד' בעולם. דרך מעשי ידיו הפעוטים לכאורה מתגלה נועם ד', 'ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו'. המצוה היא חלק מתנועה גדולה של אור, אור הנמשך מבראשית עד לאחרית, אור המנהיר את המציאות ומפענח אותה לא רק מצד קנה המידה של ההווה, אלא מעיד ומברר להיכן הכל הולך ולמה הכל מכוון. עול המצוות הוא ההתכווננות שלנו אל עולם עשיר ומפותח יותר המגלה דרך מעשי ידינו. אותו אור עצמי של המנורה, אכן נמשך מאורו של הקב"ה, אך פעולתנו היא המגלה את 'מושבך אור' לעיני כל העולם כולו. אור המצוות הופך את כל העולם הנדמה לאחור, 'רק אחורי ייראו', לעולם של פנים, ואהרן הובטח כי ממד זה יישאר לעולם.
אין המצוות אוסף פרטים המנותקים זה מזה, אלא המשך אחד של אור שרק העתיד יגלה את ממשותו. 'ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל' אין שומר השבת עובד על מנת לקבל פרס, אלא על מנת שמעשה זה שלו יקבל את ההקשר האמיתי שלו. אמונתנו ואמירתנו 'נעשה ונשמע' הפכה אותנו להיות אנשי כפל מלאי אמונה, שאינם בזים לקטנות, ומסוגלים לראות את 'נר המצוה', את אותו אור מתמיד המתגלה בכל מצוה. אמנם היום אנו חיים אמונה זאת בתוך עומק של סתירות בין מראה עיניים לעומק אמונת הלב, אבל 'סוכה בערפל' מגלה לנו את אמיתת האמונה בהר ובשפל. הארון היה מיישר את הדרך, מנהיר את המגמה, 'וינוסו משנאיך מפניך' – בשעה שפניך עימנו הם נסים, וכן הוא אומר 'אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה'. פני ד' היא המגמה העליונה המנחה את העולם, שנרותיו של אהרן מגלים לעיני כל באי עולם את עלייתם המתמדת של ישראל, את ההקשר הרחב בו אנו פועלים, והקשר זה שלעולם קיים הוא הנותן לנו את הכח להילחם ולנצח את כל אויבינו מימות החשמונאים עד לימות המשיח.
שבת שלום