" 'והיה בהניח ד' אלוקיך לך'… רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר: כל זמן שזרעו של עמלק קיים כאלו כנף מכסה את הפנים, אבד זרעו מן העולם 'לא יכנף עוד מוריך', ( ולא יכנף – לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו: מוריך – הקדוש ברוך הוא המלמדך להועיל: רש"י שם) רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר: כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם מה טעם 'האויב תמו חרבות לנצח' וגו' (אותו אויב שחרבות שנאתו היתה עלינו לנצח וזהו עמלק שנאמר בו 'ועברתו שמרה נצח', חרבות לשון חורבן וכן פתרונו האויב תמו חרבות לנצח, רש"י שם) מה כתיב אחריו 'וד' לעולם ישב כונן למשפט כסאו' הרי השם שלם והכסא שלם אמן וכן יהי רצון." (מדרש תנחומא כי תצא יא)

כל עוד עמלק בעולם, ההנהגה האלוקית מופיעה בהסתר פנים. הארת פנים היא חשיפה של הרצון הפנימי המתעלה מעל התלות בזמן, מעל יכולת המקבל לקבל. פנימיותו של רצון זה מופיעה כתביעה לשכלל ולהרים באופן תדיר את החיים. רצון זה מופיע ומתגלה בברית המילה כתכונת החיים שלנו. לכן דווקא אותה חתכו העמלקים וזרקו כלפי מעלה, כפי שמלמדים חז"ל, באומרם לרבש"ע 'טול מה שבחרת'.

הגאולה מופיעה לפעמים דרך צמיחה, 'מצמיח ישועות'. כשמצמיחים צמח, הרי שהגרעין נרקב, ורק אחרי הריקבון צומח משהו חדש. הריקבון אינו היעלמות מוחלטת אלא השארה של נקודת החיים הכי פנימית ויסודית ללא גילוי וללא כלים, כי הכלים הקודמים אינם הולמים את המדרגה החדשה, ולכן הם נעלמים. במצבי הביניים יש הרבה קטרוג ולעג. הגמרא במסכת חגיגה (ה:) מספרת על רבי יהושע שהיה בארמונו של הקיסר, ורמז לו נוצרי אחד שאנחנו 'עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה' (עם שהחזיר אדונו את פניו ממנו). ענה לו רבי יהושע 'ידו נטויה עלינו'. הנהגת האחור היא הנהגה היוצרת מצבי משבר וריקבון. אמנם ידו נטויה עלינו, אמנם כח החיים היסודי תמיד נשאר, אבל כח חיים זה הנשאר תמיד, מתגלה בעולם בצורה של אחור, בצורה של פער בין ההנהגה הגלויה לזו הנסתרת, וממילא בצורה של פער בין היכולת הגלויה, המונהגת בצורה מוגבלת המותאמת לבחינת אחור, להנהגה הכמוסה, שלכן היא מתגלה דווקא דרך משברים. בתפילה אנו מתרוממים אל המדרגה הנסתרת, אל הארת הפנים. אבל תפילה היא חיי שעה, אותה מדרגה נעלמת אחרי שעת התפילה, ואנו נותרים מלאי צמאון ותמהון.

בבית המקדש היתה הארה קבועה, עד שכל גידול המציאות הגיע בצורה של מעבר מטוב לטוב גדול יותר, לא דרך רקבון וצמיחה. לכן בתפילת מוסף של שבת אנו מבקשים 'ותטענו בגבולנו', נטיעה הפרה ורבה, ההולכת וגדלה תמיד ומוציאה פירות לא מתוך העלם וגילוי, אלא באור ההולך וגדל בצורה תמידית. עמלק מעכב את בניין בית המקדש. בכל פעם שצומחת מדרגה חדשה בעם ישראל של הארת פנים, כשצומחת מלכות, כשמתחיל מקדש להיבנות, כשמופיע אור הגאולה, מגיע עמלק, ובלעג הוא אומר 'עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה'. עלינו להתחזק מאד באמונה, להקשיב לסוד השיח של דבקות כנסת ישראל בקב"ה. 'לך אמר ליבי בקשו פני את פניך ד' אבקש'. אין פני ד' מתגלים במחשבה. התשובה לבקשת משה היא 'רק אחורי ייראו' כלומר רק בחינת האחור תהיה מושגת. 'קשר תפילין הראה לעניו' – אותו קשר הנמצא בעורף הקושר את כל העולם בצורה נסתרת אל ההנהגה העליונה, אותו הראה למשה – רק את תוצאות ההנהגה העליונה אפשר לראות ולהשיג. אך כשמופיעה מלכות ישראל, דוד המלך, מתברר ש'לך אמר ליבי' – בשליחותך אמר ליבי, 'את פניך ד' אבקש'. בבקשה, ברצון, ברעותא דליבא מתגלה הקשר העמוק אל 'פניך', ו'אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה', אומר משה רבינו. ההנהגה האלוקית של הפנים, הקשר המתגלה בתפילה, צריכים להופיע בכל החיים. אז יהיה השם שלם, לא יהיה פער בין החפץ הפנימי, המבוטא באותיות י'ה', לבין הגילוי בקנה המידה העולמי המתגלה באותיות ו' ה'. כל מעשינו מיועדים לייחד את האותיות, ולהפוך את ההנהגה האלוקית, את הכיסא, לכיסא שלם.

הקמת מדינת ישראל, 'יסוד כיסא ד' בעולם' (אורות), היא התחלה של הופעת שלמות זאת. מתוך אמון גדול במדינה אנו מגלים אור חדש בכל החגים. כשאנו שומעים את קול השופר באלול, אנו מגלים מעומק העומקים שלנו את היכולת להופיע ולגלות הנהגה עליונה זו של 'פניך ד' אבקש', של 'תקע בשופר גדול לחרותנו', לא של שופר קטן המוגבל אל קנה המידה העולמי, אלא שופר גדול, מקיף וחזק, המעלה את כל האבודים והנידחים, גם אלה שהתייאשו, שהתקטנו מלעגו של עמלק, שהחלו להאמין חלילה כי אנו עם שהסתיר ד' פניו ממנו, עד לאוזניהם מגיע קול השופר ההולך וחזק. יסודו של השופר הוא חיי עולם, מתן תורה, בו פנים בפנים נראה ד' אלוקינו עלינו, ומשם אנו שואבים את כח השופר שלנו להאיר ולרומם את החיים, לתבוע 'את פניך ד' אבקש' 'ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך', 'וכל העם רואים את הקולות'. 'אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון', והקב"ה השומע קול שופר ומאזין תרועת עמו ישראל ברחמים, מופיע עלינו בכל כבוד מלכותו בגאולה שלמה המגדלת את המציאות ברוב טוב.