השמחה בתרומת הנשים – לפרשת ויקהל ושקלים

השמחה בתרומת הנשים – לפרשת ויקהל ושקלים

" 'ויבאו האנשים על הנשים'. מלמד שהיו הנשים מקדימין לאנשים, לפיכך זכו נשים של אותו הדור יתר מן האנשים, שאלו נכנסו לארץ ואלו לא נכנסו" (מדרש הגדול ויקהל)

חז"ל מתארים את השמחה הגדולה שעם ישראל שמח כששמע את בשורת השראת השכינה. השמחה כפולה היתה – על עצם השראת השכינה ועל כפרת עוון העגל. השמחה הגדולה יצרה זריזות גדולה, כי כדי להזדרז צריך אמון גדול בכוחותיך וצריך קשר אל תוכן העומד למעלה מחיי היומיום. הזריזות היא מצב נפש בו אדם חי את חייו על פי קנה מידה של תוכן פנימי, חיים אלה מהווים את נקודת המוקד של חייו וכל המעקשים המעשיים אינם מעכבים את המימוש ואינם מפרים את עומק הקשר אל הפנים. אדם זריז הוא אדם שאינו מאבד את המרכז של חייו בשל פגישה עם צדדים חומריים או מעשיים המעכבים אותו מלהוציא את רצונו אל הפועל. האמון הגדול מזרים חיים הבנויים על פי המאוויים הפנימיים ולכן הוא זריז. אין הזריזות צורה של הגעה לתוצאה בצורה מהירה אלא תכונת חיים של הבעת חיים פנימיים. אם אדם לא אחוז לחלוטין במאווייו הפנימיים, הרי שהמפגשים המעשיים ממלאים אותו חשבונות רבים וגורמים לו להתפזר, עד שהוא שוכח את נקודת המיקוד שלו. כדי לא להתיירא מהניגוד שעלול להיווצר במפגש עם החוץ אדם צריך להאמין בעצמו, בחייו, בקשר שלו אל הפנים, בהיות שייכות זו האמת של חייו.

בשורת השראת השכינה יצרה מצב של קשר חיים אל גובה גדול שהתאפשרה מכח ודאות מחילת העוון, כי ללא מחילת העוון היינו מסתפקים שמא איננו שייכים למדרגה זו. השמחה חשפה את האמון שלנו בשייכות שלנו לגודל זה וממילא הופיעה זריזות: מגיד הכתוב שכיון שנתבשרו ישראל במחילת אותו עוון ושביקש מהן הקב"ה לבנות משכן כדי להשרות שכינתו ביניהן שמחו שמחה יתירה ויצאו כולן בזריזות מיד להביא כל ממונם, הדא הוא דכתיב 'ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אותו' ולפי שהתנדבו בכל ליבם ובכל רוחם לפיכך עתיד הקב"ה לחדש להן לב ורוח וכן הוא אומר 'ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם'.  (שם).

הנשים לא חטאו בחטא העגל, הלכו וביקשו מהן ולא נתנו להם, לפיכך זכו נשיו של אותו הדור ליכנס לארץ ישראל וגברים לא זכו. (שם פרשת כי תישא). הנשים לא חטאו בחטא העגל ואולי לכן הן פטורות ממחצית השקל, ומכל מקום הן מזדרזות יותר בבניין בית המקדש. היינו מצפים שהגברים יזדרזו יותר, בכדי לכפר על עוונותיהם, ועם כל הזריזות המשותפת להביא את כל הממון, עדיין הנשים מקדימות את הגברים

הזריזות הפנימית מזכה את כולנו בלב חדשה ורוח חדשה, אבל כדי להיכנס לארץ ישראל צריכה להיבנות יכולת להוציא את הזריזות הזו אל הפועל, ובזה הנשים מקדימות את האנשים. הזריזות הפנימית מבררת את השייכות הפנימית שלנו לעולם הרוח העליון, אבל כשאנו מצליחים לעמול ולהתגבר על כל מכשול חיצוני, אנו יוצרים יחס עמוק אל הגוף, הגוף אינו מנוגד לנשמה אלא הופך להיות כלי וגילוי של הנשמה. ארץ ישראל מגלה את קשר החיים של ההווה עם העתיד הגדול. הנשים שייכות למדרגה עליונה- יכולת הבעה בהווה את כל גודל העתיד, יכולת יצירת אמון בגוף מתוך עדינות של קודש. הנשים לא חטאו בחטא העגל, לכן נשאר בהם רושם מהתיקון העליון שלפני חטא אדם הראשון. זו מדרגתן שבזכותה הן מקדימות את הגברים.

נתינת מחצית השקל יוצרת כפרה לכלל ישראל. הופעת ערך כללי משותף, מכנה משותף עמוק של שייכות ל'ושכנתי בתוכם', יוצרת קשר חי אל מה שלמעלה מקשיי החיים הפרטיים, למעלה מהמעכבים להוציא את הפועל את כל הרצונות הגדולים. עצם נתינת מחצית השקל יוצרת שמחה ההולכת ומתגברת לקראת 'לך כנוס את כל היהודים' של ימי הפוריםפורים, בהם אנו מוציאים לפועל את תכונת השמחה במשלוח המנות ובמתנות לאביונים, ומגיעה לשיאה ביצירת ההוויה האחת שלנו בפסח עת מתגלה עלינו 'אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח'.

שבת שלום

 

השארת תגובה