"צא מן התבה – אמר דוד 'הוציאה ממסגר נפשי', כשהיה נח בתיבה היה מתפלל תמיד 'הוציאה ממסגר נפשי' שנאמר 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו', אמר לו הקדוש ברוך הוא: נח, גזרה היא מלפני שלא תצא מן המסגר הזה עד שתשלימו י"ב חדש, וכן ישעיה אמר: ד' בעת רצון עניתיך וגו' לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו'. 'לאמר לאסורים צאו', שהיו אסורים מתשמיש המטה, למה?! שבשעה שהעולם ניתן בצרה ובחרבן אסור לאדם להיזקק בפריה ורביה שלא יהא הקדוש ברוך הוא עוסק בחורבן העולם והוא בונה. וכן עשה יוסף עד שלא באו שני בצורת נזקק לאשתו שנאמר: 'וליוסף יולד שני בנים' אימתי?! בטרם תבוא שנת הרעב… וכן עשה נח, כשנכנס בתיבה כתיב בו 'ויבא נח ובניו' אח"כ 'ואשתו ונשי בניו' וכשיצא אמר לו: 'צא מן התבה אתה ואשתך ובניך' וגו' מכאן אתה למד שנאסרו נח ובניו מתשמיש המטה, הדא הוא דכתיב: 'לאמר לאסורים צאו' – לאמר לאסורים מתשמיש המטה צאו מן התבה, 'לאשר בחשך הגלו' –  אלו הבהמה והחיה והעוף, מיד אמר להן 'ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה'. אמר לו נח: רבון העולם שמא אתה חוזר ומביא מבול. אמר ליה: לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם שנאמר וירח ד' את ריח הניחוח ויאמר ד' וגו' ואומר 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח' וגו', אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בית המקדש ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה ביהמ"ק בקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם…" (מדרש תנחומא נח יא')

• תפילת נח

תיבת נח אינה רק תיבה של הצלת העולם, תיבת נח אינה רק נקודת הכינוס של החיים כולם אל נקודת המוצא שלהם. תיבת נח כשהיא מכנסת את כל החיים אליה, היא מגלה לנח את מצבו הקיומי, הוא במסגר. מסגר זה אינו טכני אלא מהותי. נח מתאים את עצמו לפועלו של הקב"ה המחריב את העולם ואינו עוסק בבניין. נמנעו נח ובניו מעיסוק בפריה ורבייה, וממילא התחוורה להם מצוקתם, מסגרם, היותם נתונים בתוך מסגר חיי הווה ללא קשר לעתיד, ממילא תקווה לכאורה אפסה. 'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי'. בתוך התיבה ממשיך נח ועוסק בקיום העולם, לא טועם טעם שינה, כי הוא עסוק בהזנת כל בעלי החיים. גם אם לא מצינו שהתפלל נח בפירוש, הרי שפעולה זו היא התפילה, היא הניסיון לצאת מהמסגר הסובייקטיבי, היא הניסיון להמשיך את החיים ולצפות לעתיד על אף כל החורבן שמסביב. תפילה זו מושכת חיים עליונים, הרבה מעבר להכרתו של האדם, הרבה מעבר לתחושתו הקיומית, בתוך המסגר עצמו מבקש נח להודות את שם ד', אין היציאה בשבילו, אלא כדי להודות את שמך, כדי לגלות את כתר הישועה. 'בי יכתירו צדיקים' – 'ויתנו לך כתר מלוכה'. כתר המלוכה עומד למעלה מערך המלוכה בעצמה, למעלה ממחשבת המלוכה, נטוע הוא בחפץ הפנימי העומד למעלה מיכולת ההגייה והמחשבה. דווקא כשנמצאים במסגר, התפילה עצמה צריכה להיות חופשית, חפה מכל נטייה אישית, ולכן מבקש נח 'להודות את שמך', כל חייו צפייה לעבוד את ד', כל בקשתו לעסוק בפריה ורביה אינה בשביל לספק צרכים אישיים ומאוויי נפש פרטיים אלא כדי להתאים עצמו עם חפץ ד'. 'בי יתירו צדיקים', בתוך המסגר, בתוך התיבה, בתוך חיים שלכאורה אבדה מהם תקוות העתיד, שואב הוא נח חיים מכתר הישועה.

• בניין המקדש – עקירת שורש המבול

נח מגלה לנו את סוד התפילה, לחיות חיי תפילה, לעסוק בבניין בתוך המסגר, למרות המסגר, לדאוג לחיי ההווה, לשאוב חיים ממקורם ולהמשיך לבנות את העולם. אבל עדיין אין זה מספיק בשביל למנוע את חורבן העולם באופן מוחלט. בכל שנה היו ארבעים יום של גשמים המגלים שהעולם עדין אינו מותאם לעומק חפץ ד'. יש בעולם צדיקים, אך העולם כולו עדיין אינו מגלה את עומק התאמתו. כשנבנה בית המקדש מבקש שלמה רחמים, מתפלל למדרגה חדשה. בית המקדש שבקדש הקדשים שלו מונחת התורה, מגלה מכוחה של התורה את התאמת העולם לרבונו. אז יוצא העולם ממאסרו, אז מי המבול נחים לחלוטין. וכשנחרב בית המקדש חוזר העולם להזדעזע, יש סערות בעולם, יש שקיעה בסובייקט, יש מסגר, אבל יש תקווה גדולה, השואבת את חילה מבית המקדש ותקוות בניינו. "אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא כבר נבנית ירושלים וחרבה? אמר להם: על ידי עוונותיכם חרבה וגליתם מתוכה אבל לעתיד לבוא אני בונה אותה ואיני הורס אותה לעולם שנאמר כי בנה ד' ציון נראה בכבודו". בניין העתיד הוא אלוקי כלומר הוא מותאם לחלוטין לחפץ ד' העמוק. בניין העתיד הינו ללא חורבן, ללא מבול, כל העולם משתחרר מכל מסגר, מותאם ומכוון לחלוטין לחפץ ד', ואז התורה מאירה לחלוטין והתפילה באה כתיקונה.

בשבת, מעין עולם הבא, אומרים אחינו האשכנזים "שתרחמני עוד בגלותי לעורר ליבי לאהבתך ואז אתפלל כדת כראוי וכנכון", לא תפילה טמירה המחייה את המסגר, אלא תפילה עליונה המוסיפה חיים על חיים עד העולם.

שבת שלום