מפעלות אלוקים ומפעלות הוי'ה – לפרשת וישב

"זה הוא שאמר הכתוב 'לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם', נאמר הפסוק הזה כנגד עלילות שהקב"ה מנהג בהן את עולמו, והיא אחת מארבע מידות שאין נאה לבשר ודם להשתמש בהן אלא לקב"ה בלבד ואלו הן – קנאה ונקמה, גאות ועלילה… ואומר 'כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות'. תדע לך שהוא כן, בוא וראה היאך בא בעלילה על ישראל להורידם למצרים לקיים מה שנאמר 'ידע תדע כי גר יהיה זרעך', נתן קנאה בין יוסף לאחיו ומשכו למצרים כדי שירדו כולם אחריו…" (מדרש הגדול וישב)

הנהגות עמוקות לרבנו של עולם על מנת להביא את העולם כולו אל סוד יחודו, אל אורו של משיח. 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם – יתברך שמו של הקב"ה שאין מחשבותיו כמחשבות בשר ודם. כיצד? היו השבטים עסוקים במכירת יוסף, ויוסף עוסק בעבודתו, ויעקב אבינו עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה עוסק ליקח לו אישה, והקב"ה עוסק באורו של מלך המשיח' (שם). המחשבות העמוקות עומדות למעלה מסדרי זמנים, שמתוכם הולכת הנהגת ד' ומתבררת בעולם. ההנהגות המתגלות בהיסטוריה נובעות מעומק המחשבה החובקת כל, אך המחשבה עצמה עומדת למעלה מהן.

בהנהגת העולם מתגלה הקנאה כחוסר ויתור, כאי נתינת מקום לקטנות ועיוורון להופיע. כשמתגבר הרשע בעולם מופיעה הנהגה עמוקה של נקמה, של התגברות של הטוב לא רק בתור תביעה, בתור קנאה, אלא בתור מופיעה וחותרת להעלות את המציאות בגבורה עליונה, 'א-ל קנא ונוקם'. אי הויתור על שאיפת גדלותה של המציאות והגבורה שאינה מותירה מקום לרע לשלוט, אינן יכולות לבוא מתוך קנה מידה אנושי. כל קנה מידה אנושי מציג טוב שגם אם הוא רחב לאין שיעור מהקטנות המופיעה מולו, עדיין הוא גודל יחסי. כל קנה מידה אנושי הנלחם ברע אינו מסוגל לדייק את גבולות הרע וממילא לחשוף ולהציל את תמצית הטוב הגנוזה בו. רק מבט אינסופי מסוגל להצמיח טוב מוחלט, טוב שאליו נדבקים כל ניצוצות הטוב הפזורים במעמקים, שהנקמה מעלה. בסידורי הספרדים מובא רמז "א-ל נקמות הוי'ה, א-ל נקמות הופיע", ר"ת אנ"י אנ"ה. התפילה להופיע את נקמת ד' באה, כיחול לנקום את מיתתם של עשרת הרוגי מלכות, שנהרגו כדי לתקן את חטא מכירת יוסף על ידי עשרת אחיו, והד קולו של ראובן שאמר 'ואני, אנה אני בא', נשמע בראשי התיבות. נקמת ד' מחזירה את קידוש ד' להיות קנה המידה של העולם, וקידוש ד' מתגלה מתוך מסירות נפשם של הרוגי המלכות המתאחדים בקשר יחוד ד'. קשר זה מופיע בחיים דרך ישראל המאוחדים, אותה חטיבה אחת שנפגמה עקב מכירת יוסף. אך קינתו של ראובן 'אנה אני בא' משמרת אצלנו את תביעת האחדות, שלכן ראויים אנו להתפלל לנקמת ד' המעלה את העולם.

שלילת הרע בשני ערכיו, שלילת הקטנות בקנאה, ושלילת הנהגת הרע בנקמה, מתגלה בחיוב בגאות ובעלילה. גאות ד' היא התגברות טוב שאין המציאות לכאורה מסוגלת לשאת. כגאות הים הפורץ את מסגרותיו, כן גאות ד' המתגלה עלינו, 'על ישראל גאוותו', פורצת את מסגרי המציאות ותובעת טוב עליון. טוב עליון זה מגלה את עומק מחשבת ד'. אכן מחשבה זו מתגלה דרך עלילות, דרך מפעלות אלוקים. לא רק פעולות יש כאן אלא מפעל, תכונת הפעולה כשם עצם. עצמה של ההיסטוריה מתגלה במתווה של עלילות רבות המצטרפות להיות תוכן אחד המתקן את הכל. בשלב הראשון, אותה מחשבה עליונה של אורו של משיח אינה מתגלה כחלק מסיפור ההיסטוריה. הגם שנולד פרץ, הגם שלידה זו היתה בהתפרצות העומדת בניגוד לכל חוק רגיל וסדר מוסרי נתפש,  אין מבין ורואה את משמעות ההתפרצות הזו. דורות יחלפו עד ש'בן פרצי' יתגלה כמלך ישראל וכמשיח. בפרשתנו נוצרה התפרצות שאינה מפוענחת, ואינה נכנסת לתוך מתווה העלילה. כדי להבין את העלילה עצמה עלינו ללכת, לצאת ממסגרי הסובייקט, להתבונן ולראות את תכונת ההיסטוריה את מפעלות אלוקים. אבל כדי להיות קשור לאורו של משיח עלינו להתפתח יותר, לא להסתפק בראיה, אלא להתרומם לחזון נבואי, לא להסתפק בגילוי שם אלוקים, בעל הכוחות כולם, אלא להתרומם לשם הוי'ה "לכו חזו מפעלות הוי'ה אשר שם שמות בארץ".

הפרשה שלנו מתחילה את הנהגת העלילות, את המציאות ההיסטורית המסובכת שאין אפשרות להבינה אם עוצרים אנו באמצע מהלך. רק בירידה לגלות מצרים אנו רואים את עבותות האהבה בהם משך הקב"ה אותנו לשם, רק אז אנו רואים את קיום העצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך'.  אך כשמגיעים לתמציתם של כל ניסי העבר, אל נס שאיננו מחדש לכאורה מדרגה אלא עומד אחר סוף כל הניסים – נס חנוכה – אנו נחשפים למדרגה חדשה. את ניסי הגלות והגאולה חגגנו כשראינו את העלילה העמוקה של מפעלות אלוקים. אך ראיה זו עדיין מפענחת את מה שהיה, אין היא מסוגלת לראות מתוכה את המשך המהלך. אסתר סוף הניסים שניתנו להיכתב, שניתנו לאיזו עצירה המסוגלת לסכם ולקבע את מה שהיה, לראות את העלילה. חנוכה הבא אחרי כל הניסים, מגלה לא רק על עצמו, אלא על כל הניסים שקדמו לו, ולא רק על מה שקדם, אלא על מה שיהיה. בנס חנוכה הצלחנו לפעול את מפעלות הוי'ה, ולכן אנו מבקשים 'חשוף זרוע קדשך', הזרוע המוליכה את העולם אל היחוד העליון, אל הארת המשיח הולכת ונחשפת מכח הארת חנוכה, הופכת להיות עלילת ההיסטוריה עצמה ומקרבת את קץ הישועה.

שבת שלום וחג שמח.

השארת תגובה