" 'ואתה תצוה את בני ישראל'. 'הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים' ראה מה הקדוש ברוך הוא מקלס כנסת ישראל?… 'עיניך יונים' … מה היונה הזאת כל העופות כשהן נשחטין מיד מפרכסין, אבל היונה אינה עושה כן אלא פושטת את צווארה, כך אין נותן נפשו על הקדוש ברוך הוא אלא ישראל שנאמר 'כי עליך הורגנו כל היום', דבר אחר 'עיניך יונים' – אמר לה הקדוש ברוך הוא דוגמא שלך דומה ליונה מי שמבקש ליקח חטים אומר לחברו: הראני דוגמא שלהן. אף את דוגמא שלך דומה ליונה. כיצד? כשהיה נח בתיבה מה כתיב 'ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית' אמר ליה הקדוש ברוך הוא מה היונה הביאה האורה לעולם אף אתם שנמשלתם כיונה הביאו שמן זית והדליקו לפני שנאמר 'ואתה תצוה' " (ילקוט שמעוני תצוה)

החרות האמתית אינה רק פעולה של שחרור מכל עול. שחרור מכל עול הוא רק שלילת העבדות ועדיין אינה מגעת לכלל החרות. לשלילת העבדות יש הרבה מדרגות ששורשן היא ההשתחררות מהעבדות המנטאלית, מחוסר היכולת לעמוד על צביונו הפנימי של האדם, מחוסר בטחון של האדם להאמין ב'אני' שלו, מה שגורם לנפעלות מהעולם, מאנשים אחרים, מהקליטה החושית של המציאות, כל אחד לפי דרגת העבדות שבו. החרות היא הפעולה של האני של האדם שאינו משועבד לתכתיבים חיצוניים, אם כי הוא קשוב מאד לסובב אותו. אדם שאינו קשוב להיקף החיים הוא משועבד לאני שלו לא פחות ממה שאדם נפעל מחיצוניות העולם. החרות היא הקשב למקצב הפנימי של מה שעומד למעלה מגבולות עולם והיכולת להביע אותו בתוך קנה המידה המצומצם של הבריאה. חרות היא פעולה הנובעת מחופש אמתי, והוא ההוצאה מן הכח אל הפועל של עומק הסוד המונח באישיות. המנורה של בית המקדש אינה נפעלת מהמציאות החיצונה אלא פועלת עליה. לכן שלמה המלך יצר בבית המקדש חלונות שקופים אטומים, חלונות המופיעים כלפי חוץ את הארת המנורה, אך אטומים מלקבל כל אור מחוץ לבית המקדש אל תוכו.

הדוגמא להפסקת המבול, אותה מביאה היונה לנח היא 'עלה זית טרף בפיה' 'אמרה יונה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ומסורים ביד אדם' (ילקוט שמעוני נח). היונה כל כולה חירותית, כל כולה תובעת את החופש הפנימי שלה. זוהי הדוגמא לעומק חפצה. המבול שלל את האפשרות של כל כח לפעול על פי קנה המידה העצמי שלו, ולכן הם התרכזו בתיבה אחת ונזקקו למזונות הבאים על ידי בשר ודם. כשיבשה הארץ, ניתן להביע מחדש את כח החרות הטבוע עמוק במעמקיה של היונה. מה מקור הכוח של היונה? היונה מציירת חיים עליונים שהם הרבה מעבר לקנה המידה המוגבל של חיים קצרים בעולם הזה. לכן היא פושטת את צווארה לשחיטה. אין היא מתייראת מהמוות, אין היא משועבדת כלל, אפילו לא למה שנדמה כעצמיותה. ענווה זו למציאות משתכללת כשהיא מתגלה דרך 'עיניך יונים', בצורת התודעה והתפיסה של ישראל. מסירות הנפש, 'כי עליך הורגנו כל היום', יוצרת מתווה חדש לחיים, שאינם שואבים את חילם מגילוי החיים המוגבלים בעולם הזה, אלא מוכנים למסור את הנפש ולשאוב חיות ממקור החיים. מתוך מוכנות זו של מסירות נוספת יוצאת אל הפועל אהבת החרות המתגלה במנורה המאירה ופועלת על העולם בלי להתפעל ממנו.

'לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל', חירות אינה מעייפת, הפעולה המתמדת מתוך ההקשבה לעצמיות החיים רק נותנת כח. הנביא מלמדנו שאם התייגעת בי ישראל, סימן הוא שחלילה 'לא אותי קראת יעקב'. שבת היא יום מנוחה, מנוחה פירושה הרחבת החיים, לא מנוחה מיגיעת הימים, אלא המסקנה של החירות המבצבצת מכל ימי החול ומסוגלת להתרחב, לפעול ולהאיר את העולם מכח קדושתה. "יונה מצאה בו מנוח ושם ינוחו יגיעי כח". היונה מצאה מנוח לכף רגלה בשבת, אז יכלה לבטא ולגלות את חירותה הפנימית, לא רק במסירות נפש, לא רק בתביעה פנימית של חירות, אלא בחיי חירות מלאים, וגם אנחנו, – שלפעמים נכשלים ביגיעה, שבת מחזירה לנו את אותה נקודה פנימית של חירות. 'ושם ינוחו יגיעי כח', מכוחה של תורה שניתנה בשבת, מכוחו של נותן התורה 'ברוך הנותן ליעף כח'.
כשיצאנו ממצרים עברנו ממדרגה למדרגה – מחירות של 'זמן חרותנו' לחירות של 'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה; מחירות המגלה את ההתפרצות של עצם החיים היונקים מגילוי של 'אני ולא מלאך', לחרות המתרחבת ומקיפה את כל פרטי החיים מתוך תודעה עמוקה הנקנית מכוחה של תורה. בשלב האמצע, בדרך, רפו ידינו ומצאנו את עצמנו עייפים 'ואתה עייף ויגע'. בנקודה הזו מגיע עמלק ומנסה לגרום לנו לא להאמין בעצמנו, לא להאמין ביכולתנו לאחוז בחירות. קדושת מנוחת השבת, 'זכור את יום השבת', היא הנותנת לנו את הכח ל'זכור את עשה עשה לך עמלק', את הכח להאמין באותה חירות עליונה המתנשאת אל מעל השמים ומתוכה היא תובעת טוב מוחלט גם בארץ. מתוך שמחת ימי הפורים אנו מגלים בכל שנה מחדש את עומק ההתאמה שלנו לחירות העליונה הגנוזה בתורה, לא רק בימי אחשוורוש – 'הדור קבלוה', אלא בכל שנה ושנה, ושמחה זו היא המאמצת את הכח ומרימה את כל הנכשלים להאמין בחרות המתגלה בפסח, ומביאה למחיית זרעו של עמלק מכל פינות החיים.
שמחה גדולה, שבת שלום! ופורים שמח!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן