" 'והנה שלושה אנשים' – מאן נינהו  (מי הם) שלושה אנשים? אמר רב: מיכאל וגבריאל ורפאל. מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפות את אברהם, גבריאל שבא להפוך את סדום. והא כתיב 'ויבאו שני המלאכים סדומה'  (ולכאורה רק גבריאל היה צריך להגיע לסדום בכדי להפכה, ומדוע באו שניים)? דאזל מיכאל לשיזוביה ללוט. (שבא מיכאל להציל את לוט)… ותיסגי ליה בחד (ויספיק מלאך אחד לכל השליחויות) מאי טעמא שלושה? אמר מר: אין מלאך עושה שתי שליחויות" (מדרש הגדול וירא)

בד בבד עם בשורת לידת יצחק מתוודע אברהם להפיכתה של סדום. מידת האהבה של אברהם אבינו הלכה ונשתכללה בעקבות ברית המילה. אם לפני המילה הוא נבדל לחלוטין מסדום באמרו למלך סדום שלא יקח ממנו מאומה, הרי שבעקבות המילה הוא מסוגל לירד עד הדיוטא התחתונה ולתבוע להעלות את הכל וללמד זכות על הכל אפילו על סדום. כחום היום – מלמד שנקב הקב"ה חור אחד בגיהנם והרתיח את היום כדי לנסותו ולהוסיף על צערו (שם). הקב"ה מנסה את אברהם על מנת להוציא מן הכח אל הפועל מדרגת אהבה חדשה ומשוכללת, מדרגת אהבה המקיפה את הכל, אפילו לאותם אלו הראויים להיות בגיהנם, עד לאותם העובדים לאבק שברגליהם. כדי להגיע למדרגה זו הקב"ה מוציא חמה מנרתקה, מאיר את האור הגנוז הבלתי גבולי המסוגל להעלות את הכל, וכל זה מכוחו של גילוי האלוקות החדש שבא בעקבות ברית המילה. חקיקת האמונה גם בגוף מרוממת את הגוף ואת כל ערכיו ומסגלת את הנשמה לחדור באהבה גם אל המקומות החשוכים ביותר. לכן כחלק משליחות הרפואה והבשורה לאברהם מגיע גם המלאך גבריאל הממונה להפוך את סדום.

אין מלאך עושה שתי שליחויות, והפיכת סדום למרות לימוד הזכות של אברהם היא חלק מגילוי ברית המילה. ברית המילה יצרה תביעה של טוב שמחד מלאת חמלה ורחמים ומאידך תובעת טוב מוחלט כל כך שאין מקום לרשעה הסדומית להיות בעולם כזה. רש"י מביא שאותו מלאך שבא לרפא את אברהם הוא זה שהציל את סדום. כיצד זה ייתכן, הלא אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות? אלא שרפואתו של אברהם לא היתה נשלמת אם לוט לא היה ניצל. הצלת לוט היא חלק מרפואת אברהם. אך המדרש אומר שמיכאל שבישר על לידת יצחק הוא זה שהציל את לוט. כיצד קשורה בשורת לידת יצחק להצלת לוט?

לא לחינם מתבשר אברהם על המשך הזרע עקב ברית המילה. האמונה בקב"ה השתכללה בעקבות הברית והפכה להיות קבועה ואינה מותנית בהכרה, אלא הופעה טבעית המתגלה בכל מישורי החיים. שפת הגוף הופכת להיות שפת הנשמה לא פחות משפת ההכרה. אברהם לא רק הולך אלא רץ, כתנועה טבעית של הגוף ההופך להיות חלק מגילוי עבודת ד' של אברהם, 'ואל הבקר רץ אברהם'. למה נגלה עליו הקב"ה באלון… מה האלה והאלון הזה אפילו יבשו עד למאד ונשרו עליהן, כיון שהמים נכנסין בהן מיד פורחין, כך ישראל אפילו ירדו לדיוטא התחתונה, כיון שיבא הקץ ועושין תשובה, מיד פורחין ומזהירין… לכך נגלה עליו באלוני ממרא. (שם). עושר האמונה המתגלה ברבגוניות השפות וגילויי החיים, עושר המקיף את הכל, מאפשר לאברהם להופיע מתוכו עם שלם, עם אשר יעלה את הכל. לימוד הזכות של אברהם לא שב ריקם ומתגלה בצורה מסובכת דרך הצלת לוט ולידת עמון ומואב שמהם יוצא דוד המלך המעלה את הכל. בשורת לידת יצחק היא בשורה של יכולת העלאת כל המציאות כולה לא רק בתור מעשה חסד, אלא בתור מציאות של חסד עליון קדמון, של אור עליון מלא טוב התובע להעלות את כל העולם כולו. אנו נקראים 'עם אלוקי אברהם', עם אלוקי אב המון גויים, מלאי תביעה כי 'כל העמים תקעו כף הריעו לאלקים בקול רינה'.

במרחשוון עת עדיין מרחשות תפילות הימים הנוראים על השפתיים אנו כבר מתחילים להתכונן לראש השנה, לתקיעת שופר ששורשה באילו של יצחק, ומפרשה זו אנו שואבים את יכולת לימוד הזכות והעין הטובה, את התביעה להקיף את כל העולם כולו באהבה מרוממת עד ש'יאתיו כל לעבדך… ויתנו לך כתר מלוכה'.

שבת שלום