ירח אלול – לפרשת כי תצא

" 'והסירה את שמלת שביה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים…' 'ירח ימים' זהו ירח אלול שבו עלה משה להר סיני לבקש רחמים לפני הקב"ה לכפר על עוון העגל ובגלל זה 'ובכתה את אביה ואת אימה ירח ימים' בגלל שגילתה את ערוות הקב"ה וערוות התורה כמו שנאמר ערות אביך וערות אימך לא תגלה' ועל זה אמר 'פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך' "

כ"א י"ג; תרגום זוהר חדש צו:

תשובת אלול היא חלק ממהלך של תשובה, הכולל שלושה שלבים עיקריים – אלול, עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. הדבקות העצומה לה אנו זוכים במהלך יום כיפור, החזרת העמידה פנים אל פנים כבמעמד הר סיני, דבקות הכוללת את כל רבדי החיים ואת כל קומת החיים מראשית ועד אחרית, היא המכפרת על עוונותינו. בעשרת ימי תשובה עת 'דרשו ד' בהימצאו' אנו בונים את היכולת הבחירית שלנו להיעמד נוכח פני ד'. ואילו באלול מתגברת התשוקה מלמטה למעלה 'אני לדודי' וממילא 'ודודי לי'.

במבט פשוט נראה כי אנו עוברים במהלך ימים אלו מדרגות מדרגות בתשובה ובחשבון הנפש. חטא העגל החזיר את הפנים לאחור. ביציאת מצרים נמשכנו אחרי ד' באופן טבעי, 'לכתך אחרי בארץ לא זרועה', ההליכה אחרי ד' היא גילוי של צד דבקות המופיע באופן טבעי ונתפס כאמת ההכרחית של המציאות. טבע זה, שאינו פוסק אף להרף, עם כל קביעותו ונצחיותו, אינו מסוגל להתפשט על כל רבדי החיים, אינו מסוגל להגדיל את קומת האדם ללא שיעור, ואינו מסוגל לתקן את העולם כולו ללא שיור. תיקון העולם היא חשיפת החופש המוחלט המונח ביסודו – זוהי המדרגה של העמידה פנים אל פנים.

מאז חטא העגל הוחזרו הפנים, כבעומק הגלות עת 'והסתרתי פני מהם'. מצב הסתר זה גילה בד בבד חיבה מסותרת – המן והמים המשיכו להזין אותנו כל הזמן, אע"פ שענני הכבוד נעלמו, ההיקף הגדול המברר את היותנו כולנו מוקפים בגילוי חפץ ד' נעלם, ואנו הפכנו להיות עם המורכב מיחידים, שעם כל חיבת ד' אלינו, אנו נזופים. בעליית משה באלול להר סיני, באותם ארבעים ימי רצון אלה, ניתנה התורה מחדש, כופר העוון, ובנו נבנתה הכשרה – המתגלה שנה בשנה – להתכוונן אל החזרת הפנים, לעבור מ'אחרי ד' אלוקיכם תלכו' ל'בו תדבקון'. מי הוא החכם לתבוע את רצונו כדוד המלך שהיה שומר את פתחו של המלך… ועל זה התורה מלמדת אותנו דרכי המלך הקדוש כדי שנדע ללכת אחריו כמו שנאמר 'אחרי ד' תלכו…' (תרגום זוה"ק ויקרא כ.). וכך חשבון הנפש של חודש אלול הוא עם הפנים לאחור- לסיכומה של שנה, להעלות ולתקן את אשר עברנו; בעשרת ימי תשובה אנו הולכים ובונים הווה של מציאות ד' בנו, 'דרשו ד' בהימצאו', מכנסים את כוחותינו עד שביום כיפור זוכים אנו לדבקות עליונה של 'ואתם הדבקים בד' אלוקיכם חיים כולכם היום, היום תאמצנו, היום תברכנו… היום תתמכנו בימין צדקך'. לשיא אנו מגיעים לעת נעילה, אז אנו עם הפנים אל העתיד, לקחת את כל כוחות החיים שלנו ולהתכונן אל השנה הבאה עלינו עם כל התחדשויותיה לטובה. כל מדרגה כזו היא מדרגה חדשה בחשבון נפש ותשובה – מדרגת אלול היא תיקון העבר; אך כשמכינים את הכוחות מחדש בעשרת ימי תשובה, עת המלך נמצא ולא רק תשוקת הנשמה מדברת 'את פניך ד' אבקש', הרי שאותם מעשים עליהם כבר חזרנו בתשובה וניסינו לתקן, חוזרים ועולים, 'וחטאתי נגדי תמיד', תובעים תיקון גדול יותר, תובעים הארת נשמה מקיפה יותר; והם שבים ותובעים את תיקונם והעלאתם כשהפנים כלפי העתיד, העתיד של השנה והעתיד מלא רוח הגאולה של הופעת 'ד' הוא האלוקים'; עד שבסוכות חוזרים ענני הכבוד להקיף אותנו – אנו מוצאים את עצמנו אסופים ומלאי כוחות של קדושה וטוב, המאפשרים לנו להעלות את העולם כולו ולתקנו במלכות שד'י.

פרשת אשת יפת תואר מחדשת על פי הזוהר הקדוש מדרגה חדשה באלול – מדרגת חשבון נפש שלמעלה מכל חשבון רגיל. כי תצא למלחמה על אויבך – זה יצר הרע (תרגום זוה"ח שם), המצב המסובך של המלחמה חושף לפנינו כוחות חיים הטבועים עמוק במעבה הטומאה, ואנו עצמנו לעתים נפגשים איתם בשפה הנדמית כתאווה וכשקיעה בחושך גדול. העלאת הכוחות לקדושה, העלאת הנשמה – אשת יפת תואר, והשבתה לביתה, יוצרת אלול ממין אחר. במצב האחור מתבררת תשוקת הקודש לאין שיעור, בחינת מקום שבעלי תשובה עומדים, מתברר ש'לך אמר ליבי בקשו פני',  שבשליחותך אמר ליבי 'את פניך ד' אבקש'. בקשת הפנים התדירית גם במצב האלולי, יוצרת מצב בו עצם המפגש פנים בפנים נובע מרצון חופשי מוחלט, עד שגם במצבים החשוכים ביותר אנו עומדים בהיחבא פנים אל פנים, כש'אני לדודי' הרי שכבר אז 'דודי לי'. התעוררות התשובה מלמטה למעלה מגלה שגם בתחילת הדרך והחשבון, גם בשלבי המטה, נמצא ד' עימנו תמיד. מצב זה מאפשר חשיפת כוחות עמוקים ממעמקי הטבע והחיים הגלויים. הנשמה עצמה בוכה באלול, אבל לא את עצמה היא בוכה, לא את תיקונה הפרטי היא מבקשת, אלא את אביה ואת אימה, את כבוד הקב"ה וכבוד ישראל. את כל המצבים המסובכים של העבר, אנו הופכים לברכה, בתוך תוכם אנו מגלים עליה לאין שיעור ולמעלה מכל חשבון פרטי, עד שמהלך הימים האלה הופך להיות מהלך אחד של ארבעים יום כארבעים סאה של המקווה העוטף ומטהר, מקווה גדול של 'אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים'.

שבת שלום.