על תיקון, בריאות ונורמאליות – לפרשת כי תישא

" 'ונתנו איש כופר נפשו' אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן הרשע לשקול שקלים בישראל, לפיכך הקדים הקב"ה שקליהן לשקליו, והיינו דתנן 'באחד באדר משמיעין על השקלים' " (מדרש הגדול כי תישא, על פי הגמרא במגילה יג: )

המקדש בנוי על היכולת להבנות את מעשה בראשית מחדש. יודע היה בצלאל אותיות שנבראו בהן שמים וארץ… חביב הוא בית המקדש כמעשה בראשית (מדרש הגדול שם). האותיות הן מקור המחשבות הגלויות, הן ראשית המילים. כוללות הן בחובן מרחבים גדולים המצטמצמים והולכים ככל שהמחשבה הגלויה הולכת ומדברת אותן. היכולת לחזור אל האותיות היא היכולת לחזור אל אבני היסוד המקוריים של חפץ הבריאה העליון, הבלתי גבולי. בית המקדש בנוי על פי קנה מידה חופשי הקשוב אל הרצון הבלתי גבולי המתגלה אך בקצהו באותיות המחשבה. קנה מידה זה מחייב עצמיות מוחלטת וחרות מכל שעבוד חיצוני לקנה מידה מוגבל. מגלה הוא את הרצון הגנוז בבריאה, ועל ידי גילוי זה הופך הוא את הנהגת העולם להנהגה בה הנורמאליות בנויה על פי קנה מידה אלוקי המוציא תמיד את העולם לחופש.

כשהקב"ה מצווה לתת את מחצית השקל, הוא קושר כל יחיד מישראל לקנה מידה זה. מתוך מודעות לחיוניות האישית המתגלה בעשירים ובעניים, מופיע קנה המידה וההקשר. 'העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט'. אין התורה מתעלמת מההבדלים שבין בני אדם, יש מקום אמיתי לכל ההבדלים, המתעצמים דווקא מתוך ההקשר הרחב יותר, הקשר אל עולם עלום העומד למעלה מכל ביטוי פרטי. כל אחד נותן מחצית השקל ולא שקל שלם. המצע לחיים הגלויים, אותה תשתית רחבה ושוויונית מתגלה רק באופן חלקי. מהותה עצמה נובעת מההיעלם המנביע את הכל. כשם שהאותיות עצמן הן קצה של גילוי של מה שלמעלה מכל אות, והאותיות עצמן רק מסמנות לנו תנועות אדירות רחבות היקף שאינן ניתנות לביטוי, כך מחצית השקל היא אות וסימן לתנועות רחבות מלאות עושר. כשהאותיות מתקבצות למחשבות גלויות, הן יוצאות לפעולה גלויה בעולם, וכך כשמתכנסות המחשבות העלומות לכלל פעולה הן מופיעות בהבדלים הפרטיים שבין אדם לאדם. אכן ללא האותיות לא היה לנו חיבור אל מה שלמעלה מן האותיות. צירוף האותיות לכלל הגלמה ומעשה נובע מהקישור לצל-אל, לאותו כיסוי והעלמה היוצרים את העולם בחפץ טמיר ונעלם. משה רבינו התקשה במחצית השקל עד שהראה לו הקב"ה מטבע של אש. יכולת הדיוק של 'למכסה עתיק', של הכיסוי וההעתקה עם השייכות העמוקה למקור הנביעה נזקקת לעזר מגבוה, לאותו מטבע של אש. עזר זה אינו מחליש את בחירתו של האדם אלא מגלה את השותפות העמוקה, את עומק השייכות והאחדות שלנו עם רבונו של עולם.

המן הרשע התמכר לשיא השיאים של עשייתו של האדם, ל'עשרת אלפים ככיר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה'. לכאורה יש עוצמה יותר גדולה בריבוי העשיה, ביכולת לעשות ללא גבול. אך ממקור 'מי שאמר והיה העולם' מתברר ערך העשייה הגדול יותר של אלה הקשורים בכל חייהם לבית המקדש, לקנה מידה של יסוד החידוש והתיקון המסוגל לכפר על הנפשות, לנקות תדיר ולהתחיל מחדש, לטהר את העולם מכל חטאיו, לטהר את ישראל אפילו מחטא העגל, ולגלות את ערך כל המעשים כהבעה של חפץ ורצון עליון. הקב"ה המקדים את שקליהן של ישראל, מגלה כי גם אם לכאורה נראה רשעה המתנשאת להתגבר ולהעלות את ערכה בהיותה מעצימה את היכולת האנושית, הרי שיכולת זו מוגבלת אל קנה מידה עולמי חלקי וקטן שאינו נוגע באותה מחצית עליונה עלומה. ריש לקיש מדייק בלשונו 'הקדים שקליהן'. למרות שאנו נותנים רק מחצית השקל, הרי שבנתינה זו עצמה אנו מחברים את הגלוי עם העלום, את המחצית המסוגלת להתגלות עם כל מה שעומד למעלה מכל גילוי, עד ש'שקל אשא בבית נכון ונישא'.

באחד באדר משמיעין על השקלים. לפני הנתינה בפועל יש שבועיים של השמעה, של רוממות ברוח המתנשאת מעל לגבול המעשי. שבועיים אלה הם שבועיים של חיבור אל הנעלם, המקדים באופן מהותי את עשרת אלפים כיכר הכסף של המן. בראשית בריאת העולם כבר גלוי וצפוי כל העתיד להיות. הקב"ה המצווה אותנו לתת מחצית השקל מגלה כי כל המחשבות העולות על לב אדם לכלותינו חלילה, אינן מחשבות כליה אלא תביעת ריכוז שלנו באותה נקודה נעלמת שהיא מקור חיינו ומקור הבריאות שלנו. זוהי קריאה לקביעת נורמאליות על בסיס הקודש הנעלם, תביעה לבחירה חופשית באמת הבונה עולם מלא חידוש, עולם המגלה שכל כולו עד אחרון פרטיו הינן בריותיו של הקב"ה, וכל הנפילות של כל אחד אינן אלא שלבים של גילוי צמאון אדיר אינסופי. אנו שבים אל בריאותינו- בריאתנו, ואנו מתמלאים אהבה וחיבה אל הכל ממש, מתמלאים שמחה המתרבה בכל עת. וכשאנו קוראים את פרשיות המשכן, מגלים אנו כי העראיות שורשה בקביעות עליונה המתגברת על כל מכשול, עד שאריכות הזמן אינה חוצצת בפני האור הגדול. בשנה מעוברת אנו זוכים לטעום מעין אריכות הזמן העתידה, המגלה את אי הגבוליות של העולם, ומתגלה תשוקתנו לבניית מקדש, בתור תוכן בלתי גבולי הקבוע בנשמתנו וממלא אותנו שמחה ההולכת ועולה, מתפרצת מעל כל גבול ומידה באהבה גדולה הנובעת ממקור הקודש.

השארת תגובה