בדמייך חיי – לפרשת בא

" 'ועבר ד' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ד' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף' – תנא אמר רבי יוסי פסוק זה קשה וכי 'וראה את הדם' ואחר כך פסח שמשמע שסימן הוא שעשה, ואם תאמר בגלל שהדם הוא מצוה מדוע נצטווינו לשים אותו בחוץ, ולמה בשלושת המקומות שבפתח והלא כתוב 'והוא גלי עמיקתא..' ומה טעם הצריך שיתגלה הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות? אלא… לא נראית ההשגחה למעלה אלא כשנראה למטה מעשה שממנו נבנה מעשה למעלה – קטיגור או סניגור, ..ובגלל זה כל דבר בין לטוב בין לרע תלוי במעשה.. אמר רבי יהודה אם כך למה דם שהלא שנינו אחד לבן חסד אחד אדום דין ואחד הכלול משניהם? אמר לו שני דמים היו דם מילה ודם פסח, שמילה היא רחמים ושל פסח של דין. אמר רבי יהודה לא כך, אלא כמו שלמדנו שהחזיר הקב"ה את הדם לרחמים כאילו לבן בתוכם וזה שכתוב 'ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמייך חיי' וגו' ולמרות שהיה אדום חזר ללבן כי כתוב 'בדמייך חיי' ולכן רשום הדם בשלושת המקומות…

י"ב כ"ג; תרגום זוהר הקדוש לה:

ישעיהו הנביא מתאר את מכות מצרים ונגף ד' את מצרים נגוף ורפוא' – נגוף למצרים ורפוא לישראל (זוהר הקדוש לו.) המכה עצמה, שהיכתה את מצרים גילתה תכונה של ריפוי בעם ישראל. עם ישראל גילו את פתח היציאה משעבוד מצרים דרך המכות. כל מכה גילתה את הופעת ד', כשעם חדלונה של מצרים נתגלתה היכולת של עם ישראל להביע דבקות אלוקית מיוחדת. לשיא הגענו במכת בכורות, אבל כדי שנהיה מסוגלים לעמוד באור הגדול של 'אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אני הוא ולא אחר', אנו צריכים לעבור שני שלבים של מעשה, של גילוי הבחירה החופשית במעשה ממש. שני שלבים אלה מתגלים בדין, אבל הם עצמם מתהפכים לחסד ד'. השלב הראשון הוא המילה. מאי ורפא? ממאי שנימולו צריכים רפואה ותנא, באותה שעה שניגפו מצרים, באותה שעה נתרפאו ישראל, דתניא אמר רבי יוסי מאי דכתיב 'ופסח ד' על הפתח' מאי 'על הפתח', ופסח ד' עליכם מיבעי ליה היה צריך לומר? אבל 'על הפתח' על הפתח ממש, זהו פתח הגוף, ואיזהו פתח הגוף? הוי אומר זו מילה (שם). הנשמה הלכה ונטהרה, אבל צריך שתופיע במעשה, וכדי להופיע במעשה צריכים אנו לבוא בברית. ברית המילה היא 'פתח הגוף', היא בונה גוף אחר הפתוח לקדושה. אנו עוברים בברית ומעדנים את נטיות החיים באופן שהם מוכשרים להביע בעצמם את תוכן הדבקות, בזה הגוף מתעלה ומתקדש. כדי לצאת ממצרים, לא מספיק שהנשמה תיטהר, אלא צריך שהגוף עצמו יגלה את שם ד'. הנשמה נטהרה מכח המכות אבל את הגוף מטהרים במעשה שיש בו בחירה חופשית.

כשהגוף מתברר, הרי שכל הדין הבא להכות את בכורי מצרים לא חל על ישראל. הבכור המקבל פי שניים בנחלה, מסמן את השאיפה הבלתי גבולית, החורגת מגבולי הגוף ומצריו, הבכור העומד בין הבנים לבין האבות 'כבד את אביך ואת אימך לרבות אחיך הגדול' מהווה בכל בית את שאיפת הדבקות האינסופית. כשהגוף אינו בנוי באופן כזה, הרי שריבוי הופעת האור האלוקי מכלה אותו, אין הוא מסוגל לעמוד בתוכן העליון הזה, ולכן מופיעה מיתה בעולם. אמנם כשמלנו נוצר פתח לגוף, יכולת ריכוז של הקשבה לתוכן האלוקי הבלתי מוגבל, שמתוכו נמשכים חיים ללא גבול, מן העולם ועד העולם, נמשכות נשמות לגופים ומופיעים דורי דורות מתוך צפיית ישועה.

אך לא די בכך, מעל ברית הגוף מופיעה קומה נוספת של התהוות לעם. קרבן הפסח הוא הדם של ברית הקב"ה עימנו, 'וארשתיך לי לעולם'. כל בית יחידי מהווה גילוי של מקום, של מרחב היונק את חיותו מבית ישראל כולו. היציאה מהבית אל רחובה של מצרים, יוצרת מצב בו הברית האישית אינה מחוברת לברית הלאומית, והמשחית עלול לנגוף חלילה. במצב כזה לא ייווצר בכל אחד מרחב מספיק כדי לקלוט את האור העליון המופיע בערב זה, גילוי אלוקי שמצד אחד יוצר 'והארץ היתה תהו ובוהו וחושך על פני תהום' למצרים, ומאידך יוצר את 'ויהי אור' לעם ישראל.

בעת מכת בכורות התהפך הדין לחסד ורחמים גמורים. כל עוד אנו חיים בעולם מוגבל, הרי שכריתת הברית – גם האישית וגם הלאומית, גם זו הנוגעת ביצרים ובגוף וגם זו הנוגעת בשאיפות הרוממות ביותר – נמצאת מול אפשרות של ניגוד. העולם לכאורה בנוי אחרת לחלוטין, בתי מצרים בנויים באופן הפוך כל שווקי מצרים היו מלאי עבודה זרה ועוד שבכל בית ובית היו שכיחים כשפים (תרגום שם לה:). היכולת לבנות בית שפתוח כלפי שמים, גוף שכל כולו הקשבה של דבקות, הוא חידוש גדול המתברר בעת הופעת הקב"ה בכבודו ובעצמו. אז מתבררת האמת העליונה ומה שהיה קודם נראה כדין, כצבע אדום, מתגלה כשורש החיים וכבניית יכולת בלתי גבולית שכל כולה חסד ורחמים.

שורש תיקון השובבי"ם בימים אלה הוא החזרה לברית בשתי קומותיה, היציאה מדמיון העולם אל הממשות האמיתית מתגלה בשבת קודש, וביותר בעמל תורה, עמל המשנה את האדם ומגלה לו את אמיתתו לא כפי הראיה החיצונית, הראשונית אלא אמת הבאה מתוך הקשבה ואמונה.

שבת שלום

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן