" 'וידבר ד' אל משה במדבר סיני', זה שאמר הכתוב  'צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה' וגו', 'צדקתך כהררי אל' – זה צדקה שאתה מביא לעולם מפורסמת היא על ההרים הללו, 'משפטיך תהום רבה' – משפט שאתה עושה בעולם כתהום רבה, מה תהום רבה בסתר אף משפטיך, בסתר, כיצד?! כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשהראה לו ליחזקאל מראה לו בעשרים לחדש, למה שלא לפרסם באיזה חדש חרבה, אבל כשהוא בא לגדל את ישראל הוא מפרסם באיזה יום באיזה מקום באיזה חדש באיזו שנה באיזו אפטיא (=אירוע היסטורי), באיזה יום באחד לחדש, באיזה מקום במדבר סיני, באיזו חדש לחדש השני, באיזה שנה בשנה השנית, לאיזה אפטיא לצאתם מארץ מצרים מה אמר להם? 'שאו את ראש כל עדת בני ישראל'."  (מדרש תנחומא במדבר א')

המדרש לכאורה מלמד שלדברים טובים יש תיארוך מדויק, מה שאין כן לדברים השייכים למשפטיו של הקב"ה, שאז התאריך מוצנע. מדוע כה חשוב הפרסום של התאריך, ומדוע אי הזכרתו של התאריך כבר מצניעה את פרסומו של האירוע עצמו? אמנם באמת יש אירוע נוסף, טוב מאד, שהיינו מצפים שתיארוכו יהיה מדויק – מתן תורה. אבל למתן תורה אין תאריך, והיום המדויק של מעמד הר סיני נותר מעורפל. אם כל כך חשוב התאריך, מדוע אין הקב"ה מפרסם את אותו יום שגידל בו את ישראל, את זמן מתן תורתנו? במקום אחר המדרש מכנה אירוע זה של המניין כהרמת קרנם של ישראל מול דור המבול וסדום, שלכן אין בתורה תיארוך מדויק של דורות אלה. אכן גם מדרש זה טעון הבהרה, מדוע דווקא המניין במדבר הוא הוא הרמת קרנם של ישראל יותר מאשר מעמד הר סיני. ואכן מצינו במדרש "כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר 'הים ראה וינוס', נגלה על הר סיני, ברחו שנאמר 'ההרים רקדו כאילים' בא למדבר חרבה, קיבלה אותו וקילסה אותו…".

מעמד הר סיני מצד אחד הוא כל כך פנימי, כל כך נוגע בנקודות הפנימיות ביותר שלנו, ומצד שני הוא הרבה מעבר ליכולת הקיבול שלנו, לכן הוא יוצר זעזוע מתמיד ותביעה לשכלול והתקדמות לאין קץ ותיכלה. לא היתה באמת אפשרות להתכונן למתן תורה. אדם יכול להתכונן לדבר חידוש בחייו, אף אם מעולם לא פגש את החידוש. הוא יכול לפנות מקום בנפש, להרחיב את כליו, כדי ליצור מפגש חף מכל הקשר קודם, מה שמאפשר את ההרחבות והקבלה האמיתית של החידוש. אבל לחידוש של האדם עצמו, של כל כולו, לזה אין יכולת להתכונן. אין האדם יכול לצאת מעצמו ממש, לפנות את כל כולו לחידוש שייצור אותו מחדש. לכן אי אפשר להתכונן לחתונה, וכל ההכנות שאדם עושה הן כאין לעומת עצם החידוש. 'ביום חתונתו' זה מתן תורה. נוצרנו מחדש "ועשיתם אותם – ועשיתם אתם" עשינו עצמנו מחדש לגמרי. 'היום הזה נהיית לעם', נולדנו מחדש. ואם כך, כל ההכנות של ספירת העומר ושל שלושת ימי הגבלה, לא אפשרו לנו להתכונן ולהתרחב באמת לקבלת התורה הרחבה מכל. אי היכולת הזו גרמה לחטא העגל, המגלה את עליבות החיים שאינם מאמינים ביכולתם להיברא מחדש לגמרי.

גם מתן תורה שייך לעומק המשפטים האלוקיים. המשפט האלוקי הוא הגילוי של הנהגת העולם מתוך עומק מחשבת ד' החותרת להעלות את העולם למדרגה עליונה הרבה מעבר ליכולת הקיבול וההתוודעות הקיימים בקנה המידה של ההווה. הייסורים, החורבן, הרוע, המוות, המשפט – כל אלו הנם קצה הגילוי של עומק הרז הפנימי של המציאות. מתן תורה הוא הברק של כל אותה הנהגה מראשית עד אחרית. ולכן 'ההרים רקדו כאילים', ואין ליום זה את היכולת להופיע בזמן.

התאריך הוא הגילוי של היכולת להכיל את עומק ההנהגה האלוקית ולהתרומם אליה. קביעת תאריך היסטורי או התאריך בשנה, מגלה את יכולתה של המציאות להיפתח למדרגה זו ולבנות מתוך היפתחות זו את חייה. במדבר סיני התגלתה התורה, אבל לא רק בתור אירוע חד פעמי, אלא כהשראת שכינה מתמידה. כשהקב"ה מונה אותנו הוא נותן ערך לכל אחד ואחד, ובזה הוא מנשא את הראש של כולנו, מגדל את הראש, את המחשבות ואת השאיפות וממילא את כל החיים לאותה רוממות עליונה. אירוע ללא תאריך הוא מוצנע ביכולת הפעולה שלו, הוא הופעה של מחשבה אלוקית מקיפה שאיננו מסוגלים לעבד את תוכנה בעצמנו, בבחירתנו. כשאנו יוצאים לגלות, הקב"ה מנחה אותנו, אנו עצמנו נדמים לישנים, ובתוך תוכם של החיים העומדים למעלה מההכרה והבחירה, מתפתחים נימים חדשים. אך כשאירוע מתפרסם, פירושו שיש לנו יחס בחירי אליו. המניין גילה שהגענו למדרגה בה אנו יכולים לבחור ולפעול בתוך השראת השכינה שעלינו. מתוך המניין אנו שבים למתן תורה ומגלים אט אט את התאריך שבו.

כל התקדמות היסטורית משמעותית מרגילה את אוזנינו לשמוע את דבר ד' ולרומם את החיים כולם למדרגת מתן תורה. 'לשעבר תורה נתתי לכם לעתיד חיים אני נותן לכם'. יום ירושלים מאפשר לנו מבט חדש על חג השבועות, 'כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים', מבט זה מאפשר לנו לרומם את החיים למדרגה עליונה כל כך של התכווננות ל'יום חתונתו', להכשיר את האוזניים לשמוע את מתן תורה המתחדש עלינו בכל חג שבועות זמן מתן תורתנו.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן