עגל ופרה – לפרשת שמיני ופרה

" 'ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו' – כיון ששבעת הימים הושלמו להם לכהנים, ובהם הכתיר ומשח להם בהכל, הרי שכשהגיע היום השמיני, שהוא של כנסת ישראל, הצטווה אהרן להקריב עגל בגלל שהוא בנה של הפרה, לכפר על חטא העגל האחר שעשה אהרן, ונתחייב לגבי הפרה שהיא השמינית, שלמות אמונת ישראל"

ט' ח'; על פי תרגום זוהר הקדוש לז.

'זה הדבר אשר ציוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' '. כדי לזכות להתגלות כבוד ד' צריכים לסור מהרע על ידי הקרבת החטאת ולהרבות בעשיית הטוב על ידי קרבן העולה. הוספת הטוב גורמת להשפעת השלום והשלמות המתגלה בקורבנות השלמים.
חטאו של אהרן בעשיית העגל נצרך הוא לכפרה, על אף תשובתו. הקורבן מהווה כפרה – ניקוי מוחלט של החטא וכיסוי המבדיל באופן מוחלט בין הרצון הטוב לסיגי החטא. אותו עגל שהתגלה בחטא, הופך להיות קרבן חטאת, ההולך ומבדיל את הכוונות הטובות והרצונות הטובים מכל סיגי החטא.

רק אחרי שבעה ימים, בהם השכינה הולכת ומתגלה מתוך ההיעלם והסוד הנורא, שבעה ימים בהם הכהנים מקשרים את הרצון והחכמה לעילא ולעילא, מגיע היום השמיני, יומה של כנסת ישראל. שבעה ימים מתבררים הכהנים בישיבתם באוהל מועד מתוך מה שנמשחו בשמן משחת הקודש, ומגלים את עטרת הרצון המכוננת את הקודש בכח בלי גבול. היום השמיני הוא היום בו מעלות גדולות אלה הולכות ומתגלות כפנים ותוך של כנסת ישראל. היום השמיני מגלה בתוך המציאות המוחשית את הגודל והטוהר, ודווקא אז צריך להקריב את הקורבנות לכפר ולהעלות. המפגש עם הממשות החומרית הולך ומנכיח את הצורך בהפרדה וניקוי מוחלטים של כל שמץ מחשבה רעה וחטא.

עניינו של יום הוא גילוי סגולתה של כנסת ישראל, וסגולה זו מתגלה בתכונת הפרה, בפרט זו האדומה. 'דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה' את הפרה לוקחים בני ישראל, מוציאים הם לפועל, דרך לקיחתם זו, את הסגולה הפנימית שלהם. פרה זו לטהר באה, לטהר את הטומאה, הפרה המקבלת מן השמאל, ומי הוא לשמאל? כמו שאתה אומר 'ופני השור מהשמאל', 'אדומה' – אדומה כשושנה כמו שכתוב 'כשושנה בין החוחים', 'אדומה' הגוזרת דיניה, 'תמימה'… גבורה התחתונה זו היא תמימה… 'אשר אין בה מום' – כמו שאתה אומר 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'. (תרגום זוה"ק חוקת קפ:). הפרה יורדת אל השביל הצר של העולם העומד בשיקול ומסוגל חלילה להיטמא. כוחות חיים עמוקים פזורים בתוכו, והם מחפשים את הקשרם, ואם חלילה לא ימצאו את מקומם הראוי בשלמות, עלולים הם לרדת מטה מטה. הופעת הנשמה של כנסת ישראל משולה לפרה, החורשת ומסירה את הקוצים והדרדרים מכשרון הצמיחה. בזה היא מסירה את מארת חטא אדם הראשון ומשיבה את כוחות החיים הפזורים אל מקורם בקודש. היכולת לפסוע בתוך עולם של היתר ומתוכו ממש להתיר אסורים, להעלותם ולהוציאם לחרות, עלולה להפוך לרועץ אם מאבדים את המגמה והכיוון. העגל היא עיגוליות החיים, הכניעה לטבע וחוקיו שאינם מאפשרים את הופעת העילוי והשחרור. חטא העגל נבע כתוצאה מחוסר יכולת כיוון מחמת מה ש'זה משה האיש לא ידענו מה היה לו'. אותה שאיפה של קרבת אלוקים המכוונת אל העתיד, אל ארץ ישראל, התרכזה בהווה שאינו יכול לצאת מעצמו, והתגלתה בחטא העגל. מהלך זה, המנוגד לצפיית ישועה, הוא גם המהלך המנוגד לכשרון ההולדה של האדם, ולכן נענש אהרן במיעוט זרעו. אכן נדב ואביהוא בחטאם מתו. חטא עמוק זה ניסה להביא את העתיד בלא זמנו, להגדיל את המציאות מתוכה ללא סבלנות ואמון. חטא זה עצמו נובע מחטא העגל, שהחליש את היחס העמוק שבין חיי ההווה להתכווננות הסבלנית אל העתיד. העגל שהוקרב לחטאת, העלה את חיי ההווה אל הקודש, אך עדיין לא נוצרה בלב ההכשרה להביט אל העתיד. נעם ד' הופיע במעשי ידינו וכונן אותם אל ההתגדלות וההיטהרות. אמנם להרף נדמה היה כי ההופעה האלוקית העליונה, האש היורדת ממעל, אינה קשורה לחיינו הטבעיים. אש זו הקיפה את כל החיים של כנסת ישראל, ביררה את מהותם וכוננה את כיוונם. הנתק שנוצר בין ההווה העיגולי לבין חיי העתיד, יצר בליבם של נדב ואביהוא כמיהה גדולה לחדש מתוכיות ליבם דבקות אלוקית, לברר איך כבר בהווה עצמו כלול כל מה שעתיד לצאת אל הפועל ובזה עצמו חטאו, וביררו כי אותה כפרה של אהרן לא היתה מספקת לרשום במציאות את הסבלנות הגדולה הנצרכת להתעלות העולם.

באה הפרה האדומה מסגולתם של ישראל, ובשריפתה מגלה היא כי התמצית של הטוב מונחת כבר בתוך החיים הגלויים. אמנם טמונה היא בנסתר ולא בנגלה, שלכן היום הגוף מסוגל להיטמא, אבל טומאת מוות זו זמנית היא, כי סגולתה של הפרה נמצאת באותה תמצית המתבררת בשינוי הצורה הבאה כתוצאה משריפתה. אפר הפרה הוא טהרתם של ישראל. ממלכת הכהנים והגוי הקדוש מקשרים את עצמם אל משה רבינו מקור התורה, ומתוכה קונים את היכולת לטהר ולהעלות את העולם קימעא קימעא.

שבת שלום.
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן