תולדותיו של אברהם – לפרשת תולדות

" 'עטרת זקנים בני בנים' – האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות. האבות עטרה לבנים שנאמר: 'ותפארת בנים אבותם', והבנים עטרה לאבות שנאמר: 'עטרת זקנים בני בנים'. אמרו: לא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב אבינו. משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, וצפה אותו שלטון באיסטרולוגות שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נישאת למלך, אמר כדאי הוא להינצל בזכות בתו, כך יצא דינו של אברהם לישרף לפני נמרוד, צפה הקב"ה שעתיד יעקב לצאת ממנו, אמר הקב"ה כדאי הוא להינצל בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב 'לכן כה אמר ד' אל יעקב אשר פדה את אברהם…" (ילקוט שמעוני תולדות א')

הפרשה מספרת לנו על הולדת יעקב ועל הדרך המעוקלת אותה הוא עובר עד אשר הוא מקבל את האישור להיותו ממשיך דרכו של אברהם, כשיצחק מבטיח לו 'ויתן לך את ברכת אברהם אביך'. אז גם ניתנת למפרע הסכמה לאותו מהלך שהביא ליעקב את הברכות ו'גם ברוך יהיה'. כל סיפור הדברים הארוך הזה מתחיל ב'אברהם הוליד את יצחק', הכח להוליד את יעקב נובע מאברהם אבינו 'תפארת בנים אבותם', הרצון העליון, המופיע מעל לכל הגה ורעיון, מעל ליכולת ההבנה האנושית הפשוטה, אותה עטרה העומדת מעל הראש בו טמונה הצפייה וההשגה, מתגלה בחיי האבות.  האבות עטרה לבנים. אך גם ערך האבות עצמם הולך ומתברר לאורך הדורות. והבנים עטרה לאבות.

לו יצויר שהייתה מוטלת משימה על היסטוריונים באלף חמש מאות שנות העולם הראשונות, לדרג את האנשים שתרמו להיסטוריה האנושית, אין ספק שהם היו בוחרים ב'יבל אבי יושב אוהל ומקנה' יותר מאשר את מתושלח עליו לא נאמר כלום, ב'יובל אבי כל תופש כינור ועוגב' יותר מאשר את מהללאל. בני קין יצרו ועשו, הביאו לעולם את המסחר והיצירה כמו גם את כלי הנשק הראשונים, קין היה הראשון לבנות עיר, ונמרוד היה ממנהיגי מגדל בבל. שאיפת הדבקות באלוקים, התכונה של חיים מלאי קרבת אלוקים השפיעה באופן נסתר כל כך, שרק אחרי אשר אנו מתחילים את התורה מ'החודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל' מסוגלים אנו להסתכל על כל ההתגלגלות ההיסטורית באופן אחר לחלוטין ורק אז אנו מסוגלים להבין את ערכם האמיתי של מתושלח ומהללאל שעל פיהם אנו מונים את שנות העולם.

אפילו נח ושם ועבר שבנו בית מדרש, יצרו מקום להיסתר בו ולהיבדל בו מכל ההתקדמות ההיסטורית הגלויה. והנה מופיע אברהם הקורא בשם ד', פועל הוא לשנות את כל מהלך ההיסטוריה, להתערב בה ולקרא תיגר על כל המבנה העולמי, על סדר היום העולמי, על מבני התרבות והחברה. אברהם בונה תודעה שיש רצון בעולם, שיש חופש המתגלה בשאיפה העדינה של כלות הנפש לאלוקים. דן אותו נמרוד למטה, ונידון הוא אברהם בבית של מעלה, הראוי הוא אברהם לשנות את מהלכה של ההיסטוריה, האם אינו עוד יחיד המגלה את אלוקים שמקומו בבית מדרשם של שם ועבר? אם אדם יחידי הוא לא זו בלבד שאין לשנות סדרי עולם בשבילו, אלא שיצא דינו מלפני השלטון לישרף, כי סדרי העולם הטבעיים ההכרחיים, היציבים כל כך, נותנים את המצע לבחירות הקטנות של האנשים, ודווקא דרך הקטנות הזו העולם ילך כסדרו ויגדל, ילך ויצמח מתוך בריאות, מתוך קשר להילוכו האיטי של העולם. נס במצב כזה הוא בוז לעולם, הוא שבירה של כל האמון ביכולת של העולם להתקדם מתוך עצמו דרך ומבעד לכל הכרחיו. דינו של אברהם כפול הוא – האם ראוי לשנות בשלו סדרי עולם, והאם הוא עצמו המשנה והמתערב מכח דחיפת הנשמה הפנימית שלו, לא חרג מגבולות האפשר והראוי במסגרת ההתרחשות האנושית. יצא דינו מלפני השלטון לישרף.

והנה לפתע מתראה דמותו של יעקב שתיקן את חטא אדם הראשון, שמיטתו שלמה, שאין הוא אדם יחידאי אלא הופעה חדשה בעולם של הנהגה אלוקית מפותחת יותר המתגלה בעם שלם לא רק בצורה של הכרה אלא בתור תנועה טבעית. הנהגה זו רואה את הנס והטבע כתוכן אחד, הנס מעיד על יכולותיו של הטבע להימתח בלי גבול, ומעידה על החופש הטמון בתוך הטבע. ממילא מסוגל הוא יעקב לחוש את יכולתה של המציאות לגדול לפעמים אף בניגוד לתחושתה שלה עצמה, עיתים המציאות לא מספיק מאמינה בעצמה ביכולותיה, באפשרותה להשתנות, באמת הגדולה הטמונה בה. 'תתן אמת ליעקב', את אותה אמת גנוזה חי יעקב ולכן אינו משועבד לשום דוגמה, לכן כשהוא מבין שנאלץ הוא לקחת בדרכים עקלקלות את הברכה, למרות זעקתה של המציאות, אותה זעקה גדולה ומרה, ולמרות המחיר אותו משלם עם ישראל בזמן המן הרשע, שאז מרדכי זועק, למרות כל זאת יודע יעקב שעת להוביל את המציאות. למרות שהצורה הטבעית מורה שעל עשיו להיות בכור, קונה יעקב ממנו את הבכורה. יעקב יכול לעשות זאת כי הוא כבר ראשית הגילוי של הנהגה חדשה בעולם, של עם החי על פי הקשב למקצב האלוקי החופשי הטמון במציאות.

ויעקב פודה את אברהם. אברהם הוא המוליד את יצחק, והוא הנותן לו את היכולת להוליד את יעקב. רק מתוך האספקלריה של יעקב רואים אנו את זרעי ההנהגה הזו אצל אברהם, ולכן ראוי הוא אברהם להתערב במהלך ההיסטוריה, ראוי הוא אברהם לתבוע מהאנושות כולה לקרא בשם ד', ראוי הוא אברהם להיות אב המון גויים, וראוי הוא אברהם להיות זה המגלה את יכולתה של המציאות להתרחב ולגלות מתוכה את עומק החיבור שבין הטבע, האש הבוערת, לבין הנס – היכולת להתהלך חי בתוך כבשן האש. בני הבנים הם העטרה של האבות, המגלים שמה שמתגלה בפועל אצלם כבר טמון בכח באבות, והאבות הם השורש של כל מה שמתגלה אחריהם 'אברהם הוליד את יצחק'.

 

השארת תגובה