האמת והשלום – לפרשת וישלח

"זה הוא שאמר הכתוב 'שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים' למה הוא קורא לכנסת ישראל שולמית? אמר רבי ברכיה: מפני שהכהנים מטילין לה שלום בכל יום, שנאמר 'וישם לך שלום'. דבר אחר: שהיא שלמה ותמימה לבוראה. דבר אחר: שעתיד להושיבה בנוה שלום שנאמר 'וישב עמי בנוה שלום'. אמר רבי ברכיה: ארבעה פעמים הוא אומר בפסוק הזה שובי שובי, כנגד ארבעה מלכויות שהן משדלין את ישראל ואומרין להן שובו אצלנו ואנו עושין אתכם דוכסין ואפרוכין… וישראל אומרין להן: 'מה תחזו בשולמית כמחול המחנים'. מהו 'כמחולת המחנים'? אומרין להן כלום יש לכם תורה שניתנה במחולות וקולי קולות ומחנה שכינה מלמעלה… ומחנה ישראל מלמטה… דבר אחר מהו כמחולת המחנים? אומרין להן ישראל: כלום יש בכם מי שיכול לעשות, כשם שעשה אלישע שהוא מאבל מחולה שהחיה את המת, או שמא אלוהיכם יכול לעשות כשם שעשה הקב"ה ליעקב שזימן לו מלאכים ללוותו והקיפו אותו שתי מחנות של מלאכי השרת, מנין? ממה שכתוב למעלה מן העניין ויקרא שם המקום ההוא מחניים'… אמר רבי יודן נטל מאלו ושלח פרוזבין (שלוחים) לפניו, הדא הוא דכתיב 'וישלח יעקב מלאכים' " (מדרש הגדול וישלח)

בשלוש רמות הולכת ומתגלה כנסת ישראל בעולם. כנסת ישראל היא השולמית, לכנסת ישראל מציעים 'שובי', אך כנסת ישראל עצמה, שהיא 'כמחולת המחניים', חיה חיים פנימיים היוצרים צורת קשרים אחרת ממה שמצפות ארבעת המלכויות.

מידתו של יעקב היא האמת, אמת עמוקה ומקיפה המתגלה בצורה מסובכת מאד. יעקב נאלץ לגנוב ברכות המגיעות לו בדין, יעקב נאלץ לסבול מאד על מנת לקבל את שכרו המגיע לו מיד לבן, ועם כל זה – 'תתן אמת ליעקב', אמת היא מידתו היסודית. מהי האמת הזו? זהו מבט המקיף את כל המציאות וחפץ להוציא את האמת המקיפה הזו אל הפועל גם במקומות שאינם בנויים לכאורה על פי קנה מידה מקיף זה. חוסר ההתאמה הגלוי יוצר את הסיבוך המגלה לבסוף את היושר, כך הוא אומר יצחק לבסוף 'גם ברוך יהיה', כך מודה עשיו בפרשתנו ליעקב על הברכות. בפרשה שלנו משתכללת האמת ומופיעה דרך השלום. השלום אינו מעשה של פשרנות אלא יצירת סבלנות גדולה, המאתגרת את האמת ותובעת ממנה להשתכלל, לסגל אותה להיות מובעת באופנים רבים, המעלים את המציאות דווקא מתוך עומק האמון הבלתי מסויג שהמציאות ראויה לגדול.

כנסת ישראל נקראת שולמית. השלום שלנו נובע מאור העתיד, מ'נוה שלום' בו אנו עתידים להיות ולצאת אל הפועל, השלום נובע מהיותנו שלמים ותמימים לבוראנו, ושלמות זו היא התובעת מאיתנו לחיות בשלום עם כל ברואיו, לתבוע שלום נצחי מכל הבריאה, עד שיגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, עד שיכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. שלום זה, בו מברכים אותנו הכהנים יום יום הוא המנחה את כל צעדינו, איך להוציא אל הפועל מתוך הקשבה לעולם את השלמות והתמימות לבוראנו. שלום זה כל כך חודר, עד שאוניברסאליות זו ושאיפת תיקון עולם זה הולכים וחודרים לעולם, באופן שמיטשטש ההבדל שבין קודש לחול, בין נצחיות לזמניות, בין אמת המתגלה בשלום לבין שקר המתעטף בשלום. ואומות העולם אומרים לנו 'שובי שובי השולמית'.

אך מתווה השלום של כנסת ישראל שונה. נובע הוא מבחינה עליונה של 'כמחולת המחניים'. כפל המחנות, המחבר את העולמות העליונים עם התחתונים כפי שהופיע במתן תורה, מתגלה בתביעת החיים הנצחיים גם ברמה האישית, כפי שנתחדשה על ידי אלישע. שלום במחנה התחתון יכול להופיע רק אם הוא השתקפות של המחנה העליון, ואין אפשרות לתבוע חיים עליונים כל כך של שלום, בלי להיות קשוב למחניים המתגלים דרכנו. כשבאים לטשטש את ערכו של עם ישראל ולבנות את ערכו רק על פי 'מחנה של מטה', רק על פי ההווה והגלוי לא ייכון שלום אמתי, כי השלום הוא הופעת האמת העליונה של תורת אמת בתוך המציאות. גילוי ערכה האמתי של המציאות אינו יכול להימדד על פי קנה מידה של ההווה בלבד.

את יעקב אבינו מקיפים מחנות מלאכים. המלאכים, אותן מגמות אלוקיות עליונות המתגלות בתור מגמות של ארץ ישראל ושל חוץ לארץ, של עתיד רחוק ושל הווה קרוב, הם המסוגלים לבנות מתווה חדש של שלום. יעקב אבינו שולח מלאכים לפניו. אין הוא מתייאש מאחיו, אין הוא מתייאש מהשלום, אך יודע הוא שאת השלום הוא זה שצריך להוביל, ורק כשיכיר עשיו בכוחו המיוחד העתידי, רק אז יבוא שלום ויודה לו עשיו על הברכות. עשיו חשב שהברכות בנויות על ערכי הווה, ועתה, כשנשלחו אליו מלאכי מרום, הבין עשיו שההווה, המחנה של מטה, הוא קצה מגילוי של ערכים משוכללים יותר, שרק מתוך היניקה מהם מתיישבות הסתירות וסרים הניגודים. להרף עין מתעלה עשיו ונושק את יעקב ואומר לו אחי יהי לך אשר לך… לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו של יעקב, היכן נתאוששו בידו? כאן! (מדרש הגדול)

שבת שלום.

 

השארת תגובה