" 'ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף'. רבי אליעזר אומר: דרך – כדי לייגען שנאמר 'עינה בדרך כוחי', המדבר – כדי לצרפן שנאמר 'המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב', ים סוף – כדי לנסותן שנאמר 'וימרו על ים בים סוף'. רבי יהושע אומר: דרך – כדי ליתן להם תורה שנאמר 'בכל הדרך אשר ציוה ד' אלוקיכם אתכם תלכו' ואומר 'ודרך חיים תוכחות מוסר', המדבר – כדי להאכילן מן שנאמר 'המאכילך מן במדבר', ים סוף – לעשות להן ניסים וגבורות שנאמר 'נוראות על ים סוף' ואומר 'ויגער בים סוף ויחרב'. " (מדרש הגדול בשלח)

הדרך הקצרה לארץ ישראל אינה מאפשרת להוציא אל הפועל את כל כוחות החיים הנדרשים כדי לרשת את הארץ. אמר הקב"ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשיו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטלין מן התורה, אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן. מכאן היה  רשב"י אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן. (מדרש הגדול שם). בשני אופנים מכין אותנו הקב"ה לקראת ארץ ישראל, על ידי ניקוי כל הסיגים שנשארו בנו מעבדות מצרים ועל ידי העלאה למדרגה עליונה יותר המסוגלת לרשת את הארץ. רבי אליעזר מברר כי המדבר הוא גמר הבירור של יציאת מצרים. הקב"ה מוליך אותנו בדרך כדי לייגע אותנו, 'עינה בדרך כוחי'. העינוי של עבודת הפרך שבמצרים, של חיים ללא תכלית, חיים ללא טעם, הוא עינוי הגורם לאבד את טעם החיים ואת חפץ החיים. לעומתם הדרך, מסגלת אותנו לרומם את החיים אל מבט המאמין בחיים, מבט שאינו נושא עיניים אל הסוף, אל ההגעה למחוז החפץ, אלא מאמין בתהליך, ויותר מכך – מאמין בדרך ארוכה אף אם אין ניכר בכל שלב טעמה של הדרך ומחוז החפץ. העינוי הגדול של המדבר מוציא מאיתנו את המבט המקטין של העבדות, והופך אותנו להיות יונקים ממדרגת משה 'ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו'.

אך עדיין נשארו בנו סיגים ולכן הדרך מתרחשת במדבר, 'דרך המדבר'. המדבר מצרף אותנו, מוציא מאיתנו את הסיגים שנשארו בנו מכוח המפגש עם טומאת מצרים. המדבר יוצר מצב בו  אנו דבקים בקב"ה באופן מוחלט עם לב פתוח שאינו מוגבל, עד שנהיינו כל כולנו עם רבש"ע, 'אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד'. להיות במדבר ולהיות נתונים לחלוטין לחסדו והנחייתו של הקב"ה, להיות ללא מסלול ברור, ללא תוואי ודרך אנושית, אלא בנסיעה על פי ד', מצרפת אותנו ומעלה אותנו למדרגה של מוכנות לצאת לחלוטין ממצרים ולהיות 'גוי אחד בארץ'.

כל זה לא היה יכול לצאת אל הפועל לולי הקב"ה היה מנסה אותנו. ניסיון הוא יצירת מצב בו כוחות החיים העומדים בסף החיים מתפרצים ועולים על פני השטח כתוצאה מהצורך הגדול להופיע אותם. בים סוף – אומר רבי אליעזר – הונחה התשתית והועמד המסד לכל אותה תנועה אדירה של 'דרך המדבר'. הניסיון של ים סוף אינו אירוע חד פעמי, אלא פתיחת צוהר לעומק החיים המתרחשים בישראל, חיים שהסתתרו כתוצאה מהשעבוד. מכות מצרים ביררו את ההבדל בין ישראל למצרים מאליהם, ללא פעולה של מצרים וללא פעולה של ישראל. השנאה הגדולה של מצרים לישראל יצאה אל הפועל ברדיפה אחריהם, וקדושתם של ישראל יצאה אל הפועל בפעולה הגדולה של הכניסה לים מתוך אמונה, 'מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל וייסעו'.

אך רבי יהושע רואה את היציאה ממצרים כמדרגה מוחלטת. ברגע שיצאנו ממצרים כבר מפכים בנו חיים עצמיים שלנו. השלבים של 'דרך המדבר ים סוף', באו כדי לנטוע בנו מדרגות חדשות שמכוחם נהיה ראויים לארץ ישראל. לפי רבי אליעזר, אם אך נינתק מזוהמת מצרים, נהיה ראויים להיכנס לארץ ישראל. לפי רבי יהושע, אנו זקוקים למדרגות עליונות יותר, חדשות, כדי לזכות ולרשת את ארץ ישראל. הדרך אינה זו הפיסית, אלא דרכה של התורה עצמה, הנקראת דרך. התורה היא עומק האור המונח בדרך שאינה משועבדת כלל לשום חשבון אנושי. דרך זו אינה מייגעת, אינה מכריחה את האדם לעמוד כל הזמן ולשאוב חיים ממקורו הפנימי, בחזרה בתשובה שלמה המוציאה כוחות נשמה אל הפועל. התורה עצמה מאירה ומנחמת. התורה יוצרת מצב בו היקף החיים כל כך גדול עד שממילא הכל מתעלה. התורה נפגשת עם הסגולה הפנימית שלנו המצפה לאור זה בכדי להופיע באופן ממילאי. זוהי השמחה הגדולה של 'ישמח משה במתנת חלקו… ושני לוחות אבנים הוריד בידו'. המדבר בא להוסיף בנו מדרגה של אכילה קדושה המגלה כי כל החיים כולם אכן מתאימים לתורה. גם כשניכנס לארץ ונפסיק לאכול מן, גם כשנעסוק בשדה וכרם, לא נבטל מהתורה. אכן ההקדמה לכל זה הוא בים סוף. כל הרגשת הצרה והדוחק שעל הים, באו כדי לאפשר לנו לראות את ניסי ד' וגבורתו, ו'שירה חדשה שבחו גאולים על שפת הים יחד כולם הודו והמליכו ואמרו ד' ימלוך לעולם ועד'.

השבת מעלה אותנו ומנקה אותנו מכל הקטנות שדבקה בנו בימות החול, אך יותר מכך – היא מכשירה אותנו לגאולה, לקדושה ולחיי העולם הבא, ומעלה אותנו לשירת העתיד, 'ונודה לך שיר חדש על גאולתינו ופדות נפשינו'.

שבת שלום