" 'אתם נצבים היום', זה שאמר הכתוב' הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד' וגו', כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה, הפך במעשיהם של דור המבול לא היתה להם תקומה שנאמר 'וימח את כל היקום', הפך במעשיהם של אנשי סדום ולא היתה בהן תקומה שנאמר 'ויהפך את הערים האל', הפך במעשיהם של מצרים ולא היתה להן תקומה שנאמר 'לא נשאר בהם עד אחד', הפך במעשה של בבל ולא היתה לה תקומה שנאמר 'והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד', ועל כולם אמר דוד 'שם נפלו פועלי און' וגו', אבל ישראל נופלין ועומדין וכן הוא אומר 'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי… כי אני ד' לא שניתי' וגו', אמר רבי חנינא בר פפא אמר הקדוש ברוך הוא מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה אבל אתם בני יעקב לא כליתם שנאמר 'חצי אכלה בם', חצי כלין והן אינן כלים, וכך אמרה כנסת ישראל 'דרך קשתו ויציבני מטרה' וגו', משל למה הדבר דומה? לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים חציו כלין והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורים באין עליהן היסורין כלין והם במקומן עומדין ואינן כלין לכך נאמר 'הפוך רשעים ואינם', אמר חזקיה בנו של רבי חייא למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר אחת או שתים שנאמר בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כהנים מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו?! מיד קרא אותן משה והיה מפייסן מה כתיב למעלה מן הענין – 'ויקרא משה אל כל זקני ישראל אתם ראיתם… המסות הגדולות… ותבואו אל המקום הזה' וגו', ואתם לא שמעתם בקולי ואמרתם לפני דברים שאתם חייבין עליהם כלייה ולא עשיתי אתכם כלייה…  ואם תאמר מפני מה הגויים נתחייבו כלייה ואנו קיימין, לפי שבשעה שבאו עליהן יסורין מבעטים בהן ואינם מזכירין שמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר 'שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך' וגו', אבל ישראל כשהיסורין באין עליהן הן נכנעין ומתפללין שנאמר 'כוס ישועות אשא ובשם ד' אקרא… צרה ויגון אמצא ובשם ד' אקרא', לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי שקללות הללו באות עליכם הן מעמידות אתכם, וכן הוא אומר 'למען ענותך ולמען נסותך' וגו', וכך אמר להם משה לישראל אף על פי שהיסורין הללו באין עליכם יש לכם עמידה לכך נאמר 'אתם נצבים היום כולכם' " (מדרש תנחומא ניצבים א')

ביום הדין אנו מפילים תחינתנו לפני רבונו של עולם 'זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים', להיות מאותם אלה הנכתבים בספרם של צדיקים. אין אנו מתפללים על עצמנו בלבד אלא על כל אחד ואחת מבני ישראל, 'ועמך כולם צדיקים'. מהו ספרם של צדיקים? הרמח"ל מבאר שהכתיבה בספר החיים היא ההכרעה שאדם זה הוא צדיק. אין כאן הכרעה מה יקרה עם אדם זה, מה יהיו מאורעותיו, אלא מתוך מה יתרחשו חייו בשנה הקרובה. אדם צדיק הוא אדם שההנהגה האלוקית המובילה את העולם למצב בו יהיה ד' אחד ושמו אחד תתגלה דרכו. כיצד תתגלה הנהגה זו דרך הצדיק איננו יודעים, על זה אנו מתפללים 'וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך', שאותם חיים עליונים של הצדיקים הקרויים תמיד חיים, יהיו חיים המתגלים בטוב ובנועם. הצדיק נקרא חי, כי הוא נמצא בעומק החיים, בתוך נקודת החיים העליונה ומתוכה הוא מתבונן על כל מאורעותיו.

כשהקב"ה כורת ברית עימנו, הוא מגלה כי הנהגתו עימנו תהיה תמיד מתוך קישור לפני ד', לחפץ ד' העומד למעלה מההנהגה הרגילה של העולם, עד שאפילו בשעת ייסורים חלילה, 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא', הייסורים מופיעים מתוך הנהגת הפנים. בני ישראל חוששים שלא יוכלו לעמוד במדרגה עליונה זו ולכן הם חוששים. הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו?! משה מברר שאיננו דומים לשום מבנה לאומי אחר ולשום דור אחר. עם ישראל מגלה שעצם חייו הם קרבת אלוקים, עד שדוד המלך משוה ואומר שבין בהופעת ישועה ובין בעת הייסורים חלילה 'בשם ד' אקרא'. ולא זו בלבד אלא הייסורים מגלים עד כמה הדבקות בד' היא כל כך תמידית ואינה משתנה, ולכן הייסורים עצמם מעמידים אותנו. החפץ בחיים טובים אינו כי איננו יכולים לעמוד בייסורים, אלא כי בזה עצמו מתרבה כבוד שמים, מתברר האמון העמוק של הקב"ה בעולם, מתבררת ההתאמה של העולם לחפץ ד'. "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך', אנו בני ברית, אנו מגלים בעצם חיינו את היחס העמוק לפני ד', אנו חיים את החפץ העמוק להופעת מלכות ד' העליונה. מתוך חפץ זה אנו שבים, 'ושבת עד ד' אלוקיך'. היכולת לעמוד עם כל מלוא החיים 'לפני ד' אלוקיכם', היא 'אתם ניצבים היום כולכם', אפילו משה רבינו האומר 'הן לד' אלוקיך השמים ושמי השמים', הרואה את התגלות ד' כמצב הפשוט, הטבעי ביותר של העולם, נתבע מהקב"ה 'הן קרבו ימיך למות', אפילו משה רבינו אינו זוכה לחיים שלמים בגלוי. חז"ל אומרים אמר לו הקב"ה למשה… כך אמרת על בני 'הן בני ישראל לא שמעו אלי' והוצאת לעז על בני'. חוסר אמון דק מן הדק ביכולתם של ישראל להיות מלאי אמונה בלתי גבולית, היא הגבלה של העולם, היא חשיפה של גבוליות העולם והאדם. 'אתם ניצבים היום כולכם', ביום מיתתו של משה מתברר ש'אתם בני יעקב לא כליתם' כי עומדים אנו כולנו לפני ד' אלוקינו.

האשכנזים מתחילים במוצש"ק לומר סליחות, כל תוכן הסליחות הוא בקשת גאולה, הארת פני ד', הופעת הברית שלנו עם רבונו של עולם, הופעה המתגברת על כל מצוקות המציאות ובוראת עולם חדש מלא טוהר, טוב ומתיקות.

שבת שלום.