נחשב כצג באיתון – ליום הכיפורים
אחד מפיוטי האשכנזים בתפילת מוסף של יום הכיפורים מיוסד על משפט הכתוב בנוסח המצריך להתעמק בו 'נחשב כצג באיתון, דחות בפילולי עקלתון, ונקדישך בשבת שבתון, קדוש'. שער האיתון מתואר ביחזקאל (מ ט"ו). היה זה השער בו עברו כולם בדרכם לעזרה. אנו מבקשים להיות כאלה העומדים בשער זה ונכנסים להתפלל בבית המקדש. בשער כזה עמד הכהן הגדול בערב יום הכיפורים, עת העבירו לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהיה מכיר מתוך התבוננותו בהם, בסדר העבודה.
עיצומו של יום הכיפורים מכפר עם התשובה. כשאנו נכנסים ליום הכיפורים, עצם קדושת היום יש בה השראת שכינה מיוחדת המעמידה אותנו בקומה עליונה יותר, המכפרת על כל עוונות בית ישראל. אך כפרה זו אינה מספיקה כדי לקדש את שם ד'. רוצים אנו להיות מקדשי ד', רוצים אנו להיות במדרגה בה ניכנס לפני ולפנים. אמר רבי ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו, רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא, עתיד הקב"ה לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת, ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרים להן 'מה פעל אל', מה הורה לכם הקב"ה. (ירושלמי שבת ו' ט'). ביום הכיפורים מתעלים אנו להיות למעלה ממדרגת מלאכי השרת מכח תפילתנו. הכפרה של כניסת החג הופכת אותנו ממזיד לשוגג ולכן אנו אומרים 'ונסלח לכל עדת בני ישראל… וכי לכל העם בשגגה'. אך אנו רוצים לזכות לתשובה מאהבה, תשובה בה הזדונות ייהפכו לזכויות. כל עוד יש שגגות בישראל, הרי שחטאים אלה יוצרים מצב בו יש החטאה, אין התכווננות מוחלטת לרצון ד'. להיות יכול להיות פועל עם אל, זוהי מדרגת האהבה העליונה. הקב"ה הולך ומטהר את ישראל, ולכן מסוגלים אנו להיות עומדים ומוצגים בשער האיתון. אמנם בעצם עמידה זו אנו כבר הופכים להיות חלק ממקדישי שמו של הקב"ה, גם אם איננו יודעים, 'בהמות הייתי עימך'.
מצב זה אינו מסיר את קללת הנחש, את העקלתון המקטרג, את ההופך את הדרכים להיות עקלקלות. התפילה של יום הכיפורים מעלה אותנו ממדרגה למדרגה, עד שנהיה אנו אלו שנקדש את הקב"ה יותר ממלאכי השרת. דחות בפילולי עקלתון. התפילה דווקא היא המיישרת את המציאות, המתקנת את חטא אדם הראשון ודוחה את הסתת הנחש. התפילה היא העמידה לפני ד', ותפילת יום הכיפורים היא העבודה של העמידה מול ד' באופן שכל עיקולי החיים הולכים ומתיישרים. הווידוי הופך להיות חלק מהתפילה עצמה.
כפרת העוונות נובעת מהתקדמות בדעת אלוקים. 'ותפארתו עובר על פשע'. התפארת האלוקית היא ההתבוננות על העולם כמכלול. כשישנם פשעים, הרי שעל מנת לכפר עליהם צריכים להופיע מדרגה של הכללה עליונה יותר. הזדונות נעשות כזכויות מחמת מה שהכריחו את המציאות להתרומם לדעת אלוקים מפותחת יותר, להופעת תפארת אלוקית עליונה יותר, 'והתפארת זו מתן תורה', להופעת תורה עליונה יותר של לוחות שניות הניתנות בסתר. בכל תפילה אנו מתוודים מחדש, כי כל תפילה מגיעה ממדרגה עליונה יותר של דעת אלוקים, מהתפתחות כל החיים לפגישה עליונה יותר עם ד', עד שכל החטאים נזקקים להתבוננות מחודשת, לטהרה עליונה יותר. מה שחשבנו שהוא שורש החטא בתפילה הקודמת, מתגלה כענף של מדרגה עליונה יותר; מה שחשבנו שהוא שיא ההכללה המגלה את הקב"ה בורא הכל, מתגלה כשלב שעדיין אינו מופיע את מדרגת ה'לכתחילה' של המציאות.
כשאנו מגיעים לתפילת נעילה אנו אומרים 'אתה נותן יד לפושעים'. תפילת נעילה היא התפילה בה אנו מרוממים את החיים כולם למדרגה עליונה, עד שאפילו המחשבות הנוראות ביותר הופכות להיות חלק מקילוסו של הקב"ה. רוממות מיוחדת נצרכת כדי להיות מסוגלים לומר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', לתקן את כל מדרגות העולם ולומר 'ד' הוא האלוקים'. בכל התפילות אנו מתוודים, כי כל תפילה מעלה אותנו לספירה גבוהה יותר של מבט אלוקי, עד שתביעת יושר החיים מתגברת ועימה מתגלה גם היכולת לתקן את כל ענפי החיים. בנעילה אנו מתוודים וידוי קצר, וידוי של שרשי העוונות. מתרוממים אנו למדרגה עליונה של 'עובר על פשע', מגדלים אנו את התפארת האלוקית המגלה את המכלול שבמציאות, אל מדרגה העומדת למעלה מעולם הזה, אל מדרגת 'יום שכולו ארוך'. מדרגה זו שאנו נחשפים אליה, יוצרת מצב בו המציאות עצמה מתרוממת להיוודע כי ד' הוא האלוקים, כי ד' ושמו אחד.
ביום הכיפורים אנו מקבלים את הכח לפעול כל השנה וכל החיים עם אל, להיות מאלה הנכנסים לפנים ממחיצתם של מלאכי השרת, להיות נכנסים לבתי גוואי של הקב"ה, בהם 'על ישראל גאוותו', בהם 'במסתרים תבכה נפשי מפני גאוותם של ישראל שניטלה'. אנו מבקשים לעמוד בכניסה לבית המקדש, ולהיכנס מתוך רוממות התפילה לפני ולפנים לטהר את חטא אדם הראשון ולהביא גאולה לעולם.
שנה טובה
גמר חתימה טובה
שנזכה להיות מהצדיקים הפועלים עם אל