" זה הוא שאמר הכתוב 'אין קדוש כד' כי אין בלתך' הכתוב מדבר כנגד קדושתו של הקב"ה לפי שמצינו דברים הרבה שנקראו קדושים – המלאכים נקראו קדושים שנאמר 'אל נערץ בסוד קדושים רבה'; השמים נקראו קדושים שנאמר 'השקיפה ממעון קדשך מן השמים'; הנביאים נקראו קדושים שנאמר 'כי איש אלקים קדוש הוא'; הצדיקים נקראו קדושים שנאמר 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו…; ישראל נקראו קדושים שנאמר 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש; השבתות נקראו קדושים שנאמר 'ושמרתם את השבת כי קדש היא'…יכול שקדושתו של מי שאמר והיה העולם כיוצא בהן, תלמוד לומר 'אין קדוש כד' ' קדושתו למעלה מן הכל – הוא קדוש שנאמר 'ואתה קדוש', ושמו קדוש שנאמר 'התהללו בשם קדשו'… ואף על פי כן מרוב חיבתן של ישראל קראן קדושים ולפיכך הוא אומר למשה אני קדוש ומחנותי קדושים, קדש את ישראל ואמור להן שיהיו קדושים כדי שאשרה שכינתי ביניהן, מנין? ממה שקרינו בעניין 'קדושים תהיו כי קדוש אני ד' ' " (מדרש הגדול קדושים).

חז"ל אומרים 'אתם קרויים אדם', וכי אומות העולם אינם בני אדם? החידוש של חז"ל הוא שאנו 'קרויים' כלומר שאנו מוציאים אל הפועל את כל סגולת האדם. כשהקב"ה קורא למישהו, הוא מציין כי כל הווית חייו בנויה על פי קריאה זו. כך אנו קוראים בספר ההיסטוריה של עם ישראל על פי קנה המידה של ישראל נקראו קדושים. עם ישראל קרויים קדושים. אין הקדושה בנו רק פוטנציאל, אין הקדושה בנו רק בכח, אלא היא מופיעה כל הזמן. בתור עם אנו 'גוי קדוש', לאור קביעה אלוקית זו עלינו להתבונן על כל ההיסטוריה שלנו ולראות כיצד הקדושה מובעת דרכנו. כשאנו חוטאים חלילה, הקדושה מתעלה לשמי שמים ואנו יוצאים לגלות. הקדושה היא המנחה את כל מהלכינו ותמיד אנו קרויים קדושים, השינוי בין גלות לגאולה הוא באופן בו אנו חיים את יכולת הקדושה להתגלות דרכנו.

אבל אנו מצווים מהקב"ה להיות קדושים. אותה קדושה עליונה העומדת למעלה מן העולם ומתבטאת דרכנו, הופכת להיות מצוה, 'קדושים תהיו'. אל תסתפקו ברמת הקדושה שהקב"ה הנחיל לנו, אלא היו קדושים. הציווי 'קדושים תהיו' נוגע למעבר מעם שלם לכל יחיד ויחיד. כל אחד מצווה להיות קדוש, לא רק הצדיקים, לא רק הנביאים, אלא כל אחד ואחת מצווה להיות קדוש. ואמר ליה רב נחמן לר' יצחק מאי דכתיב 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר? אמר לו הכי (כך) אמר רבי יוחנן, אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. (תענית ה.). המצוה באה כדי שהקב"ה ישרה שכינתו בתוכנו, כדי שנזכה למעלת 'בקרבך קדוש'. כל המהלכים העליונים, המכונים 'ירושלים של מעלה', מתגלים בחיבור עם ירושלים של מטה, העיר שחוברה לה יחדיו. הקב"ה לא נכנס בירושלים של מעלה עד שעם ישראל בונה את ירושלים של מטה, וכדי לבנות את ירושלים של מטה אנו צריכים להיות במדרגה של קדושה הנמצאת בקרבנו. כדי לבנות את ירושלים איננו יכולים להסתפק בקדושה העומדת מעל החיים, קדושה כזו מכריחה אותנו לצאת לגלות, כי איננו מסוגלים לחיות בארץ ישראל וירושלים, ללא הקדושה המופיעה בתוך החיים, 'בקרבך'. כדי שהקדושה תהיה בקרבנו צריך כל אחד ואחד להיקרא קדוש, צריך כל אחד לתבוע מעצמו להביע בכל מארג חייו את הקדושה העליונה, עד כדי כך שהיא תקיף את הנשמה ואת הגוף בחוברת, את ירושלים של מטה ושל מעלה, ואז אנו זוכים להשראת שכינה.

הקדושה העליונה של הקב"ה שאמר והיה העולם, יוצרת בעולם תסיסה אדירה של התעלות, עד שאי אפשר לפענח את סוד העולם בלא שכלול העולם הבא בעקבות הקדושה. הקדושה מחברת אותנו אל מעל לכל העולמות, אל החפץ המקורי שאינו מוגבל וממילא מופיע בהכל. אז אנו חיים על פי החפץ האלוקי, ורק כך אנו מגלים חפץ זה בעולם.

מדינת ישראל היא שלב בגילוי של 'בקרבך קדוש'. עם ישראל זוכה לחזור ולהיות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' ונכנס לשלב בו התביעה היא ממשית מכל אחד ואחת, לחיות על פי קנה המידה הזה של הקדושה, קדושה המופיעה בעולם החומרי, שמתוכה מתגלה בניין ירושלים. ככל שאנו מרבים יותר בקדושה, כך ירושלים של מטה הולכת ונבנית, כך ירושלים של מעלה מתגלה בעולם, וכך העולם כולו מגלה את מי שאמר והיה העולם, עד שהעולם כולו מגלה את היותו בנוי לחלוטין על פי חפץ ד'.

שבת שלום