קרבנות של עתיד – לפרשת צו ושבת הגדול

" 'זאת תורת העולה'. אמר רבי אבא בר יודן: משל למלך שכבדו אוהבו בחבית של יין וכלכלה של תאנים. אמר לו המלך: זו היא דורון?! אמר ליה: אדוני המלך לפי שעה כיבדתי אותך, אבל כשתיכנס לפלטין אתה יודע במה אני אכבדך. (כלומר אז תדע במה אני אכבד אותך, אז אוכל לכבד אותך כראוי).כך אמר הקב"ה למשה 'זאת תורת העולה היא העולה' אמר לפניו: רבונו של עולם לפי שעה הקרבתי אותה אבל כשתיטיב ברצונך את ציון ותבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וכו'. תני רשב"י אומר אין העולה באה אלא על הרהור הלב…" (ילקוט שמעוני צו)

הקרבת הקרבנות בבית המקדש מגלה את סוד הדבקות העליונה שלנו ברבונו של עולם, דבקות המקיפה את כל שדרות החיים מהמחשבה והרצון העליונים עד לבשר ולדם. קרבן העולה בא לכפר על הרהור הלב. למרות שלא נעשה שום מעשה, אם אך עבר הרהור שאינו מתאים לרצונו יתברך, הרי שראוי לכפר, ראוי לחדש את חיי הדבקות המתגלים ויוצאים לפועל בהקרבת הקרבן. הקרבת קרבן העולה אינה חיוב מפורש אלא נדבה המכוונת לרצון ד'. והנה בפרשה זו של העולה נאמרו שני צדדים: מצד אחד "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו", זו אש הדבקות התמידית – "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", היא גילוי של מצב הדבקות התמידי שאינו משתנה, מציאות השראת השכינה בתוכנו. הקרבן הוא העלאת החיים הגלויים בכל המישורים כולם אל רמה עליונה זו. מצד שני אותה אש עצמה גם משיירת אפר העולה מן הקרבנות, ואפר זה מפונה מחוץ למקדש אל מקום טהור. יש פער בין המציאות העליונה של הדבקות לבין יכולת גילויה בכל החיים. פער זה מתגלה באפר, בדשן, "והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח… והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור".

הדורון היום, קרבן הנדבה שכל כולו עולה כליל לד', יש בו עדיין חסרון, משול הוא לחבית של יין וכלכלה של תאנים. היות והוא בא לכפר על הרהור הלב, אין בו עדיין נדיבות מוחלטת, אין בו גילוי של שעשוע ועונג. אמנם יש בו גילוי סוד 'נכנס יין יצא סוד', אבל יש בו גם מן התאנה 'נוצר תאנה יאכל פריה'. התאנים אינן מתלקטות בפעם אחת, אלא בדרך ארוכה מתחילת הקיץ ועד סופו. הפירות המופיעים כפרט אחר פרט, מתלקטים לאט, ורק בסופו של תהליך מתברר עומק מדרגתם. קרבן העולה המכפר על הרהור הלב, אינו רק מחזיר אותנו לנקודת הראשית אלא מקדם אותנו כל הזמן אל האחרית, אל ארמונו של המלך. כשדוד המלך חוזר בתשובה שלמה ומתחנן 'לב טהור ברא לי אלוקים', הוא מוסיף ואומר 'כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה, זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה'. אבל אז, מתוך מדרגת בעלי התשובה, 'היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים. אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים.' התשובה השלמה מכניסה אותנו לפני ולפנים ושם הקרבנות הם הסוד בעצמו, גילוי הרצון והחפץ בתענוג ובשעשוע עליון.

ביציאת מצרים התעוררה בנו סגולה עליונה של דבקות, של מפגש עם רבונו של עולם למעלה מכל ערכי עולם. רוממות זו שינתה את העולם כולו, גילתה את הגדלות הטמונה בו, את היות העולם כולו ארמונו של מלך המתגלה בו באהבה וברצון. השבת שלפני פסח היא שבת הגדול. אין היא בנויה על פי סדרי בראשית, אלא על פי סדרי בעלי התשובה, המגלים את עומק הרצון הגדול הטמון בבריאה. לפני שאנו נכנסים לגילויי הרצון והאהבה, המתגלים ב'אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו', אנו מגלים את הרצון הזה בעולם כולו, והופכים את יציאת מצרים מחזיון פנימי של כנסת ישראל לגאולת העולם כולו. בשבת הגדול נוצרת בעולם כולו שקיקה אדירה לגאולה, ציפייה עליונה לגילוי מחשבתם של ישראל שקדמה לכל, מחשבה הנותנת ערך אחר לכל החיים. המתווה של הקדמת שבת הגדול לחג הפסח יוצר מצב בו ליל הסדר הופך להיות תנועה של חשיפת השמחה הגדולה של 'ישמח ד' במעשיו'. אמנם בגאולה ראשונה עדיין לא הופיעה מדרגה זו בשלמותה, אף כי נבנתה בנו מציאות עליונה זו של דבקות, של אש התמיד. החיים עדיין לא התאימו לגמרי לרוממות חיים זו, אבל בכל שנה אנו מתקדמים לגאולה שלמה, חושפים עוד ועוד מעלות שהיו גנוזות וכלולות בנסתר ביציאת מצרים, עד שבסופו של סדר אנו מבקשים ובטוחים כי 'לשנה הבאה בירושלים'. יציאת מצרים מסיימת את פעולתה רק כשמתגלה העונג העליון, אותו עונג הנרמז בתקנת חכמים לאכול את הפסח על השובע, לא כאכילה הבאה מתוך הכרח אלא כגילוי של חפץ הדבקות והשייכות.

שבת הגדול שחררה את עם ישראל ממנטאליות של עבדות, והטילה מהומה בבתי מצרים. כל בן ישראל שלקח קרבן פסח ביטא במעשה זה את החירות שבו, ובתשובה למצרים כי אכן הולך הוא לשחוט את אלוהיהם, גילה כי אין יראת בשר ודם בליבו. גילוי זה יצר מצב בו הבכורים התמרדו, 'למכה מצרים בבכוריהם', ואז התגלה 'כי לעולם חסדו', חסד קדמון המקיף את העולם כולו, חסד אליו אנו שבים בסוף ההלל בליל הסדר 'הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו' .

שנזכה לטעום ולו מעט מגדלות השבת.

שבת שלום.

השארת תגובה