תורתו של נח – לפרשת נח

"זה הוא שאמר הכתוב 'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים' נאמר הפסוק הזה כנגד נח הצדיק שלא הלך בדרכי דור המבול שהן קרואים רשעים וחטאים ולצים. רשעים זה החמס שהיה בהן… חטאים זה גילוי עריות… לצים זה שהיו מתלוצצין כנגד מתושלח ונח בשעה שהיו מוכיחין אותן… ולא דיו שלא הלך בעצתם אלא שהכתוב מקלסו 'כי אם בתורת ד' חפצו'. 'כי אם בתורת ד' חפצו' – אלו שש מצוות שנצטווה בהן אדם הראשון, 'ובתורתו יהגה יומם ולילה' זו מצוה שביעית שניתנה על ידו ואיזו זו אבר מן החי. והכתוב מקלסו 'כי אותך ראיתי צדיק לפני' ומה שכר נטל על כך? 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' שאמר לו הקב"ה 'עשה לך תיבת עצי גופר' ונבנה העולם ממנו ומזרעו…"  (מדרש הגדול נח)

התורה המיוחדת של נח, אותה תורה שלו בה היה הוגה יומם ולילה היתה המצוה שהתחדשה על ידו, איסור אכילת אבר מן החי. כל עוד הבהמה חיה אזי גם אם האבר עצמו נותק כבר ממנה, אסור לאכלו. מדוע במצוה זו מתאפיינת דווקא דמותו של נח? נח עומד מול דור שכל מחשבות ליבו רק רע כל היום, במצב כזה לא מספיק רק להימנע מהרע, 'שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לתרטיאות וקרקסאות ולא עמדתי בקניגיון ולא ישבתי בתחבולאות, אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר 'כי אם בתורת ד' חפצו'. (שם). לא מספיק להימנע מחסרונות הדור. מול הרשע, החטא והליצנות, צריך לעסוק בריבוי אור, בעמל התורה. אך לא מספיק לעסוק בלימוד תורה ובעמלה, צריך למצוא את נקודת החידוש, את 'תורתו' של נח, המתבררת דווקא מתוך מה שכל כולו 'בתורת ד' חפצו'. אין תורתו המיוחדת של נח מתבררת אלא מתוך ההקשבה לכל התורה כולה. אך לעמוד מול רוחות הזמן הדוחקות כל כך, מלאות הליצנות והזלזול בכל אשר נח בוחר ועושה, צריך לחדור אל עומק נקודת החטא ולהוסיף מולה מדרגה חדשה בתורה.

תהום רבה – אמר רבי יוחנן ב'רבה' קלקלו, ב'רבה' נידונו. כתיב 'כי רבה רעת האדם' וכתיב 'נבקעו כל מעינות תהום רבה'. (שם). העולם נברא באות ב', בריבוי. מפני מה פתח הכתוב במעשה בראשית בב'? לומר לך כשם שאין לפני ב' אלא א', כך אין לפני העולם אלא יחידו של עולם בלבד, שכל הברואים זה עילת זה, וזה מפני זה והכל חוזר לעילה אחת והיא אמתו של הקב"ה. דבר אחר למה בב'? … אומרים לב' מי בראך? והוא מראה להם בנקודה שלמעלן ואומר: זה שלמעלן בראני. ומה שמו? והוא מראה להן בנקודה שלאחריו ואומר להן שמו אחד. (שם פרשת בראשית). ברובד הנסתר של המציאות מתגלה יחידו של עולם, 'יושב בסתר עליון', הוא האמת של המציאות, והמציאות כולה נתבעת להגיד מתוכה שעם כל הריבוי הגדול, כל העילות והעלולים, הסתירות והניגודים, הכל כלול ביחידו של עולם ומתפענח רק לאור האמת האלוקית. ריבוי העולם מתוך שכחת המקור, עד למצב בו כבר המוסר הטבעי ביותר ניטשטש, מלמדנו שאין אפשרות להעמיד טוב אפילו מה שנראה לנו כטבעי ביותר בלא מקורו האלוקי. אין זו חולשה של הטוב אלא עומקו של הטוב, שאינו מסתפק בהשתקפות החלקית שלו במציאות אלא תובע טוב מוחלט הגדול יותר מערכה של המציאות כולה. המציאות מעידה על יוצרה, ומגלה את אומר האחדות האלוקית בתוכה דווקא מתוך מה שאינה מסתפקת במה שמתגלה כבר בה, אלא שואפת לגילוי ערכים העומדים למעלה מן העולם, למעלה מהאות ב'. בתוך תוכה של האות ב' טמונה הכמיהה למה שלמעלה, ולגילוי שמו האחד בתוך המציאות. אך כשהעולם שוכח אמת נסתרת זו הוא מתמכר לריבוי, 'ברעה קלקלו', ולכן המים באים ושוטפים אותם. אותו יסוד ראשוני של הריבוי שאין לו גבול, שאין כלים להכילו, המים של ראשית הבריאה, המכסים את כל העולם כולו, מתפרצים להעצים את הריבוי מחד, אך להשיבו אל מקורו העליון והראשיתי. הריבוי הגדול שאין יכולת להכילו מביע הוא תביעה לאור הגנוז המאיר אותו, אור שאין כדאי להשתמש בו כל עוד יש רשעה בעולם. אור זה המתחיל להאיר אצל אברהם אבינו, ויאמר אלהים יהי אור זה אברהם הדא הוא דכתיב 'מי העיר ממזרח צדק' וגו' אל תקרא העיר אלא האיר. (בראשית רבה פרשת בראשית), מתנוצץ בתורתו המיוחדת של נח הצדיק. יומם ולילה עמל נח להודיע כי העולם כולו הוא גוף חי אחד, ואף אם נדמה לנו כי אבר מסוים ניתק ממקורו עדיין יש לו תקוה, עדיין אסור להתייאש ממנו. הרבי מוורקי היה אומר כי כל כך האמין נח בכל דורו אף בקטני האמונה, עד שלא היה מאמין כי יבוא מבול. המצוה החדשה שניתנה על ידו גילתה כי אותה אחדות אלוקית מפעמת במציאות ומעלה את כל הרע לטוב. מתוך כך מתהלך נח בדורו ולא שוקע. 'את האלוקים התהלך נח' שהיה הקב"ה סומכו שלא ישתקע במעשה דור המבול. משל למלך שהיה לו בן והיה הולך בשליחותו של אביו והיה לפניו דרך מושקע בטיט והיה המלך סומכו שלא ישתקע בטיט… (מדרש הגדול נח). בשליחותו של הקב"ה מטביע נח תורה עליונה של אחדות. כל המצוות שנצטווה אדם הראשון נבעו מתוך אותה מצוה שביעית שנתבעה מהעולם כולו כתנועה טבעית, כאומר החיים. הרשעה של דור המבול שקלקל ב'רבה' תבעה לגלות מצוה זו, לגלות טוב שאינו מתייאש אף מהרשעה הנוראה ביותר.  ולכן זכה נח ש'נבנה העולם ממנו מזרעו', שגם אם נדמה לנו שיש בעולם סתירות שלא ניתן ליישבן, רשעה נוראה המתנכרת לשם ד', מכוחו של נח נוכל להעלות את הכל ל'יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים'.

שבת שלום      

השארת תגובה