" 'ופרצת ימה וקדמה' מלמד שניתנה לו נחלה שאין לה מצרים. מכאן אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים שנאמר 'אז תתענג על ד' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך', לא כאברהם דכתיב ביה 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה' ולא כיצחק דכתיב ביה 'כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל' אלא כיעקב דכתיב ביה 'ופרצת ימה וקדמה' לכך נאמר 'והאכלתיך נחלת יעקב אביך' " (מדרש הגדול ויצא)
מהותה של הנחלה היא הקביעות הנצחית, אין היא תלויה בבחירתו של אדם או במעשיו, אין היא משתנה מאמיתתה, נחלה היא, מתמידה וקבועה. בתוך טבעה של המחשבה מונח הכשרון לקלוט את ברקי ההופעות העליונות שאינן גבוליות. כשיורדות מחשבות אלה אל העולם המוגבל נעלמות הן ונגנזות בהיכל הפנימי, מופיעות הן מידי פעם בהתפרצות עליונה מלאת עוז אל המציאות, מתגלות הן בפרימתן את המציאות הגלויה והטבעית עד שממד של נס חקוק בהן, ממד של עראיות עליונה, הבאה מחוסר יכולת העולם לעמוד בהן. מחשבות אלה מקדמות את העולם, פותחות אותו אל עבר העתיד הרחוק יותר, תובעות מהעולם שכלול והתקדמות, אך הן כשלעצמן עלומות הן וכמוסות. מחשבות אלה והתפרצויות אלה מתגלות לכאורה, כמנוגדות והפכיות לכשרון הנחלה הקבועה והמתמידה.
המשיח הוא 'בן פרצי'. על מנת לתקן את הפרצות של הגלות נזקקים אנו לפריצה עליונה, 'גדור פרצי בבן פרצי'. סגולתו של המשיח היא היכולת לבנות עולם מלא, שאינו גבולי, עולם המותאם אל ההברקה העליונה הזו. הגלות באה מחמת הפער הגדול בין ברקי ההשגה העליונים לבין חוסר היכולת להעמיד עולם המותאם ומכוון לעומתם. פער זה יצר משבר עד שניבעו פרצות שסופן גלות. בית המקדש טומן בחובו את ברקי המחשבה העליונה הבלתי גבולית, והיוונים כשהתפרצו לבית המקדש וטמאוהו פרצו בו שלוש עשרה פרצות על מנת לעמעם את אי הגבוליות הזו, על מנת לטשטש את אי הגבוליות ולערבב את העולם שאינו מסוגל לעמוד אל מול אורות גנוזים אלה. אורות החנוכה המאירים בתחילת הלילה, הם אותם אורות עליונים גנוזים התובעים את גילוי השתוקקות העולם, את 'נפשי חולת אהבתך'. אורות אלה מעלים את העולם, מוסיפים והולכים מיום ליום, משנה לשנה ומדור לדור. המשיח הוא הארת הגילוי של התאמת העולם והתרחבותו באופן שיהיה מסוגל לעמוד תדיר ולקלוט את הברקים העליונים האלה בלא זעזוע.
יעקב אבינו השריש בנו את הכשרון הזה מראשית הווייתנו. שוכב יעקב בבית האלוקים ומובטחת לו נחלה קבועה שאינה משתנה, נחלה ללא מצרים. יעקב אבינו אינו בנוי על פעולה, על מדרגת בחירה, אלא על כשרון האחדות המסוגל להוליד שנים עשר שבטים שבכולם מופיע אור ד' ודרך כולם יחדיו מתגלה חפץ ד'. 'והנה ד' ניצב עליו'. כל המלאכים עולים ויורדים. כל אותם ברקי מחשבה עליונים מלאכיים, באים והולכים, אינם מגלים את המהות הקבועה העליונה, המגלה שהמציאות כולה מסוגלת להתרחב ללא גבול. החידוש של יעקב הוא 'והנה ד' ניצב עליו', זהו מקור נביעת חייו, זהו המקור ליכולתו להפוך את כל האבנים להיות אבן אחת שלמה ללא פירוד, וזהו המקור לנחלה הקבועה ונצחית המכילה בתוכה את אי הגבוליות, את 'ופרצת', נחלה שאין לה מצרים.
השבת היא האור הכללי של כל השבוע. המענג את השבת, מרומם את חייו הפרטיים אל הגובה של השבת. אין הוא מתענג בשבת אלא מענג אותה, כלומר מרים את כל ערך חייו להיות ראוי להיות גילוי של קדושת שבת העליונה. העונג מגלה את ההתאמה הפנימית שלו לרוממות זו. העונג מגלה כי בפנימיותו הוא מותאם ומכוון לאורה הבלתי גבולי של השבת, שהיא מעין עולם הבא, שכל כולה התעלות בלתי פוסקת, של עליה ממדרגה למדרגה ללא צורך בהפסקה, הנובעת מהמוגבלות העולמית. אדם זה מגלה, כי טבע החיים שלו אינו נעוץ בעולם הזה, אף על פי שחייו מתגלים בו. שורשם של החיים הוא הדבקות בד' אלוקינו, שמתוכה אנו יורדים אל העולם וחושפים גם בו את הדבקות, המרחיבה ומענגת את החיים. נחלת יעקב, שהינה ללא מצרים, מובטחת למענג את השבת. נחלה זו שהובטחה בבית המקדש, מבררת את החיוניות של המקדש להתנחלותנו בארץ ישראל, ולכן עם הופעת קדושת שבת עלינו, אנו מבקשים 'מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפיכה', ומובטחים כי 'ימין ושמאל תפרוצי ואת ד' תעריצי על יד איש בן פרצי ונשמחה ונגילה'.
שבת שלום